גליוני הש"ס נשים לו

ונעשה אמר רבא וקצת ראי' דרב אשי הוא בעל המאמר מהא דא"ל רבינא לר' אשי מ"ש זקן העשוי לכבודו כו'

שם אחד סנדל המוסגר כו', נ"ב אע"ג דאמרי' לעיל נעלו הראוי לו צ"ל דזה ממעט רק אם בעצם אין ראוי כגון גדול שאין יכול להלוך בו אבל איסור אין מבטל השם ראוי ובכללים הארכתי ועמ"ש בבית האוצר ערך אונס כלל כ"ג וע"ע בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה עש"ה

ק"ד א' ושל זקן העשוי לכבודו, נ"ב כל' זה מנחות מ"א

שם ילפי' רגל רגל ממצורע כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה מש"ש ובר מן דין יש להביא ראי' מש"ס פ' מצות חליצה דקאמר שם גידם בימין אינו חולץ דילפי' רגל רגל ממצורע כו' ע"ש מש"ש בזה והנה העתיק גמ' שאינה דלא הוזכר כאן כלל גידם רק דחליצה בשמאל פסולה וממילא אין קושיתו קושי' כלל דרק אילו היו מדברים מגידם אז הי' לגמ' לפרש דין הגידם לר"ש וגוף הדבר וודאי דלר"ש גם בחליצה הוא. כן ומש"ש דמשום תקנת עגונה אפשר דגם חכמים מודים לר"ש במחכת"ה הם דברים מתמיהים דזה שייך רק אילו הי' סברת החכמים משום חומרא ולא מעיקר הדין דס"ל דבעי' קרא כדכתי' ואין השמאל נעשה ימין ע"י שאין הימין ומה שייך תקנת עגונה בזה והרי גם מצורע הוא תקוני גברא ומצינו חידוש כזה במצורע גופי' לר"ש בזבחים ע"ז א' דאף דאין מתנדבין שמן מ"מ משום תקוני גברא דמצורע מתנדבין וע"ש בתוד"ה תקוני גברא דתמהו שם בזה באמת דמאי אהני תקוני גברא בכה"ג דהוא דינא דאוריתא ולעשות קרבן ממה שאינו קרבן עש"ה ועכ"פ היכא דלא מצינו זה בגמ' וודאי דאין לומר כזה מסברא ואין להקשות קושי' מכמו זה ואין כדאי האריכות

שם ב' ופומייהו הוא דכאיב להו, נ"ב לעיל ס"ו א' בגמ' ומ"ד א' בתוד"ה כל

שם דא"ר זירא כל הראוי כו', נ"ב ע' בהך דר' זירא בשו"ת רד"ך בית א' חדר כ"א כ"ב עש"ה וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' צ' שאם אין יודע לקרות בתורה בדקדוק מפני שאין בה נקודות וטעמים יעמוד אחד אצל החזן עם חומש דאז הוי כמו ראוי לבילה שאין בילה מעכבת ע"ש והוא קצת חידוש ובכללים שלי הארכתי מאוד בהך דכל הראוי לבילה כו' ואכ"מ וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ג

שם תוד"ה והא אמרי כו' כ' ואמאי נמי אמרי' לקמן דקטנה חולצת בפעוטות כו', נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' א' מה שתי' שם בזה

ק"ה א' נפיק מיני' חורבא כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ל' וסי' ל"ג

שם הוא סבר דחויי קא מדחי לי' נפק דק ואשכח דתניא, נ"ב כל' זה ע"ז י' א', חגיגה י"ט א', חולין ל"א ב'

שם ב' דר' חייא כו', נ"ב ל' הבה"ג פרק ה' מה' ברכות דר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו קיימין אפתחא דבי מדרשא פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו ולבו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם וגו' פתח אידך ואמר המתפלל צריך שיתן פניו ולבו למעלה שנא' נשא לבבינו אל כפים וגו' ואומר עד אשר יאשמו ובקשו פני אתא ר' ישמעאל בר יוסי לגבייהו כו'

שם ומאנו שתי כלותיו, נ"ב לקמן ק"ח א' כלתי' דאבדן אימרוד וכו'

ק"ו א' א"ל ר"י אני שונה כו', נ"ב ע' שאלתות פ' תצא נ' דפוסק להלכה דאומרים לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה חליצתה כשיר' וצ"ע

שם ישיבתה זו היא עמידתה, נ"ב פי' הואיל ודרכה בכך מחמת היותה קיטעת או חולה וע' דוגמא ברש"י שבת ס"ד א' ד"ה שק וד"ה ותולה דקליעתה זו היא אריגתו הואיל ודרכו בכך וע"ע חולין קמ"א ב' רגל דהא כנפי' נינהו וע"ע רש"י סנהדרין מ"ה ב' ד"ה יד העדים

שם אין לו אלא שכרו, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קפ"ה ושו"ת חוט המשולש טור ג' סי' כ'

שם חליצה מועטת כשיר' גט מוטעה פסול, נ"ב בשאלתות פ' תצא נ' טעם החילוק דבחליצה כתי' וחלצה נעלו ולא הוזכר מעשה האיש ע"כ גם כשהאיש מוטעה כשר משא"כ בגט דכתי' וכתב ונתן ע"כ בעי' רצונו הגמור לא שיהי' מוטעה עש"ה והוא דלא כש"ס כתובות ע"ד א' דהטעם בחליצה דכשיר' משום דה"ל תנאי שא"א לקיים המעשה ע"י שליח וע"כ התנאי בטל ונ' דהשאלתות לטעמי' דפסק כר"ל דאפי' באומרים לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה נמי חליצתה כשיר' וכמ"ש למעלה בשמו וזהו טעות לגמרי ולא שייך כאן טעמא דתנאי שא"א לקיים כו' וע"כ פי' הטעם משום דלא בעי' רצונו עש"ה ולעניין מודעא על החליצה אי מהני ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קט"ו וסי' קפ"א ולעניין מהו הנקרא גט וחליצה מוטעית ע' שו"ת משפטים ישרים סי' נ"ט

שם ב' ונגשה יבמתו אליו כו', נ"ב נקט התנא ל' המקרא וכזה במנחות ע"ז ב' במשנה לכהן הזורק את דם השלמים לו יהי' וכמוהו פאה פ"ב מ"ב וכל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא ל' מקרא ישעי' ז' כ"ה כמש"ש בגליון ושוב בא לידי ס' תמים דעים ובסופו ספר הצבא ראיתי שדיבר שם בזה במדה ששית ע"ש וע"ע קידושין נ"ה ב' חנני' בן חכינאי אומר עז בת שנתה לחטאת והוא לישנא דקרא ואינו עניין להנך דמייתינא דשם לסימנא נקטי' ע"ש

שם מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקה וקוראה, נ"ב בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' שע"ו דורש טעמא דקרא וז"ל קוראה כמו אשה שרוצה להקים זרע לבעלה ומקוננת לפני הדיינים לבל יהי' בעלה כמת בלא בנים והוא אומר לא חפצתי לקחתה כלומר שאינו חושש בזה אז תחלוץ רגלו כלומר עכשיו יש לו להתאבל על אחיו דכיון שאין לו הקמת שם הרי הוא כמת ובטל מן העולם [כטעם בכו בכו להולך להולך בלא בנים וכל שהניח בנים לא נאמר בו מיתה ולכן אחרי שאינו רוצה לעשות לו הקמת שם הנה עתה הוא שיש לו להתאבל מחדש על אחיו] וזהו חליצת הנעל לסימן אבילות דאבל אסור בנעילת הסנדל ואח"כ רוקקת להודיע שלא בשביל יופיו רצתה להתייבם לו כי היא רוקקת עליו ורק כדי להקים לבעלה שם הי' כוונתה כו' עכ"ל בקצת תוספת הסברה ונזכר מזה בש"ע אה"ע סוף סי' קס"ט בשם ר' יחיאל מפרי"ש וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' מ' מש"ש ואל ישעה בדברי שקר לאמור כי החליצה תביא לידי מיתה כי דברים אלו הם דברי מינות כי מצוות התורה מביאות לחיים נצחיים ולידי טובות עוה"ז כו' ע"ש ונראה מזה שהי' אז איזה מאמר המוניי שהחליצה תביא לידי מיתה ר"ל ולא נודע מאין בא השיבוש הזה

שם מודה רבא בלא אבה יבמי, נ"ב ע' ברי"ף וברא"ש מ"ש מהך דר' זירא כל הראוי לבילה כו' וע' שו"ת חות יאיר סי' קע"ח

ק"ז א' ניחא להו כדי דליפוק עלייהו קלא דאישות, נ"ב כזה ב"מ ס"ז א' דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות

ק"ח א' יתר על כן א"ר יהודה, נ"ב כל' זה מ"ק ב' א'

שם יתר על כן א"ר יוסי בר יהודה, נ"ב כל' זה עירובין נ"ב א':