גליוני הש"ס נשים לד

שם תוד"ה ואיפוך כ' כיון דעבד איסורא ועבר כו', נ"ב נ' לכאורה מזה דגם לתוס' דס"ל בעלמא דביאת פנוי' אינה בלאו דלא תהי' קדישה כסברת הרמב"ם ז"ל מ"מ אסורה היא בעשה דומלאה הארץ כו' דלעניין עשה זאת אין חילוק בין אונס לרצון ע' לעיל ל"ז ב' וע' שו"ת רד"ך בית ט' חדר ט' מש"ש בשם הרמב"ן ומש"ש עוד דאפי' לרמב"ם ז"ל לאו דלא תהי' קדישה הוא ג"כ רק כדי שלא ירבה ויתפשט בארץ והוא כהך דומלאה הארץ זימה אבל כשלא שייך זה ליכא לאו הנ"ל ע"ש ועמ"ש לעיל ס"ט א' על הגליון בשם התשב"ץ וע"ע גיטין פ"ד א' ובתוס' שם ד"ה ע"מ שתבעלי עש"ה דלפי' התוס' שם מוכח משם דאין בביאת פנוי' איסור מה"ת וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שי"ד עש"ה כל התשובה

שם ב' תוד"ה אח כ' כל אלו המעשים לא משמיעין לך מידי אלא לתשובת המינין, נ"ב דוגמתו ב"ב צ"א א' אימי' דאברהם אמתלאי בת כרנבו כו' למאי נ"מ לתשובת האפיקורסין

צ"ח א' על ספסל זה ישב ר"ע ואמר וכו', נ"ב דוגמתו לעיל ט"ז א' על מדוכה זו ישב וכו'

צ"ט א' כהנת שנתערב ולדה כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' צ"ג חידוש דיש לכל אחד לישא כפיו מספק ולברך ואף דזר הנושא כפיו עובר בעשה וגם הברכה הוי ברכה לבטלה מ"מ כיון דנשיאת כפים הוי ג' עשין דחי ספק דידהו לספק איסור עשה דזר הנושא כפיו וכיון דנושא כפיו יש לו לברך ג"כ ע"ש ובמחכ"ת אין דבריו נראין כלל חדא דנשיאת כפים לא חשיב ג' עשין רק דהוזכר ג' פעמים אבל לא שיוחשב ג' עשין ממש ותדע דאמרי' במנחות מ"ד א' כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה וכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה כו' ואטו תפילין וציצית נחשבים ממש ח' או ה' עשין ואי איתא איך ילפי' מכלאים בציצית דעדל"ת דילמא רק בציצית דהוי ה' עשין יש בכחם לדחות אבל לא עשה אחת וע"כ כוונת הגמ' רק עניין מעלה שהוזכר ג' פעמים אבל אינו נחשב ג' עשין ממש כיון שאין אחד מוסיף על הב' כמבואר בשרשי ס' המצוות להרמב"ם וכן מ"ש דכיון דנושא כפיו מברך שפיר ג"כ לא נהירא דנהי דנושא מספק מפאת עדיפות ספקו של מדחה מ"מ סוף סוף הרי רק מספק הוא נושא וה"ל ככל מקיים מצוה דאוריתא מספק דקיי"ל דאינו מברך וע"ש ל' השבות יעקב דכיון דנושא כפיו מדרבנן כו' עש"ה ואינו מובן כלל דאיזה דרבנן יש כאן ואנה תיקנו חכמים כן דכהן מעורב בזר ישאו כפיהם ואם גם יש להם לשאת מפאת עדיפות המדחה כנ"ל מ"מ אין להם לברך וז"פ

שם ב' חלק אחד פשיטא אימא חלק כאחד, נ"ב דוגמת זה כתובות ס"ח ב' עישור אחד ס"ד אלא נוטלות עישור כאחד

ק' א' נותנין לאשה תחלה מ"ט משום זילותא, נ"ב דוגמתו כתובות מ"ט א' מצוה לזון את הבנים וק"ו לבנות משום זילותא וע"ע דוגמא שם ס"ז ב' מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש וע' הוריות י"ג א'

שם אמר כו' מרישא כו' כיון דשמענא כו', נ"ב דוגמתו ברכות ו' ב' ושבת כ"ג א' עמ"ש ושם על הגליון, ערכין כ"ב א' אר"נ מרישא לא הוי מזדקיקנא כו' כיון דשמענא כו'

שם רש"י ד"ה גברא ואתתא כ' זה תובע כו' וזו תובעת כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ד

שם ב' עשרה כו' הולד שתוקי, נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ל"ח דהולד חייב לכבד ולירא כל העשרה דסד"א לחומרא כו' ע"ש וצ"ע דנימא ביטול אולי כוונתו כמ"ש אני במ"א דבעשה ל"א ביטול או כוונתו דאדם חשוב קבוע ואכ"מ להאריך

שם זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ז אות י' מש"ש ונ"ל דאסמכתא בעלמא הוא וקרא מיירי בדין כהונה עשרה כהנים שהיו עומדים כו' וצע"ג דהא לדין כהונה נמי אמרי' כאן דקרא אסמכתא בעלמא

ק"א א' תוד"ה ואין כ' ועי"ל דבכל דוכתין כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סוף סי' ע"ה וע' ר"ן גיטין ריש פ' השולח אהך דבפני כמה הוא מבטלו כו' דכ' שם דב"ד דפרוזבול כיון דאין בו משא ומתן סגי בשנים ע"ש

שם ב' צריכי דייני למיקבע דוכתא כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קט"ז וסי' קי"ז

שם לפרסומי מילתא, נ"ב ע' מנחות ס"ד א' התם דאיכא פרסומי מילתא ואיירי בשלשה ע"ש וצ"ל דנהי דשלשה ג"כ חשוב פרסומי מילתא מ"מ בחמשה הוי פרסומי מילתא טפי ופשוט ואולי לזה נתכוון רש"י שם דכ' דבשלשה איכא פרסומי מילתא טפי מיחיד ר"ל דהוי רק טפי פרסומי מיחיד דאין בו פרסום כלל אבל עיקר פרסומי מילתא גם בשלשה לא הוי רק בחמשה וכיוון ליישב שלא יוקשה מהך דכאן וע"ע מנחות מ' א' ולרמו בי' עשרה כו' ולפירסמא למילתא ומוכח דבעי' עשרה לפרסום וע"ע סנהדרין ע"ד ב' דפרהסיא הוא בעשרה וע"ע שם ע' ב' דאין עולין לעיבור החודש בפחות מעשרה וע"ש בחידושי הרמ"ה הטעם משום פרסומי מילתא עש"ה וע' כתובות ז' ב' ואידך אי ס"ד למידרש לא סגי דלאו עשרה אין לפרסומי מילתא כו' וע' שו"ת חות יאיר סי' ע"ח דמה דמלוה ע"פ אפי' הלוהו לפני עשרה דוודאי מיפרסמא מילתא ואית לי' קלא אפ"ה אין גובה מלקוחות היינו משום דחכמים השוו שם מדותיהם ע"ש וע' בה"ג ה' אבל וז"ל מר ר' יהודאי אמר אין מברכין ברכת אבלים בשבת דכיון דקא מברכינן בתלתא או בעשרה לאו דברים שבצינעה הוא כו' עכ"ל ומוכח דג' חשוב פרהסיא ויש לדחות דנהי דלא חשוב צינעא מ"מ פרהסיא ג"כ לא חשוב

ק"ב א' אם יבא אליהו ויאמר כו' שכבר נהגו כו', נ"ב כי מנהג העם בזה הוא כרבים לגבי יחיד וכתי' אחרי רבים להטות, לשון ס' יושר לבב בית שני חדר שני פרק ה'

שם שכבר נהגו העם בסנדל, נ"ב אע"ג דאמר בתענית כ"ו מ"ד נהגו אורויי לא מורינן לעשות כן לכתחלה מ"מ כאן הכוונה דעושין כן לכתחלה ע' לקמן ק"ג ב' הב לי' סנדלך וע' סנהדרין ז' ב' רש"י ד"ה סנדל מוכח דהי' מנהג פשוט לדיינים לחלוץ בסנדל וטעם החילוק ע' כ"ז במהרי"ק שורש קע"א וע' תוס' ברכות נ"ב ב' ד"ה נהגו וחידוש על המהרי"ק שלא העיר כלל מתוס' ברכות הנ"ל ומצאתי עוד גם בשו"ת רד"ך בית ה' בסופו דהביא ג"כ הך דברכות נ"ב ב' ודקדק משם דאע"ג דאמרי' דהיכא דאיתמר נהגו אורויי לא מורינן מ"מ מאן דבעי למיעבד הכי אפי' חכם מצי למיעבד עש"ה וחידוש ג"כ שלא הביא דברי התוס' שעמדו ע"ז במקומו שם וכתבו חילוק אחר עש"ה

שם כלום אתה בקי בר"י בן בתירא, נ"ב כל' זה נזיר נ"ו ב' כלום אתה בקי בר' יהושיע בר ממל

שם קרעתהו מהו כו' גלויי כו' בעי' כו' א"ד חליצה בעי' כו, נ"ב צע"ק מדוע לא תלי הא בפלוגתא דסנהדרין מ"ה ב' אי בעי' קרא כדכתי'

שם תוד"ה לעניין חליצה כ' אבל באביו לחוד סגי דהא אפי' לעניין ייחוס כהונה כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קכ"ח: