גליוני הש"ס נשים לג

החלק אשר הוא זקוק לייבום הרי הוא שפיר עולה לייבום דאינו אשת איש כלל ורק שא"א לייבם ולבועלה בפועל שהרי בהכרח בועל את כולה ונמצא בועל גם חלק המקודש שבה וא"כ זה הרי הוא רק אונס דעלמא מחמת דבר אחר לגבי חלק הזיקה הצריך יבום דחלק הזיקה הרי מותר הוא ורק שא"א לו להתייבם בפועל כיון שיעבור עי"ז במעשה שיעשה בחלק הבלתי זקוק וע"כ שפיר עולה ליבום מיקריא ושפיר חליצתה חליצה וע' רשב"א ריש יבמות דנודרת הנאה מיבמה דחולצת לא חשיב א"ע לייבום משום דנדר דאיסורו מחמת דבר הוא ע"ש וא"כ כ"ש כאן דבחלק הזיקה הוא אונס בעלמא ודו"ק היטיב ושוב מצאתי בחידושי רמב"ן לעיל י"ח ב' אהך דשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה דהקשו התוס' דהא בקידשו אחותה נעשית היבמה ערוה משום אחות אשה ופקעה זיקתה ולמה ימתין וכ' הרמב"ן וז"ל מיהו י"ל דלמ"ד יש זיקה מקצת קניין שיש לו בה מה"ת פוגם עליו קידושי אחותה שאינן גומרין בה ואפי' נשאה יוציא ולעולם לא מידחיא אלא משום קידושין ונישואין דקודם זיקה ויש לטעם זה פנים עכ"ל וכוונתו כנ"ל דכיון דאין קידושין תופסין באחות אשה ע"כ אותו עניין האישות אשר לו בהיבמה מפאת הזיקה הרי מונע חלות קידושי אחותה ושפיר ה"ל אחות זקוקתו דחלק הזקוק לא נעשה ערוה כלל בקידושי אחותה ואין היבמה בחלק שבה הצריך ייבום אחות אשתו כלל דגבי חלק הזקוק לייבום אדרבה הא לא תפסי קידושי אשתו כלל ודו"ק היטיב וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קע"ט דמשמע שם דלר' המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה אזי אם חלצה יבמה ה"ל חליצה פסולה עש"ה ויש לדון בזה להיפוך ג"כ ולומר דלא חשיבא אינה עולה לייבום דטעמא דר' המנונא משום דהזיקה היא קצת אישות ונאסרת על היבם כמו אשת איש שזינתה ע' לקמן צ"ז א' וספרי אתוון דאוריתא וא"כ באמת מה שיש בה עניין אישות ונחשבת אשת היבם אותו החלק י"ל דא"צ חליצה דאדרבה כבר הוא ככנוס ונתייבם ורק החלק שאינו ככנוס הוא דצריך חליצה ואותו החלק הרי לא נאסר כלל משום אשת איש ודו"ק ואולם יותר נ' כמ"ש תחלה דחלק הכנוס הוא שצריך חליצה והוי החליצה כמו גירושין ומתיר האישות שבה וכמובן

שם א"כ מצינו חוטא נשכר, נ"ב ע' מסורת הש"ס והוא עוד בשביעית פ"ט מ"ט וע"ע רש"י חולין ה' ב' ד"ה אימא נקבל מיני' וע"ע ב"ק ל"ד ב' היכן מצינו מזיק נשכר וע"ע רש"י קידושין נ"ח ב' ד"ה קנסוהו לגנב וע"ע בעניין שלא יהא חוטא נשכר בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' צ': ן

שם א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו, נ"ב כל' זה מכות כ"א ב', תמורה ז' א'

שם רבי לא משנתינו היא זו, נ"ב כל' זה אמר ר' יוחנן לר' ינאי ב"ב קנ"ד ב' וע"ע כל' זה עירובין ח' א'

שם אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותי', נ"ב כזה ירושלמי סוף מעשרות

צ"ג א' ור' אליעזר בן יעקב כר"ע, נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' יו"ד דיקדק מזה דראב"י תלמידי' דר"ע וע' בגליון הש"ס כאן להגרע"א ז"ל שכ' לעיין בר"ן סוכה רל"א ב' והוא ט"ס וצ"ל רל"ב ב'

שם אילימא לעשורי ומיכל, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קל"ג צידד דאף לפי הדחי' מ"מ באין לו פירות אחרים מותר לתקן טבלו משום עונג שבת עש"ה

שם תוד"ה מייתי כ' ולא מיסתבר לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהי' רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק, ע' פליתי סי' ס"א סק"ו דכ' לפקפק על אותם אנשי מעשה בח"ל העושים לנוסעים לא"י שלוחים לשחוט שם בהמה עבורם ולתת עבורם זרוע ולחיים כו' לכהן ופיקפק דכל מילי דאיהו לא מצי עביד שלוחא לא מצי משוי וכאן המשלח לא מצי עביד כי הוא בח"ל ורחוק ממנו הדרך לא"י ע"ש ולא העיר כלל מתוס' דכאן דאין נ' לחלק בכזה בין רחוק ובין קרוב

שם ב' ע"א ביבמה כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' כ"א כ"ב ועוד שם סי' פ"ט

שם דאיהי דייקא ומינסבא, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ער"ב

שם תוד"ה מאי כ' אור"י היכא דיבם אומר ברי כו', נ"ב היינו דברי מהני אפי' נגד חזקה וה"נ מהני נגד רוב וכהך דפ"ק דכתובות לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולים וע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' ל"ג בסוף התשובה עש"ה ועמ"ש על הגליון זבחים ע"א א'

צ"ד א' קמ"ל דאקילקולא דידה חיישה אקילקולא דזרעה לא חיישא, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' י"ד מש"ש דאפי' למ"ד דשתוק חלל פסול היינו דווקא בקרו לי' חלל ושתיק דכיון דבאו לפסול אותו בקהל כהונה אילו לא הי' אמת לא הי' לו לשתוק אבל בנידון דשם דאמרו לו שאשתו זונה ונמצא ממילא שבניו ממנה חללים ושתק אין השתיקה ראי' לפסול די"ל דפסול בנים לא איכפת לי' ומש"ה שתק ואין ע"ז ראי' מן הגמ' סוף פ"ק דכתובות כיון דהתם איירו בקרו לי' חלל ושחק ובאו לפסול אותו בעצמו עש"ה והנה הי' לו ז"ל להביא לחילוקו זה ראי' גדולה מכאן דאמרי' ממש כזה דאקילקולא דידה חיישא ואקילקולא דזרעה לא חיישא

שם תוד"ה כי כ' שמא שכרוהו או שונא אותה כו', נ"ב דווקא הכא שמעיד שמת בעלה ואח"כ מת בנה הוא דחיישי' שמא מכוון לקלקלה דאם אינו מכוון העד אלא להתיר' א"כ למה לו להעיד שמת בנה כיון שהעיד שמת בעלה הית' שריא לעלמא למה לו תו להעיד שמת בנה מש"ה יש להסתפק שמא אויבה להעיד כך כדי לקלקלה או הוא עצמו מכוון לקלקלה אבל בדוכתא אחריתי לא חיישי' להכי דאל"כ הא דקיי"ל דע"א מהימן בעדות אשה להתירה לעלמא כו' אמאי לא חיישי' להכי והיינו טעמא כדפרישית היכא דהעד לא אסהיד למילתא יתירתא לא חיישינן דמכוון לקלקלה, שו"ת מהרי"ו סי' פ"ח וע"ע שו"ת מהר"ם פדוואה סי' כ"ב

שם ב' תוד"ה מאיסורא כ' כלומר מלאו וכרת לא מיעטה כו', נ"ב ע' חידושי הרמ"ה סנהדרין ע"ו ב' שנסתפק בזה לומר דליכא לא כרת ולא לאו רק איסור בעלמא מקרא דארור שוכב עם חותנתו ע"ש וע' אחרונים שהאריכו בזה

צ"ה א' אפי' נתן לה גט ואפי' אמר אין אני משקה, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ג'

שם ב' ואסורה ליבם ושמואל אמר אינה כא"א ושרי' לי', נ"ב מפירש"י כאן נ' דלא גרס תיבת "ליבם" ותיבת "לי'"

צ"ז א' נושאין על האנוסה כו' האונס כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהר"ם פדואה סי' י"ט

שם ליקוחין כתיבי בתורה סתם הראוי לקיחה קיחה, נ"ב ע' שבת נ"ו א' ואת אשתו לקחת לך וגו' ליקוחין יש לך בה והיינו ג"כ משום דאפשר לפרש קיחה דהיינו שנתגרשה מקודם

שם איפוך אנא, נ"ב ע' תוס' וע' ס' עצי אלמוגים ה' שניות לעריות סי' א' ס"ק ט"ז (דף רל"ח ע"א) מש"ש בפי' קישית הגמ' הנ"ל

שם לעבור עלי' בשני לאוין, נ"ב ע' תוס' חגיגה י' ב' ד"ה לעבור: