גליוני הש"ס נשים לב

צ' א' קנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו, נ"ב ע' ב"ק צ"ה א'

שם ב' בעיא לאותובך ערל כו', נ"ב ק"ק אמאי לא חשיב נמי מעשר בהמה ע' בכורות נ"ג א' וע' ס' יריאים סו' ת"א ולולי דברי היריאים הי' אפשר לדקדק מכאן דחשש תקלה הוא איסור תורה וגם ק"ק אמאי לא חשיב נמי כיסוי הדם ע' תוס' ביצה ח' ב' ד"ה תני וגם ה"ל לחשוב ברכה אחת דביהמ"ז ע' תוס' ברכות ט"ז א' ד"ה וחותם וע' לעיל כ' ב' גזיר' ביאה ראשונה כו' ומש"ש על הגליון ומה שתמהתי שם על כמה דיבורי חידושי הרמ"ה בסנהדרין י"ל דכוונתו דמדוע לא נחשבו דברים אלה כאן אם הם מפאת יש כח כו' וע"כ חפש הרמ"ה אחרי טעם אחר והנה מה שהקשיתי מדוע לא חשיב כאן מעשר בהמה מצאתי אח"כ בס' בכור שור בחולין קל"ו ב' שעמד ע"ז עמש"ש בזה ויש להקשות עוד מדוע לא חשיב כאן הך דחזרו לומר מצות חליצה קודמת למצות יבום דהיא עקירת דבר מה"ת בשוא"ת ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' נ"ו וי"ל דלא חשיב רק עקירות גופי מצוה ולא עקירת קדימה ודו"ק וי"ל עוד באופן אחר ואין להאריך וע"ע שו"ת רדב"ז ח"א סי' ס"ח דמאנס את השני' דאסור לכונסה הוא ג"כ משום דיש כח לחכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת ע"ש וק' ג"כ דאמאי לא חשיב לה כאן וע"ע שם ח"ג סי' תתקפ"ט דהא דאבל אסור בת"ת ותשמיש המטה אע"ג דמצוות נינהו ואבילות דרבנן היינו משום דיש כח לחכמים לעקור בשוא"ת ע"ש וק' ג"כ דאמאי לא חשיב לה כאן וע"ע תר"י ריש ברכות דכ' דק"ש עד חצות היינו דאם לא קרא אינו קורא עוד דיש כח לחכמים לעקור בשוא"ת כסדין בציצית כו' עש"ה וק' ג"כ כנ"ל וע"ע סוטה ז' א' אם הי' לבה נאה לא הי' מגלהו ושם ח' א' תוד"ה אם הי' כו' דהוא עקירת דאוריתא בשוא"ת ע"ש וק' ג"כ כנ"ל וכן ק' עוד מדוע לא חשיב לנכרי תשיך דהוא מ"ע לרמב"ם ואסרוהו חכמים והוא ג"כ מפאת יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת ע' שו"ת הר"ן סי' נ"ו וכן ק' מדוע לא חשיב הך דגיטין נ"ה א' ע"ש ברש"י ד"ה נמצא מזבח בטל ושם ב' תוד"ה שלא דעכ"פ מיתעקרא זריקת בשר ועמ"ש על הגליון פסחים ס"ב א' וע"ע תוס' נזיר כ"ח א' ד"ה רבי עקיבא מה שכתבו יש להסתפק כו' עש"ה וע"ע רש"י ב"מ קי"ב ב' ד"ה תקנות קבועות

שם וליגמר מיני' מיגדר מילתא שאני, נ"ב כזה תוס' יומא נ"ד א' ד"ה כרובים דצורתא בדבריהם שם בעמוד ב'

שם מאן דמקדש כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות א' וע"ע שם כלל מ"ג אות ח' וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קל"ג

שם שב"ד מכין ועונשין, נ"ב ע' כל' זה סנהדרין י"ז ב' ב"ד מכין ועונשין וע' קידושין ס"ג ב' לא למכות ולא לעונשין וצריך ביאור דהא גם מכות בכלל עונשין וע' קידושין שם תוד"ה בני ובגליון שם וע' רש"י סנהדרין מ"ו א' ד"ה שמעתי ובכללים הארכתי וע' חידוש בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' שי"א דהיכא דב"ד מכין ועונשין שלא מה"ת רק למיגדר מילתא ולרידוי בפני עוברי עבירות אזי בעונשין עד"ז יכולים לענוש לאדם גם על פי עצמו [דהך דא"א מע"ר נאמר רק בדיני התורה] ושמזה המין הי' מה שהרג דוד את גר העמלקי על פי עצמו וכן יכולים לענוש גם ע"י עדות אשה וקטן וקרובים עש"ה ועמ"ש בגליון ע"ז נ"ב א' עש"ה וע"ע שו"ת הרשב"א שם ח"ד סי' שט"ו דהביא גמ' דכאן בל' מכין ומנדין שלא מן הדין ולא לעבור כו'" ואולי תיבת ועונשין קמפרש לי' דהכוונה אנידוי ע"ש וע"ע תוס' ע"ז כ"ו א' ד"ה והרועים דמתבאר מדבריהם חידוש דהך דב"ד מכין ועונשין שלא מה"ת כו' אינו דווקא לשעה רק יכולין לקבוע גם דין עונש תמידיי עד"ז ומזה הוא מה שאמרו דרועים לא מעלין כו' ז עש"ה

שם ואינו מטמא לאשתו פסולה, נ"ב ע' ירושלמי פ' יש מותרות ה"ד כל שעה הוי ר' אילה כו' וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקכ"ט

שם טעמא מה אמור רבנן מציאת אשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה הכא תיהוי לה איבה ואיבה, נ"ב מעין זה ב"מ י"ב ב' טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה הכא אית לה איבה ואיבה

צ"א א' מאי הוי לה למיעבד מאנס אנסה, נ"ב קצ"ע דעל פי ב"ד נמי הא אנוסה היא ברשות ב"ד דמה"ט יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור מקרבן משום דנחשב אונס כמבואר בכ"ד ובמתני' גופה פטר לה מקרבן בנישאת ברשות ב"ד והטעם דנחשב אונס כנ"ל ואדרבה בנישאת עפ"י עדים המשנה מחייבת בקרבן משום דעפ"י עדים אין חשוב אונס כמבואר ברש"י על המשנה וא"כ מדוע לעניין החזרה הוא להיפוך דעל פי ב"ד אין נחשבת אונס ועפ"י עדים נחשבת אונס וע' תוס' סנהדרין ל"ג א' ד"ה מה שעשה עשוי דכ' וי"ל כיון דעל פי חכם עביד לא קנים האי שוגג והטעם נ' ג"כ כנ"ל דעפ"י חכם חשוב אונס לא שוגג ולומר דבעד אחד כיון דאין היתיר' מעיקר הדין אית לה למידק טפי אעפ"י שהתירוה ב"ד וע"כ קנסוה על דלא דייקא ומשא"כ ע"י עדים זה ג"כ צ"ע דאטו נשי דינא גמירי והי' ראוי שיהי' הדין שאם הב"ד מתירין אותה עפ"י ע"א יאמרו לה שתדייק עוד קודם הנשואין ולא מצינו שצריכים לומר לה כן והיא עצמה מניין לה לידע החילוק בין ע"א לב' עדים ואם זה טבע באשה דדייקה קודם הנשואין א"כ גם בב' עדים הוא כן ויש לקונסה גם בב' עדים על דלא דייקא כמו בע"א ולומר דחומר שמחמירין בסופה בע"א הוא כדי שנוכל להקל בתחלתה שתתיירא מפני החומר ותידוק גם זה צ"ע דאטו נשי דינא גמירי ואולי אין יודעת כלל מדין החומר אשר בסופה והדבר צ"ע לענ"ד

שם ב' ולקלא לא חיישינן, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ג אות כ' ד"ה וזהו תשובת ר' שמואל כו' מש"ש ולקול התרעומת שיצא אין לחוש כדאמרי' ביבמות ואין נראה היות כוונתו לגמ' דכאן רק נ' כוונתו על הגמ' דלעיל כ"ה א' דהיכא דאיכא אויבים אויבים הוא דמפקי לקלא

צ"ב ב' מניין שאין קידושין תופסין ביבמה כו', נ"ב ע' מהרי"ק שורש קל"ט דמבואר שם סברא דאין לקידושין לתפוס ביבמה לשוק דכיון דאין קידושין תופסין באשת אח ומ"ע דייבום הרי דוחה לאיסור אשת אח וע"כ דעדיפא מיני' ואם יתפסו בה קידושין הרי לא יוכל היבם לייבמה ולכן מ"ע דייבום מונע התפיסת קידושין כמו שאיסור אשת אח מונע זה עש"ה

שם חולץ לה ושריא לי', נ"ב שמעתי מקשים דהא אינה עולה ליבום מפני איסור אשת איש וא"כ מדוע חליצתה חליצה וכזה ק' גם לעיל ט"ו א' היכא נעביד להו ליחלצו כו' וחכם אחד העירני דק' כזה ג"כ ברש"י לעיל פ"ז ב' ד"ה דרכי' דרכי נועם דכ' אם תאמר תחלוץ כו' ונ' דכיון דזיקה הוא עניין אישות ומפאת זה היא אסורה לשוק וע"כ אפי' למ"ד דקידושין תופסין ביבמה לשוק היינו רק משום דס"ל דאישות הזיקה הוא אישות בשיור כעניין חרשת קנוי' ומשוירת וכן מאמר וע' תוס' קידושין ס' א' ד"ה ואפי' וע"כ באותו החלק שאין אישות הזיקה חלה אישות המקדש וע"כ עכ"פ אותו החלק והצד שבה שהיא זקוק לייבום היינו החלק אשר הוא אישות היבם אותו החלק הרי לא נתקדש כלל דאין קידושין תופסין באשת איש וא"כ אותו