גליוני הש"ס נשים לא

שם פרט לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכו, נ"ב מוכח דתרומה לא זכו בה כהנים משלחן גבוה וע' מה שהארכתי בזה באתוון דאוריתא כלל ב' וע"ע שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קס"ט שכ' דכל מתנות כהונה כהנים משלחן גבוה הוא דקזכי בהו ומש"ה אין מברכין על נתינתן דאיהו לא קיהיב מידי מדידי' אלא דרחמנא נינהו ומשלחן גבוה הוא דקזכי בהו עש"ה וכן מוכח בסיפרי קרח פיסקא קי"ט עש"ה וע"ע חידושי רמ"ה סנהדרין דקי"ב ד"ה החרם אותה שכ' אהך דתרומות ירקבו וז"ל מסתברא דהאי דלא שרפינן להו משום דכיון דאיקרו קודש אע"ג דמטו לידו הן שלל שמים מיקרו דכהנים כי קא זכו מגבוה קא זכו וכל היכא דאיתנהו ממונא דגבוה נינהו כו' ובדין הוא דלישתרו באכילה אלא כיון דמטו ליד כהן ודמיא לממוני' אחמירו רבנן עלייהו משום חומרא דעיר הנדחת למיסרינהו בהנאה כו' עכ"ל ועמ"ש על הגליון חולין קל"ד ב' ד"ה ואם אין שם כהן

שם ב' ת"ל דרכי' כו', נ"ב כזה לעיל ט"ו א' וסוכה ל"ב א' וב' וע' תוס' לעיל ב' א' ד"ה ואחות ועוד י"ז ב' ד"ה ואחות ועוד י"ז ב' ד"ה אשת ועמ"ש בגליון סוכה כ"ח ב' בשם מהרי"ו וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ב העתק תשובת הגאונים נפטור יבמה הזקוקה ליבם מומר משום דלא הוי דרכי' דרכי נועם אם תיזקק למומר ע"ש וע' נימוקי יוסף לעיל פרק ב' דף ו' ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה ואם כנס לא יוציא דכ' דברננה לא מפקא אשה מתותי בעלה דכתי' דרכי' דרכי נועם כו' וע' בית יוסף או"ח סי' יו"ד בסוף הסי' ד"ה יש לדקדק במלבושים שלנו כו' מש"ש בסה"ד א"נ כיון שאם היינו מחייבין אותם בציצית היו נפסקין בכל עת הציצית התחתונים בדריסת הרגלים והי' צריך בכל עת לתקנם איכא למימר דלא חייבה תורה בכך דכל דרכי' דרכי נועם כו' וע' מה שדן מהך דכאן בשו"ת ח"צ סי' מ"ו וע' חכמת אדם כלל ה' סעי' י"ז

שם ניסת על פי ב"ד כו', נ"ב דווקא בהך דכאן דה"ל לאיתתא למידק קנסינן לה אף דניסת על פי ב"ד אבל אשה שנתקדשה לאחד וטעו ב"ד והורו בטעות של הלכה שאין הקידושין קידושין ונישאת לאחר ואח"כ נודע לב"ד שטעו ושקידושי הראשון קידושין מותרת לחזור לו דהויא לה כאנוסה ממש דמותרת לבעלה, ע' אהע"ז סוף סי' י"ז וע' שו"ת משפטים ישרים סי' נ"ו וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ח לעניין אשה שנישאת ונודע אח"כ שבהיותה קטנה או נערה קיבל בה אבי' קידושין ובגוונא דלא ה"ל לה למידע ע"ש שכ' ג"כ דמותרת לחזור לראשון דאנוסה היא מיהו סיים שם ואם יש מי שלבו נוקפו תצא מזה ומזה עש"ה וע"ע שו"ת תשב"ץ שם סי' קפ"ח לעניין א"א שנישאת על פי עדים שהעידו בגירושי' ואח"כ נודע שהעדים בדאים אם תצא מזה ומזה כו' ע"ש ועמ"ש בגליון גיטין ע"ו ב'

שם תוד"ה מכלל כ' לפי שיש דברים כו' וצריכים לישאל לב"ד כו', נ"ב מוכח דנאמנות ע"א אפי' במקום שנאמן מ"מ כיון דלאו בכל מקום נאמן לכן אין להתיר על פיו אלא בהוראת ב"ד וע' תוספתא כתובות פרק ב' מעלין לכהונה עפ"י עד אחד ולא עפ"י עד אחד אלא עפ"י אשה לא כשתבא אשה לב"ד אלא לכשתאמר יתנו לו וי"ל דה"ק דהאשה אינה צריכה להעיד בב"ד רק אפי' אמרה בפני אחרים איש פלוני כהן יורו הב"ד על פי עדות זו ליתן לו תרומה ולפי"ז צ"ל דעד מפי עד פסול לעדות תרומה דאל"כ הרי תמיד העדות לפני הב"ד בהכרח שהרי האומר לב"ד שכך אמרה האשה הרי הוא בעצמו עד וא"כ לא ה"ל לתוספתא לומר לא כשתבא אשה כו' רק הל"ל דעד מפי עד כשר וממילא הייתי יודע זה ויש עדיין לדון בזה בתוספתא זו ואולם י"ל דכוונת התוס' כאן דכיון דיש מקומות דאין ע"א נאמן לכן הדרך לשאול לב"ד אבל לא שיהי' חיוב לשאול ואולם תיבת וצריכים שכתבו מוכח דכוונתם מדינא

פ"ח א' היא גופא מנלן, נ"ב בעניין נאמנות ע"א באיסורין היכא דאין בידו האריכו מאוד וע"ע מ"ש בזה בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' שי"ג וע' רש"י סנהדרין ל' ב' ד"ה בעדות בכור

שם מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחלה, נ"ב כעין זה בהיפוך חגיגה כ"ב ב' מתוך חומר שהחמרת עליו בתחלתו הקלת עליו בסופו וע"ע רא"ש מועד קטן פ"ג סי' ז' דכ' שאני נידוי דמתוך חומר שהחמיר בתחלתו הקיל עליו בסופו כו' וע"ע דוגמא בחידושי הרמ"ה סנהדרין קי"א ד"ה אנשי עיר הנדחת שכ' י"א דמתוך שהחמירה עליהן תורה במיתתן הקלה עליהן בסופן כו' ובירושלמי גיטין פ"א ה"א חומר שהחמרת עלי' מתחלה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם היקלת עלי' בסוף שאם בא ועירר עיררו בטל וכהך דכאן מתוך חומר שהחמרת עליו בסופו כו' ע' ג"כ בשו"ת רדב"ז ח"א סי' תי"א בסוף התשובה ועש"ה וע"ע חידושי הר"ן ר"ה י' א' ד"ה ופירות נטיעה זו דכ' איכא מאן דאמר דדווקא נטיעה זו שהקלנו עלי' בתחלתה שעלו לה ל' יום לשנה שלימה ולפיכך מחמירין עלי' בסופה כו' עכ"ל

שם משום עיגונא אקילו כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' קנ"ה וע"ע שם סי' קפ"א קפ"ב קפ"ג וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רכ"ב עש"ה

שם תוד"ה אתא כ' דלגבי דבר הנראה וידוע לכל כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קכ"ה

שם ב' איסור כהונה שאני, נ"ב ע' תה"ד ח"ב סי' רכ"ב וע' לקח טוב כלל ו' אות ה' וע' שו"ת צמח צדק סי' פ"ב הביא דברי תה"ד הנ"ל עש"ה

פ"ט א' תנאי כתובה ככתובה דמי, נ"ב ע' מסורת הש"ס והוא עוד בכתובות ק"ד ב' ונדה י"ב ב' ובכורות נ"ב א'

שם ב' ואמאי קרי לי' ממזר לאוסרו בבת ישראל, נ"ב כזה בקידושין ע"ה א' ומאי ממזר דקאמר רב לאו מותר בממזרת אלא דאסור בבת ישראל

שם הפקר ב"ד הפקר דא"ר יצחק כו', נ"ב הא דיש לב"ד כח להפקיר נכסי אדם הוזכר גם בבריתא במועד קטן ו' ב' התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה ובתוספתא שקלים פרק א' שלוחי ב"ד יוצאין ומפקירין את הכלאים שהפקר ב"ד הפקר ופטור מן המעשרות וע' ירושלמי שקלים פ"א ה"ב דייק דהפקר ב"ד הוי כהפקר גמור לפטור ממעשרות מהא דתני' דאין מעברין שנת שביעית ואם עיברוה ה"ז מעוברת וחודש אחר שהוא מוסיף לא פטור מן המעשרות בתמי' הרי דהפקר ב"ד פוטר ממעשרות ע"ש וצ"ע ראי' זאת דשם הרי נתנה תורה כח לב"ד לעבר השנה ואפי' מזידין מה שעשו עשו מקרא דאתם וא"כ הרי החודש ההוא שביעית מה"ת ושפיר פטור ממעשרות ככל שביעית ובעניין הלימודים שהוזכרו כאן אהך דיש לב"ד כח להפקיר כו' ע"ע לימוד ע"ז בב"ב קט"ז א' ע"ש ברשב"ם ד"ה שלא תירש בת הבן עם האחין וע"ע בעניין הפקר ב"ד הפקר בשו"ת משפטים ישרים סי' רס"ט

שם תוד"ה שהפקר כ' אבל מן הטמא על הטהור כו', נ"ב ע' ריטב"א קידושין מ"ו ב' ד"ה אשתכח השתא דכ' באמת טעמא דטמא על הטהור דאינו תרומה כל עיקר משום דהפקר ב"ד הפקר וצע"ג וע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קכ"ה וע"ש עוד קושי' בהא דפריך לקמן דאי מקדש בהו כהן אשה כו' דאמאי לא משני דאפקעינהו רבנן לקידושי מיני' ע"ש: