גליוני הש"ס נשים ל

פ"ד א' אמר רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי כו' נ"ב ע' יומא ע"ט ב' וע"ע מנחות י"ח א'

שם אן לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, נ"ב כל' זה לקמן פ"ז ב', כתובות ק' ב', גיטין ע"ט ב', נדה י"ב ב'

שם ב' לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ל"ה והדמיון שלו רחוק וע' שו"ת הר"ן סי' מ"ח דמסופק שם אם תקנת ר"ג ז"ל לתקנתה נעשה או לתקנתו עש"ה ואולם יש לדון בזה להיתירא דכיון דהאשכנזיים קיבלו התקנה ולא הספרדיים ובכל חילוקי תקנות ומנהגות ומחלוקות בדין שיש בין כתות וקהלות האשה בתר בעלה גרירא אם נישאת אשה מכת זו לזו כמבואר בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ט עש"ה וא"כ בהנשא האשכנזית לספרדי הרי מקבלת דין הספרדיי דלא קיימא עלי' תקנת ר"ג ז"ל וא"כ הרי נישואי' והיתר נישואי' באין כאחד דוגמת גטה וידה באין כאחד ודו"ק וע' שאלתות פ' אמור וז"ל ברם צריך כהנת מהו לינשא לגר כו' מי אמרי' כי היכי דכהנים מוזהרין כהנות נמי מיזדהרין א"ד אינהו דזרעיהו הוי כהן כי נסיבין בת ישראל אמר רחמנא לא לינסוב פסולות דלא ליפסול זרעיהו אבל כהנות כיון דכי נמי מינסבן לישראל זרעיהו לא הוו כהנים כי מינסבן לפסולין שפיר דמי ת"ש דאר"י א"ר לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין עכ"ל ואנהר לן הגאון עיינין בטעמא דמילתא דלא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין דעיקר איסור הנשואין מפאת חילול הזרע מקדושת כהונה וכפשטא דקרא ולא יחלל זרעו [וצ"ל דמה שגם העראה ונושא פסולה איילונית וכדומה דליכא משום חילול זרע ואסור הוא משום לא פלוג דמצינו לא פלוג גם בדאוריתא ואכ"מ] וע"כ זה שייך רק בכהן דזרעו תמיד כהן בהכרח ומשא"כ כהנת דבהנשאה לישראל ג"כ אין זרעה כהן ולישראל הרי מותרת להנשא א"כ הרי הותרה מכללה בחילול זרעה בהכרח וע"כ שפיר מותרת להנשא גם לפסולין ולדברי השאלתות הנ"ל אין התחלה לדינו של הלק"ט הנ"ל מכאן ודע דהסברת גוף הדבר מה שכהן הוזהר על חילול הזרע ולא כהנת נ' פשוט דהוא משום למשפחותם בית אבותם ואשה אין לה חייס ואין נחשב זרעה כי היכי דליקרי חילול זרע ע' נזיר מ"ט א' ומ"ש השאלתות דמה שלא הוזהרו כשירות כו' נלמד מדמותרת להנשא לישראל אין להקשות דהא גופא קשיא דתיתסר לינשא לישראל מפאת חילול קדושת כהונה דזרעה וגם דידה שהרי פוסלה מתרומה כ"ז שהיא תחתיו דז"א דיש קרא ע"ז בסנהדרין ע"ו א' ע"ש וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש"א דכ' דהא דלא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין הוא מקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן ע"ש וע' קידושין ל"ה ב' אי בני אהרן אכולי' עניינא כתי' וע"ש ברדב"ז עוד תימה דנ' ממרוצת דבריו דמה שגרושה מוזהרת להנשא לכהן הוא משום דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין וככל חייבי לאוין שגם האשה מוזהרת ע"ש וצ"ע דעל פסולי כהונה הא יש לימוד בפ"ע מלא יקחו וככולה סוגי' דכאן

שם ומה כשרה כשרה לכהונה, נ"ב ע' רש"י ומ"ש מפ' אלו עוברין מ"ט א' צ"ע דשם נאמר רק בת כהן לישראל אבל לא בת ישראל לכהן וע' ח"א למהרש"א הוריות י"ג א' אהך דמפני מה הכל רצין לישא גיורת דכ' דרצין לישא גיורת יותר מישראלית מטעם נחית דרגא נסיב איתתא ע"ש ולפי"ז יש לכהן ג"כ לכאורה לישא לוי' יותר מכהנת דלוי' לגבי כהן הוי נחית דרגא חדא כמו גיורת לישראל דישראל הם ד' כתות כהנים לוים ישראלים גרים כמבואר במדרש בכ"ד וע"ש בהוריות י"ג א' במשנה

פ"ה ב' רש"י ד"ה גמ' כ' ומע"ר לאו קודש איקרי, נ"ב ע' תוספתא תרומות פ"ה לא אם אמרת בתרומת מעשר שניטלה קודש מקודש כו' תאמר בזו שניטלה קודש מחול כו' ומוכח דמע"ר מיקרי קודש ועמ"ש בזה בשו"ת ראשית בכורים דמ"ו ע"א ובפשיטות נ' כוונת התוספתא דכיון דקודם שניטלה תרומתו ממנו הי' טבל וטבל קרוי קודש וכמבואר בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ח והובא בר"ש שם ע"כ חשיב קודש מקודש וגם הראשית בכורים העיר שם לפרש כן אלא שלא הביא ירושלמי הנ"ל

פ"ו א' אין כו', נ"ב ע' דוגמא בעירובין פ' א' דאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו וע' תוספתא תרומות פ"ק דמבואר שם שאין לאשה רשות לתרום רק בעיסתה

שם תוד"ה מה תרומה כו' פי' בקונטרס כו', נ"ב ע' מה שהארכתי באתוון דאוריתא כלל ב' וע' תוס' ביצה ל"ד ב' ד"ה הא קמ"ל דמשמעות דבריהם ג"כ דאיסור טבל משום תרומה ומעשר המעורבין בו עש"ה

שם ב' ואי אכיל לי' בטומאת הגוף לא לקי, נ"ב אף שנאמר בכל מקום ואכילתו בטהרה אינו דבר התלוי במקום נ' דגם איכות ואופן ג"כ נקרא מקום והכוונה דנאכל בכל דרך ואופן ואף בטומאה וכזה בברכות ס"ב א' איזהו צנוע זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום ומסיק שם לא תימא במקום אלא אימא כדרך שנפנה ביום ואין הכוונה להגיה רק לפרש דכדרך קרי לי' במקום ע' ע"ז מ"ז ב' דמשמע שם כך דהאי במקום מפרשי' לי' בכדרך וע' בית האוצר ערך אלא אימא וע"ע ב"מ מ"ה ב' מאי בכל מקום שהוא כמות שהוא והיינו ג"כ בכל מהות ואופן שהוא וקרינן לה מהות מקום ע"ש וכך כאן ואכלתם אותו בכל מקום היינו בכל מהות ואפי' במהות טומאה

שם ר' יונתן וסביא, נ"ב נ' דצ"ל ר' יוחנן וסביא כמו לעיל ט"ז א' דשם ההכרח לגרוס ר' יוחנן ע"ש וכן שם ב' פליגי בה ר' יוחנן וסביא חד אמר כו' וחד אמר כו' והוא כלישנא דכאן וכן מצאתי בשאלתות פ' קרח דגריס כאן ר' יוחנן וסביא

שם מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ט דבמקומות שיש קהלות חלוקות בתקנותיהם אזי אשה הנישאת מקהלה זו לאחרת נגררת אחר בעלה דאשתו כגופו ואם מת הבעל אם יש לה ממנו זרע עדיין דינה כקהלתו כי היכי דזרע ישראלית מכהן מאכילה בתרומה בכה"ג ע"ש וצ"ל טעמו דאע"ג דאין האשה כגוף זרעה עכ"ז כיון דחזינן דאם יש לה זרע מכהן עדיין אוכלת בתרומה וע"כ אין הכוונה שהבן עצמו מפאת היותו כהן מאכיל גם את אמו שהרי אפי' ממזר מאכיל אם אמו בתרומה כמבואר לעיל ס"ט ב' ואעפ"י שאין הממזר אוכל וע"כ הכוונה דאם יש לה זרע מכהן עי"ז עדיין חיבור לה עם אותו הכהן ואוכלת וא"כ ה"נ כיון שיש לה זרע מבעלה עדיין היא כגוף הבעל ונגררת עדיין אחריו כמו שהית' נגררת אחריו בחייו מיהו היכא דהית' מעוברת ממנו במיתתו דעובר הרי אינו מאכיל וא"כ ה"נ בעודה מעוברת הרי שבה לדין קהלתה אזי בהולידה אח"כ נ' לכאורה מסברא דאחרי שכבר פסק התייחסותה וחיבורה לבעל וכבר נפסקה מלהיות גופו אינה חוזרת להחשב גופו עתה אחרי מיתתו ע"י הלידה ואף דבתרומה אוכלת בכה"ג אולם בתשב"ץ שם משמע דגם בזה כ"ז העיבור דינה כדין קהלתה ובהולידה שב להיות דינה כדין קהלתו עש"ה ויש לדון בזה עוד בכמה אנפי ואכ"מ

שם תוד"ה ומבני כ' וקרא נמי כתי' ויקומו וגו', נ"ב ע' פסיקתא פרשא ל"א המתחלת ותאמר ציון

פ"ז א' אמר רבא כבר פיסקא תנא דבי ר' ישמעאל, נ"ב כזה בכורות י"ד ב', סנהדרין ל"ה ב', נזיר כ"ה א':