גליוני הש"ס נשים כט

עכ"ל וע"ע שם שכ' דס"ל לירושלמי דאותה דכתי' בקרא גבי מריקה ושטיפה דחטאת למעט תרומה אתא למעוטי ולומר דהכשר כלים דתרומת בית שני מסרו הכתוב בידם שברצונם כן יהי' הכשרם והם קבלוהו עליהם כדפרישית וא"כ איסור תרומת בית ב' דאוריתא כבבית א' וכן הכשר הכלים שנתבשלה בהם מה"ת נתחייבו להסירה על הדרך שקיבלוה עליהם דהא מקרא דאותה נפקא לן שמסרו הכתוב לידם כו' וסברא היא לאוקמי מיעוטא דאותה באיסורא דקילא טפי בהאי מילתא ואיזו זו תרומת בית ב' שקיבלו מעצמן אבל תרומת בית ראשון ונבילה בעי נמי שטיפת צונן כקדשים עכ"ל עש"ה בארוכה כל התשובה והנה מ"ש דכיון דמעצמן קידושה הי' אפשר לחלק הקדושה לקדש רק לקצת ולהשאר קצת ע' גליון חולין נ' א' מש"ש בארוכה מן הראשונים אי יש לחלק בכמו זה ג"כ קבלת תוספת שבת להיות אסור בקצת מלאכות ומותר בקצתם ע"ש והנה אי נימא דיש לחלק הקדושה בכמו זה אולי יש ליישב בזה קושית שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' קל"ז שהקשה איך שימשו הלוים מטתם במדבר הרי במקום חנייתם שם הי' קדושת מחנה לוי' ובעל קרי הרי אסור במחנה לוי' וא"כ היאך שימשו מטתן ע"ש שהזכיר זה בדבריו דרך העברה ובקצרה מאוד והיא פליאה עצומה ואם נאמר דיש לחלק הקדושה אולי במדבר מפני ההכרח קידשו מחנה לוי' רק לאיסור שאר טמאים בטומאות היוצאות מגוף לא לאיסור בעל קרי או שקידשוה גם לבעלי קרי והשאירו בפירוש איסור תשמיש ואולם זה מוקשה עוד בלא"ה דנ' דבמדבר לא הי' צריך כלל כוונת קידוש רק החניי' בעצמה היא שקידשה את המקום דכיון דחנו הלוים שם הרי היא מחנה לוי' וממילא בעל קרי אסור ולא שייך כאן תנאי ושיור כלל כיון שא"צ כוונת קידוש רק החניי' היא המקדשת והחניי' הרי הית' ונ' בזה באופן יותר מרווח עפ"י גמ' ערכין ג' ב' דדירה שאינה ראוי' לתשמיש לאו שמי' דירה ע"ש דאמר כהנים אצטריכא לי' סד"א הואיל וכתי' תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו כו' וא"כ ה"נ אילו לא היו הלוים יכולים לשמש מטתם במקום חנייתם י"ל דלא הי' נקרא חניי' כלל כי היכי דלא קרוי דירה וא"כ אילו תאסרם בתשמיש הרי איננו מחנה לוי' כלל ושרי לגמרי בכל הטומאות ולכן א"א לאסרם בתשמיש כיון דרק ע"י היתר התשמיש הוא שנעשה מחנה להאסר לטמאים וא"כ ע"כ לתשמיש עצמו שיהי' מותר ודו"ק וע"ע מ"ש בגליון יומא פ"א ב' וראיתי לרשום כאן דבר חידוש במה שמבואר בסוגיין ועוד במקומות רבות דאפי' למ"ד דבטלה קדושת הארץ מ"מ תרומה בזה"ז דרבנן מיהת וכן לעניין שמיטת קרקע דשביעית למ"ד לא בטלה הוא דאוריתא בזה"ז ולמ"ד בטלה הוא דרבנן מיהת ע' רש"י גיטין ל"ו א' ד"ה בזמן שאי אתה משמט קרקע ובתוס' שם וזה מבואר במקומות רבות דלדברי הכל שביעית בזה"ז דרבנן מיהת וראיתי חידוש בזה ברשב"ם ב"ב. צ' ב' ד"ה לפוגא פוק אצר ע"ש שכ' דס"ל דקידשה לעת"ל וזה:

תמוה טובא דאפי' ס"ל לא קידשה כו' ובטלה עתה קדושת הארץ מ"מ הא מדרבנן מיהת נהגא שביעית וא"כ שפיר ג"כ הא אמר פוק אצר כו' מפני איסור העבודה בשביעית מדרבנן ודברי הרשב"ם מראים דלמ"ד לא קידשה כו' מותר לזרוע בשביעית בפועל ואפי' איסור דרבנן אין בו וזה תימה רבתי וצע"ג

פ"ג א' אין נוטעין כו', נ"ב בשאלתות פ' בהר ואסיר למישתל בערב שביעית פחות מל' יום לפני ר"ה ואם נטע כו' יעקור ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת ר' יוסי ור"ש אומרים לשתי שבתות ת"ק סבר לתלתין כדרא ר' יהודה סבר לתלתא כדרא ר' יוסי ור"ש סברי לשתי שבתות כדרא ברם צריך הילכתא כת"ק או כר' יהודה או כר' יוסי ור"ש ת"ש דאמרי בי רב כו' [כדאיתא כאן] עכ"ל ובשאילת שלום כ' דתיבת כדרא ניקודו הראוי כדרא דהוקשה להשאלתות דאיך פליגי במציאות בדבר שאפשר לבררו וע"כ תי' דכל אחד אמר כדורו שבימי ת"ק ודורו הי' זמן קליטה לל' יום ובדורו של ר' יהודה לג' ובדורם של ר' יוסי ור"ש לב' שבתות ודוגמתו בב"מ כ"ה ב' [ט"ס הוא שם וצ"ל ק"ה ב'] בשני דר' יוחנן הוי שמינא ארעא בשני דר' אמי הוי כחישא ארעא עכ"ד ז"ל ואינם נראים דא"כ מה זה ששאל השאלתות אח"ז הילכתא כמאן הא לא פליגי כלל וגם גוף הפלוגתא דרב ודשמואל הלכה כמאן הרי אינה מובנת כלל וכמובן וכמו שעמד שם הש"ש בעצמו בזה ונ' דתיבת כדרא עניינה כמו קדרא דזה מצוי [חילוף ק' בכ"ף דגושה דמבטאם שוה ומוצאם אחד גיכ"ק] והוא כהך דמנחות פ"ג א' אגב דשמין קדיר וברש"י שנבלע ביותר וכן בנדה נ"ו ב' דכתם שלאחר הכיבוס מקדיר וברש"י דנכנס בבגד וכן כאן כוונתו בפשיטות דת"ק סבר לתלתין קדרא פי' נבלעת ונקלטת בקרקע ר' יהודה סבר לתלתא כדרא כו' וי"ל עוד דתיבת כדרא ט"ס וצ"ל דרכ"א תחת כדר"א ובא לתרץ ג"כ איך פליגי במציאות וע"ז כוונתו לתרץ דוודאי במקום שיודעין כמה זמן הקליטה לא פליגי ורק נחלקו בדרך וטבע הבינונית והעצמיית של קליטה ונ"מ למי שנטע ואינו יודע לכמה הוא זמן הקליטה שם דאז אית לו למימר מסתמא דזמן הקליטה הוא כפי דרכה וטבע הבינוני כ"ז שלא ידענו בנסיון שיש לו זמן אחר וע"כ ס"ל לת"ק דלתלתין דרכא למיקלט ור' יהודה סבר לתלתא דרכא כו' והראשון נ' עיקר ועוד נ' דתיבת כדרא ט"ס וצ"ל בדרא וכזה בשאלתות פ' תצוה ופ' בהעלותך וצריך לאדלוקי ברוב היוצא מ"ט דילמא לא בדרא נורא וכביא כו' וכן נמי מאן דעביד מדורה אי איכא שהות ביום כי היכי דבדרא נורא ברובא שרי כו' עכ"ל והכוונה שם לפי העניין על התאחזות והתעצמות האור בפתילה וכן כאן כוונתו דלתלתין הזרע מתאחזת ומתעצמת בקרקע דהיינו קליטה וכן י"ל הכוונה שם על התפשטות האור מל' מדברי דברכות מ"ז ב' ודכולי' הש"ס וכן כאן הכוונה על התפשטות כח הזרע בקרקע דהיינו קליטה ג"כ

שם ב' תוד"ה אין כ' דבדבר התלוי במחשבה כו', נ"ב ע' אחרונים בש"ע יו"ד סי' כ"ג אם אוסר דשא"ש ע"י שחיטה אחר שהי' במיעוט בתרא אי נימא דבעי' כוונת שחיטה וע"ש בתבואת שור ס"ק י"א וע' שער תשובה או"ח סי' ק"ס סק"א בשם הברכי יוסף אם ראובן שרה פת במים של שמעון אם פוסל לנט"י ע"ש וע' כלים פ"ה מ"ד בר"ש דתנור שהוסק שלא מדעת בעלים אין ההיסק עושהו תנור לקבל טומאה עש"ה וע' תוס' ב"ק ס"ו ב' ד"ה דגזל משכב דחברי' וע' תוספתא הובאה בר"ש כלים פכ"ב מ"ט חישב עליהם חש"ו או אדם שאינו שלו טהור וע' פלוגתא בירושלמי מעשרות פ"ד ה"א בממרח כריו של חבירו שלא מדעתו אי נטבל עש"ה וע' שלטי הגבורים שעל המרדכי שבת פ' כירה (דע"ט ע"ב מדפי הרי"ף באות ב' בשלטי הגבורים שם) אם ראובן יכול לאסור כלי של שמעון ע"י ביטול מהיכנו עש"ה ויל"ע אי כי היכא דאין אדם אוסר דשא"ש במידי דתלוי במחשבה ה"נ אין אדם מתיר דשא"ש במידי דתלוי במחשבה ומתורם משלו על של חבירו אין ראי' דשם מטעם זכי' היא וה"ל כשלוחי' ע' נדרים ל"ו ב' ועוד דשם הכוונה רק בהתרומה שתהא תרומה על החולין וממילא החולין ניתרים דו"ק היטיב והתרומה הרי שלו היא וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רנ"ה דמשמע שם דהי' יכול אדם להטביל כלי חדש הנקח מן העכו"ם של חבירו והי' מועיל לטהר אפי' הית' הטבילה צריכה כוונה ואינו מוכרח עש"ה: