גליוני הש"ס נשים כח

שם אר"ח בר אבא א"ר יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל ש"ש בפרהסיא, נ"ב דוגמא לזה לר' יוחנן בתמורה י"ד ב' מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל

שם שהיו עוברים ושבים אומרים כו' ומה בני מלכים כך בני הדיוטות עאכ"ו, נ"ב כזה סנהדרין כ"א א' אמרו לבנות מלכים כך לבנות הדיוטות עאכ"ו וע"ע דוגמא הוריות יו"ד ב' אם נשיא שלו מביא קרבן צריך את לומר מהו הדיוט

שם תוד"ה ונתינים כ' ואתי שפיר הא דאין בנתינים תורת עבדות כו', נ"ב יש עוד ראי' דאין בהם תורת עבדות מדחייבין בתקיעת שופר כמבואר בתוספתא ר"ה פרק ב' ואילו עבדים פטר שם בתוספתא מתקיעת שופר והוא פשוט דפטורין מכל מ"ע שהז"ג כנשים וע"ע בתוספתא שם דנתינים מוציאין את הרבים ידי חובתן ומוכח דאין בהם תורת עבדות כלל אפי' לא מדרבנן להחמיר דאל"כ לא הי' ראוי להן להוציא את הרבים מדרבנן מיהת וע"ע בתוספתא מגילה פרק ב' ג"כ כן דנתינים חייבים בקריאת מגילה ומוציאין את הרבים ידי חובתן ואולם לעניין הדרבנן יש לומר דמדרבנן הם עבדים גמורים באמת ורק שחכמים באו רק להחמיר ולא להקל וע"כ לא רצו לפוטרם ממ"ע שהז"ג וע"כ כיון דמחויבין בעצמם הוו להו בני חיובא ומוציאין ממילא גם את הרבים יד"ח ודו"ק ובחידושי דנתי אי נימא דיש בנתינים תורת עבדות והם הרי הם עבדים של כלל ישראל ודנתי שאם הי' אחד מהם ערל אם מעכב את כל ישראל מלאכול בפסח ואולם העיקר כנ"ל דאין בנתינים תורת עבדות ועכ"ז הספק הנ"ל עדיין ישנו בעבד גמור אם יקנו כלל ישראל עבד די"ל דמה ששייך אל הכלל לא נחשב שום יחיד בעלים ואין מעכבו מלאכול בפסח ע' נדרים מ"ז ב' ושניהם מותרים בדבר של עולי בבל וע' ביצה ל"ט וע' תוס' זבחים ד' א' ד"ה וישנו בציבור ומ"ש בגליון שם ואם נאמר דאין היחיד בעלים ואינו מעכבו אכתי איכא לספוקי בפסח הבא בטומאה אם ג"כ אינו מעכב דפסח הבא בטומאה ע"כ לאו בתורת יחיד אתי דפסח יחיד אין דוחה טומאה ורק מתורת ציבור ומשום דאתי בכנופיא הוא דאתינן עלי' א"כ כיון שכל עיקר ביאת הפסח הוא רק מכח הכלליות א"כ הכלל הא יש להם עבד ערל ושפיר יש לו לעכב ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ ובעבד של שני שותפין דעלמא ג"כ יש לספק אי מעכב לכל אחד מהם מלאכול בפסח די"ל דכולו בעליו בעי' עמ"ש בגליון יומא ס"ה ב'

שם ב' סריס חמה, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' תי"ט

שם איקרי כאן להקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הוא, נ"ב לקמן קי"א ב'

פ' א' היינו דשמענא לאמי דאמר, נ"ב ע' מהר"ם לובלין ואין דבריו מובנים כלל ונ' דבמחכת"ה אישתמיטתי' תוס' זבחים נ' א' ד"ה אמר דהביאו הך דכאן וכתבו דאמי הוא שם חכם כהך דכתובות מ"ד ב' תני אמי ע"ש וא"כ שפיר כ' רש"י כאן דסריס חמה קמפרש ואזיל ואין צורך למ"ש המהר"ם דגי' רש"י הית' היינו דשמענא לאמימר דאמר

שם וליחוש שמא הבריא בינתים כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן, נ"ב מעין דוגמא נדה ס"ח א' רב אמר זבה וודאי כיון דמעיקרא נמצאת טמאה ועכשיו נמצאת טמאה טמאה ודאי עש"ה וע"ע שם ב' במשנה ושם ס"ט א' בגמ'

שם ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה, נ"ב ע' ס' בכור שור שבת פ"ט ב' ד"ה דל עשרים כו'

שם ובן שמונה, נ"ב ע' מהרי"ק שורש ק"ג במה שחילק שם בין בן שמונה לבן עשר לעניין אישתהי ע"ש במ"ש ועוד דמש"ה איכא למימר דאין הלכה כרשב"ג בבן שמונה כו' דהתם טעם גדול יש בדבר כו'

שם תוד"ה אכל כ' בנקבה איירי כו', נ"ב ע' יומא פ"ב א' ועש"ה בבעל המאור ובמלחמות ד"ה אמר הכותב ברוב חלוף הספרים כו' וע"ע גיטין כ"ח א' השולח חטאתו כו' אע"ג דמוקמי' לי' בגמ' שם בקרבן נשים וה"ל למיתני השולחת מ"מ תני לי' זכר על נקיבה וע"ע ברי"ף שבת סוף פ' תולין ולא יצא במנעל חדש באיזה מנעל אמרו במנעל של אשה ואע"ג דנקט ברישא לא יצא דהוא ל' זכר וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ט' עמד אהך במנחות מ"ג א' רמי תכלתא לפרזומא דאנשי ביתי' כו' ועמד ע"ז דמדוע קרינן לנשים אנשי דהוא ל' זכר ע"ש וע"ע רש"י נזיר כ"ו א' ד"ה ולאפוקי מהא דתניא כו' דכ' ע"א מי שהי' מחויב חטאת דהיינו יולדת כו' מת כלומר מתה כו' וע"ע ע"ז כ' ב' ובמכיר בעליהן ע"ש דקאי על אשה והול"ל ובמכיר בעלותיהן או בעלתהן ואמר בעליהן ל' זכר עש"ה וע"ע נדה מ"ו א' ואידי ואידי בתינוקת אע"ג דתני ל' זכר בן ט' כו' שהביא כו' עש"ה וע"ע להיפוך ל' נקיבה במקום ל' זכר במשנה כלים פ"ג מ"ג ע"ש תיבת טמאה במקום טמא ואולם בר"ש שם נתן טעם לדבר ע"ש

שם ב' ואישתהויי הוא דאישתהי, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' ל"ג עש"ה ובעניין אי אמרי' אישתהי גם ביותר מי"ב חודש ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות מ"ט דאין ראי' ממאמר ליצני הדור מאבימלך נתעברה שרה ע"ש ולעניין אי אמרי' גם בבעלי חיים אישתהי ע' מהרי"ל ה' יו"ט (דס"ה ע"א) ד"ה בשמחת תורה דכ' שם הך דאישתהי גם בבעלי חיים ומדמי לי' לאשה ועש"ה

פ"א ב' ורמוני בדן, נ"ב כלים פי"ז מ"ה ושם איתא בדאן

שם אבל חתיכה כו', נ"ב ע' תוספתא תרומות פרק ה' עש"ה וע"ע שם סוף פרק ח' עש"ה

שם תוד"ה ככרות כו' שאני לחה"פ דחמיר טפי כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ב

פ"ב א' בדותא היא, נ"ב נ' פי' בדותא כמו מוצאת היינו שהיא שמועה מוצאת מן הנכונה והאמת ודוגמתו קידושין נ"ח ב' הוצאה את הוא סבר משמעתתא קאמר לי' וברש"י מוצא את משמועה זו נראה שאין אתה חכם בה ע"ש ובב"מ ט' א' ושם ע"א ב' וכן במנחות ס"ח א' ועוד שם צ"ה ב' ובב"ב ק"א ב' אי' ברותא היא ופירושו ג"כ חיצונה ומוצאת וגם בדותא הפי' כן כהך דקידושין הוצאה ע' תוס' מנחות נ"ב ב' ד"ה בודה דכתבו ל' הוצאה עש"ה

שם ב' תנן אנדרוגינוס נושא תני אם נשא והא נושא קתני, נ"ב ע' סוטה כ"ז א' נושא אדם דומה אמר רבא ותסברא נושא לכתחלה אלא אם נשא ולא פריך והא נושא קתני ויש ליישב ופשוט

שם תוד"ה ירושה כ' וכיון שקידשו קידשה מה"ת, נ"ב ע' חידוש בשו"ת רד"ך בית י"ח וז"ל ומאי דקאמר הכא בירושלמי תרומות ומעשרות קיבלו מעצמם היינו לומר דאע"ג דתרומת בית שני דאוריתא דאע"ג דמעצמו קידשוה כיון דקדשוה קדושה מה"ת מ"מ הואיל ומעצמו קיבלוה לאו בכל מילי קבלוה עליהם ואפי' בהכשר הכלים כו' דאיסור תרומה עצמה היא עליהם במיתה כבבית ראשון אבל הכשר הכלים הבלועים מטעם התרומה לא שע"מ כן קיבלום מעצמם עליהם שכשאין גוף התרומה בעין אלא טעם בעלמא כגון הכלים שמתבשלת בהם בין של חרס בין של מתכת להגעילם בכלי שני ובידם הי' הדבר תלוי הואיל ולא הטיל עליהם הכתוב לקדש הארץ בבית שני כו' ומעצמם הוא שקידשו כו' ועוד שם דכיון דמעצמם קיבלום בידם הי' הדבר תלוי מה יקבלו ומה לא יקבלו והם איסור תרומה עצמה קיבלו עליהם אבל חומר איסור טעמו לא קיבלו עליהם כו'