גליוני הש"ס נשים כז

שם דהא שמואל ובית דינו קיים, נ"ב דוגמת ל' זה בעירובין מ"ה א' הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים וע' רש"י שם דגורס גם שם כמו כאן הרי שמואל ובית דינו קיים ע"ש וקצת יש לדקדק בל' הגמ' זה שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים דהא הוא אמר רק כך מקובלני מבית דינו של שמואל כו' וא"כ הא יכול להיות שלא קיבלו ממנו בעצמו רק מן הב"ד לבד דבית דינו אין מורה עליו בעצמו דאפי' לאחר מיתתו נקרא בית דינו כמבואר ברש"י מכות כ"ג ב' ד"ה בבית דינו של שם וא"כ הא א"צ רק שיהי' בידו לברר שהב"ד אמרו כן כמו שאמר בשמם וה"ל להש"ס לומר רק ג"כ דהא בית דינו של שמואל קיים ויש בידו לברר דבריו ע"י שאלה לב"ד ויתברר שמה שאמר בשמם אמת ומה זה שהוסיף הש"ס להזכיר את שמואל עצמו

שם התם כתי' הנמצאות הכא כתי' מצאתי דוד כו', נ"ב הוזכר ב"ב צ"א ב'

שם ב' מכנה, נ"ב פי' מבסיסה דכן הוא בסיס ע' כלים פ"ז מ"ו נותן את הכנה ביניהם ובפיה"מ להרמב"ם ונקרא הבסיס כנה והוא שם עברית את הכיור ואת כנו עכ"ל

שם להביא בתולה הבאה מב' עממין ומעם שיש בו ב' עממין, נ"ב לכאורה עניין הדרש מדלא כתי' עמו רק עמיו משמע ב' עממין ומדלא כתי' עמיו רק מעמיו היינו ממקצת עמיו ועם אחר הרי ג"כ ב' עממין ולכן הלימוד על בתולה הבאה מב' עממין ומעם שיש בו ב' עממין וע' קידושין ע"ז א' רש"י ד"ה בעמיו וי"ל דרק לר' דוסתאי הוא דמשמע לי' שם כן משא"כ לרבנן דפליגי עלי' י"ל שפיר משמעות עמיו להיפוך על ב' עממין

שם א"ר יוסף היינו דשמענא לי' לר' יהודה דאמר עמיו מעמיו ולא ידענא מאו קאמר, נ"ב בגליון הש"ס להגרע"א ז"ל כ' כעין זה שבת כ"ח ב', לקמן פ' א' והוא עוד בעירובין ע"ה א' וע"ע נדה י"ז א' אמר רב היינו דכי הואי התם כו' הוו אמרי מאן בעי פקולי כו' ולא ידענא מאי קאמר וע"ע שבת קכ"ט ב' א"ר יוסף כי הוינן כו' אמרי כו' ולא ידענא מאי קאמרי ובגיטין כ"ו ב' שמעת מיני' דעולא דאמר משום תקנת ולד ולא ידענא מאי ניהו

שם ועוד מקרא מסייעני, נ"ב כל' זה נזיר נ"ב ב' ועוד המקרא מסייעו וע"ע סנהדרין צ"א ב' דבר זה לימדני אנטנינוס ומקרא מסייעו

ע"ח א' דאי לא כתי' קרא כו', נ"ב ע' רשב"א שלהי גיטין דכ' דלא כ' קרא דאי ושם הוא דאי לאיסורא וע' ירושלמי פסחים פ"ו ה"א פלוגתא אם יש לאוקמי קרא דלא ילין חלב חגי בע"פ שחל בשבת ובעבר והקריב ואולם הק"ע לא גרס שם הך דאלו עבר כו' ע"ש וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תר"פ דכ' ול"ל נמי דאיירי בעבד איסורא ומכרו לאחר דאטו ברשיעי איירי קרא ע"ש ושם הוא ג"כ כמו דאי לאיסורא היינו להשמיענו זכות הבעלים הגואלים וכמובן ובחידושי הבאתי עוד כמה דוכתי בזה ודע די"ל דהא דאמר כאן והרי ממזר כו' דאי לאיסורא כתב כו' י"ל דהיינו רק לפי ההלכה דקיי"ל דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר משא"כ למ"ד דהולד ממזר י"ל דאפי' דאי לאיסורא לא כתי' קרא וקרא דממזר לאו דאי הוא דמשכחת בנולד מישראלית הנבעלת מעכו"ם דביאת היתר היא מה"ת ע' תוס' לעיל ט"ז ב' ד"ה קסבר בסה"ד אולם סמיכות לאו דממזר לקרא דלא יקח איש את אשת אביו מוכח דקאי אנולד מחייבי כריתות ומיתות ב"ד ע' לעיל מ"ט א' ואע"ג דגם מעכו"ם הוי ממזר זהו רק בתורת לימוד מאשת אב ע' לעיל מ"ה ב' אבל גוף המקרא קאי אנולד מח"כ כו' וא"כ הא ה"ל דאי לכ"ע ויש לדון עוד בזה ואכ"מ ודע דלמ"ד דשפחה חרופה זו חצי' שפחה וחצי' בת חורין כו' משמע מדין שפחה חרופה הנאמר בתורה דדאי לאיסורא כתי' קרא דהא משחרר עבדו עובר בעשה וא"כ זו שהיא חצי' בת חורין הרי איתעביד איסור בשיחרור חצי' וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ק"ס וז"ל עניין שפחה חרופה פירשוהו בגמ' שהיא חצי' שפחה וחצי' בת חורין ולמדו זה ממה שכתוב והפדה לא נפדתה ופי' פדוי' ואינה פדוי' ואעפ"י שאסור לשחרר עבדו אם עבר ושיחררו משוחרר כו' עכ"ל נ' דכיוון להנ"ל דקרא איירי בדאי וכנ"ל וע"ע ר"ה ה' ב' מעמך זה לקט שכחה ופאה וזה ג"כ דאי אלא דהוא דאי לאיסורא לחייב בבל תאחר ע"ש ג' ב' בחידושי הר"ן ד"ה לקט שכחה ופאה דמשכחת רק בעבר ולקט ומש"ה נקט רבא רק צדקה ולא לקט כו' דבאיסורא לא קמיירי עש"ה

שם לרישך, נ"ב פי' רבך ע' תוס' וכזה שבת נ"ה א' רישך בקרירי פירש"י אני שאני רבך כו'

שם בנה א"צ טבילה, נ"ב ע' תוס' לעיל מ"ז ב' ד"ה מטבילין אותו שהקשו דהא תמצא טבילת הבן קודמת למילה ועמ"ש ביישוב קיישתם לעיל מ"ו א' בגליון עש"ה וי"ל עוד דכיון דעובר ירך אמו הוא הי' נידון בהיותו עובר כאשה ונעשה אז גר גמור בטבילה לבד כאשה ואולם ממ"ש הרוקח דאסור לאשת כהן מעוברת ליכנס לאהל המת מפני טומאת העובר לא משמע כן וע"ע חידושי רמב"ן שבת קל"ה א' שכ' בשם הרבינו חננאל דגר שנתגייר כשהוא מהול אין לו תקנה אבל בניו נמולין לשמונה ונכנסין בקהל דהא איגייר בטבילה וכבר חשוב להכשיר זרעו אבל בעצמו לא עכ"ל ונ' ג"כ טעמו דגירות הרי צריך מילה וטבילה וע"כ הגר עצמו שא"א לו המילה מ"מ הטבילה הוא מקצת גירות ומהני לזרעו מיהת להיות נחשב שכבר יש להם גירות הטבילה מאביהם וצריכין עוד רק גירות המילה ונעשים גרים עם מילתם יחד והנה גם בזה תמצא טבילתם קודמת למילתם ושם לא שייך תירוצינו הנ"ל ובגוף הך דרבינו חננאל יש לדבר הרבה ואכ"מ ודע דבס' מהרי"ל ה' ערב יום כפור כ' דטבילת גירות הוא משום תשובה ע"ש וצ"ע דא"כ מעוברת שנתגיירה ל"ל טבילת אמו מטעמא דעובר ירך אמו תיפוק לי' דלא חטא עדיין ולא יוצרך טבילה כלל וכן ק' מהך דפ"ק דכתובות גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד ול"ל טבילה כלל

שם ב' שאני עובר דהיינו רביתי' נ"ב פירש"י ולאו חציצה היא, כזה בזבחים י"ט א' כיון דאתא ואזלא רביתא היא ולא חייצא

שם שמא פוסקי צדקה כו' דכתי' נשיאים כו', נ"ב נזכר בתענית ח' ב' אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין שנא' נשיאים כו' וע"ש ברש"י

שם א"ר אלעזר אתיא פני פני, נ"ב כזה בקידושין ל"ג ב' ר' אלעזר פני פני גמר וע"ע סוכה ה' ב' ר' הונא פני פני גמר

שם נפקו להו תריסר ירחי שתא כו', נ"ב הא דלא אמר נפקא לי' שתא היינו משום דאז הי' תלוי רק בשנה ואם הי' שנה מעוברת אזי הי' גם חודש העיבור זמן הספד ומשא"כ עתה דאמר תריסר ירחי שתא אין זמן הספד רק י"ב חדשים ולא בחודש י"ג אפי' הוא חודש העיבור של אותה שנה, כך משמע בשו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ג ע"ש ועדיין ק' דהול"ל נפקי להו תריסר ירחי ול"ל למימר תיבת שתא וע"ע ל' תריסר ירחי שתא ביומא פ"ד א'

ע"ט א' העבירום לפני ארון כל שארון קולטו, נ"ב דוגמת זה זבחים קט"ז א':