גליוני הש"ס נשים כד

ע' א' אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין, נ"ב כזה סנהדרין ס"ד ב'

שם פצוע דכא כו', נ"ב ל' השאלתות פ' תצא ולא מיבעי' פ"ד וכרות שפכה דאסיר לי' למינסב בת ישראל אלא אפי' נסב איתתא ואית לי' בני בכשרותא ולבסוף הוי פ"ד או כ"ש כממזירא שווי' רחמנא עכ"ל מוכח דפסול פ"ד וכ"ש הוא עניין ממזירות במה ועוד בשאלתות שם כזה וז"ל ברם צריך היכא דאינקיב הגיד והדר נסתם מי שרי לי' למינסב בת ישראל כו' מי אמרי' דומי' דממזר שווי' רחמנא מה ממזר לית לי' תקנתא אף האי כו' עכ"ל וכזה להלן ע"ה ב' נאמר לא יבא פצוע דכא ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם ובאותו מקום אף כאן כו' ומוכח מכל זה דפסול פ"ד וכ"ש מתייחס במה לפסול ממזירות ואולי הטעם בפשיטות דממזר הוא מום זר כדלקמן ע"ו ב' הרי דעניינו עניין פסול מום וכן בסנהדרין ל"ו ב' דממזר פסול לדון דיני נפשות אמרי' ההוא משום דבעי' שיהיו מנוקין ממום עש"ה ומום הוא פסול חסרון כמבואר בתמורה י"ז א' ובכ"ד וע"כ פצוע דכא וכרות שפכה דהוא פסול חסרון ממש לכן מדמינן לי' לממזר

שם ואם לא ידעה כו' יאכלו הא ידעה לא יאכלו ואף דאינו זר אצלה מעיקרא מ"מ כיון שיכול להיות זר אצלה מעיקרא פוסל ולא ממעטינן לעיל ס"ט א' רק נבעלה למחזיר גרושתו שא"א לו היותו זר אצלה מעיקרא שהרי הית' אשתו פעם בהכרח, ס' יריאים סי' רי"א

שם ב' רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת, נ"ב דוגמת זה לקמן ע"ד ב' רבא אמר בלא מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת ועוד שם רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת ובבכורות מ"א א' רבא אמר בלא שבור נמי לא מצית אמרת ועוד שם נ"ד ב' רבא אמר בלא ראשיתם נמי כו' לא מצית אמרת

שם שבקינן ערלות דכתי' בגופי' דפסח וילפי' אנינות מפסח דפסח גופי' ממעשר גמרי', נ"ב כעין זה במנחות צ"ג ב' דנין מידי דכתי' בי' סמיכה בגופי' ממידי דכתי' בי' סמיכה בגופי' לאפוקי עולת ראי' דהיא גופה מעולת נדבה גמרה וע"ע זבחים מ"ט ב' ניחא לי' דמקיש לי' לעיקר ולא נקיש לי' לטפל וע' תוס' מנחות ע"ח א' ד"ה הימנו דכ' ועוד יש לפרש משום דתרומת מעשר חולין הוא חשוב ככתובה בגופיהו וכוונתם נ' דכיון דרק בקדשים אין למידין למד מלמד אלמא דלמד קלוש מדבר הכתוב בגופו דהא אין למידין עוד למד אחר ממנו ומשא"כ בחולין דלמידין למד מלמד לכן תו אין שום חילוק בין למד לדבר הכתוב בגופו ויש אל הלמד אותו הכח והערך כאשר לכתוב בגופו ולכן מה דנלמד תרומת לחמי תודה מתרומת מעשר לאחד מעשרה כיון דתרומת מעשר חולין ה"ל ככתוב בגופו ולכן קרוי הימנו דו"ק מאוד ובזה צע"ק לפי המבואר כאן דגם בעלמא יש עדיפות לכתוב בגופו לעניין דלמידין ממנו טפי ממאי דלא כתי' בי' בגופי' וא"כ אכתי אף דנלמד מחולין מ"מ חשיב רק למד ולא כתוב בגופי' ואכתי אין לו להקרות הימנו ואולם אין פירושינו הנ"ל בתוס' מנחות הנ"ל מוכרח ע"ש ותבן וע"ע יומא פ"א ב' בשלמא ר' פפא לא אמר כר' אחא בר יעקב דקרא דכתי' בגופי' עדיף

שם מי איכא מידי כו', נ"ב ק"ק דא"כ ל"ל קרא דוכל ערל לא יאכל בו בפסח תיפוק לי' מדמעכב מילת זכריו ועבדיו דמי איכא מידי כו' וע' ס' קרבן חגיגה סי' כ"ו הקשה כן מסברא דנפשי' ולא הביא גמ' דכאן ותירוצו שם צ"ע דאכתי הא איכא מי איכא מידי כו' ממילת זכריו וגם מש"ש ואפשר משום דע"י דם פסח ניצולו כו' צ"ע דהא ערל אסור גם בשאר קדשים ובתרומה וצ"ל לענ"ד דבעי' קרא דוכל ערל וגו' ללאו דאי מק"ו ממילת זכריו כו' דמי איכא מידי כו' הי' רק עשה כמילת זכריו כו' שוב ראיתי דקושיית הקרבן חגיגה הנ"ל היא קושי' קדומה בריב"א ורע"ב עה"ת פ' בא עה"כ ומלתה אותו אז יאכל בו ע"ש וגם הם לא הביאו גמ' דכאן

ע"א א' א"ק איש איש איזהו דבר שישנו באיש ואינו באשה הוי אומר זה ערלות, נ"ב דוגמתו קידושין ט"ו א' א"ק איש איזהו דבר שנוהג באיש ואין נוהג באשה הוי אומר זו רציעה

שם מהו לסוכו בשמן של תרומה, נ"ב דוגמתו נדה ל"ב א' לא נצרכא אלא לסוכו בשמן של תרומה

שם ב' כגון שהיו אביו ואמו חבושין, נ"ב ולא נימול בשעת שחיטה ואע"ג דכי ליתי' לאב מלין אותו אחרים הכא הרי איתי' לאב, ס' הפרדס לרש"י סי' מ"א ע"ש וכן מתבאר מפירש"י כאן

שם דזנתי' אישתא, נ"ב ע' פירש"י דהחולי זן את החולה וע' נימוקי יוסף נדרים י"ז ב' מדפי הרי"ף ד"ה זן את החולה

שם דלא מעוי, נ"ב י"ג מערי ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רנ"ז

שם לא ניתנה כו', נ"ב ל' הבה"ג ה' מילה מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל וכן הוא אומר בעת ההוא אמר ד' אל יהושיע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית שנית זו פריעת מילה א"ל הקב"ה ליהושיע תני מהלינהו כי היכי דמהלו במצרים משום דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו אלא ניתנה למשה במצרים דאי ס"ד פריעת מילה לאו ליהושיע ניתנה א"כ ליכתוב רחמנא שוב מול ולישתוק אלא להכי כתב שנית כלומר שנית למצרים עכ"ל כוונתו דבמצרים הי' פריעה פעם הראשונה ובימי יהושיע הי' הפעם השני' וזהו שנית ומשא"כ אילו הי' כוונת המקרא על גוף המילה לא שייך שנית שהרי המילה כבר הית' הרבה פעמים מימי אברהם אבינו וצ"ע להתאים דברי הבה"ג אלה בגמ' דכאן ואולי הי' לו גירסא אחרת כאן

שם ומאי שנית לאקושי סוף מילה לתחלת מילה, נ"ב דוגמת היקש זה בחולין ל"א ב' מת"ל שנית מקיש תכבוסת שני' לתכבוסת ראשונה וע"ע דוגמת זה דשני הוא היקיש דאיתקש השני לראשון בהוריות ה' ב' ת"ל ופר שני שני לעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת

שם רש"י ד"ה לא עדיף כ' והא דתנא לודאה יום הבראתו כו', נ"ב ע' שאלתות פ' אחרי וז"ל אמרי לא יום הבראתו כיום הולדו ועולה מן המניין מיהו עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו מקצת היום ככולו ואילו יום הבראתו מעת לעת עכ"ל ומיושבת קישית רש"י ועוד חידוש יוצא מנוסחת השאלתות דמה שקבעה תורה מילה בשמיני אינו מפאת דא"צ שמונה ימים רק דבאמת צריך שמונה ימים אלא דמקצת היום ככולו וככל הנך דאמרי' בהו, מקצת היום ככולו אף שצריך מספר ימים ודו"ק ושוב מצאתי עוד בשו"ת מהרי"ו סי' קנ"ח וז"ל ועל מה דשאלת לעניין מת ביום ל' לעניין אבילות כו' בכל דוכתא מקצת היום ככולו כגון בשבעת ימי נדה דקיי"ל מקצת היום ככולו כדאי' בפרק בנות כותים וכן לעניין אבילות דהלכה רווחת בישראל דמקצת היום ככולו לעניין שבעה בתחלתו ובסופו ולעניין מילה נמי דמהלינן קודם השלמת שביעי מעל"ע דלפי דבריך נולד בשבת לאחר חצות אנו צריכין להמתין עד יום ראשון לאחר חצות ואם נפשך לומר דשאני התם דכתי' וביום השמיני ימול דהיינו קודם השלמת מעל"ע מ"מ היינו צריכין להמתין לשבת הבאה אחר חצות עכ"ל ומשמע ממ"ש ואם נפשך לומר דדעתו אינה כן רק דהא דלא בעי' ח' שלמים הוא מטעם מקצת היום ככולו ואולם