גליוני הש"ס נשים כג

מש"ש עוד כ' החכם נר"ו בתיקון תשובת הרא"ש כו' עש"ה וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שי"ד מש"ש כי אף בכשרות החרים ר"ג ז"ל שלא לישא אשה על אשה אלא שהרמב"ם ז"ל מראה פנים להיתיר שישא נשים רבות כמנהג הישמעאלים שעושין כן וכפי' הר"א הלוי ז"ל דכ' דקיי"ל דנושא אדם נשים רבות והוא דיכול למיקם בסיפוקיהו ודווקא במקום שנהגו אבל במקום שלא נהגו אסור לאדם לישא אשה על אשתו דאנן סהדי דעל דעת המנהג אינסיבא לי' דלא לינסיב אחריתי והו"ל כחמר שאינו יכול לעשות גמל כו' ע"ש וקצ"ע דמהתחלת דבריו ודווקא במקום שנהגו משמע דכל שאין מנהג ידוע לישא ב' נשים אסור בסתמא ואילו מסיום דבריו דעל דעת המנהג כו' משמע דבעי' מנהג בפירוש שלא לישא ואין האיסור בסתמא ומצאתי עוד בשו"ת עבודת הגרשוני סי' נ"ג הביא דברי הר"י מינץ סי' י' הנ"ל ודן בהם בארוכה עש"ה

שם ב' חובה שנא' אל תוכח לץ, נ"ב בס' גבעת שאול הקשה שהרי שלמה עצמו הוכיח הלצים וכמ"ש עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם ולק"מ דמ"ש שאין להוכיחם היינו על שאר עבירות שלהם כי כ"ז שהם לצים לא יקבלו תוכחה על שאר עבירות אבל על מדת הליצנות גופה שפיר יש להוכיחם ולמונעם מזה אולי יחדלו ללוצץ ויוכיחם אח"כ על שאר עבירות כו', שו"ת חות יאיר סי' קס"ד

שם בבאה מחמת טענה, נ"ב כל' זה ב"ב ל"ח א' וע' אריכות בכאן בשו"ת הר"י מגא"ש סי' ק"נ וע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ג אות ד'

שם תוד"ה כי הא כ' דמידע ידיע דנשאה לו מתחלה לכך, נ"ב פי' וידע שכיון שאין ראוי לבעול תבקש גט ולא שייך לומר דאדעתא למיפק לא כתב דידע וודאי דתרצה למיפק וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' א' ד"ה עוד ראיתי בקונדריס כו' דהביא שם דיעה דבאינו יכול לבעול בטילים הקידושין למפרע דכיון דכתב בכתובה ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא ה"ל כמתנה ע"מ שיוכל לבעול וכיון שאינו כן בטילים הקידושין ועש"ה שדחה זה בשתי ידים ואולם בלא"ה יש לדון בזה דלפמ"ש התוס' כאן דמידע ידיע כו' וע' כתובות ח' ב' הכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה כו' וא"כ דבר הידוע לכל ה"ל אנן סהדי דמבואר בכמה דוכתי דאנן סהדי ה"ל כתנאי בפירוש וא"צ להתנות כלל והארכתי בכללים שלי ואולי לא שייך כאן אנן סהדי דאיתתא דקלא דאישות לבד ניחא לה כדלקמן ק"ז א' ועמש"ש בגליון וע"ע לקמן קי"ח ב' סוף העמוד

ס"ו א' ועבדיו, נ"ב בתוספתא במכלתין פרק ט' נאמר ועבדי' והוא חידוש יותר דהוי כח שלישי וע' ס' החינוך מצוה ר"פ כ' באמת דעבד של עבד שקנה עבד אין עבד השלישי ההוא אוכל ע"ש וע"ש במנחת חינוך שתמה ע"ז דמנ"ל הא ונלענ"ד פשוט שיצא לו מדשני הש"ס ל' התוספתא מעבדי' לעבדיו מוכח דהש"ס פליג בזה אתוספתא וס"ל דעבדי האשה שקנו עבדים אין אוכלין והטעם פשוט דס"ל לגמ' דמכי יקנה קניין כספו יש ללמוד רק קניין שקנה לא קניית של קניין שקנה וכמ"ש החינוך ז"ל שם טעם זה עש"ה וא"כ ה"ה לעבדי עבדים שקנו עבדים שאין אוכלין ופשוט דאין לחלק בזה בין עבדו של עבד לעבדו של אשה ואדרבה עבד הוא קניין גמור טפי של כהן מאשה וז"פ

שם המכנסת שום לבעלה כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' כ"א

שם ב' משום שבח בית אבי', נ"ב בגליון הרי"ף ציין כתובות ע"ט ב' וע"ע גיטין נ"ב א' רש"י ד"ה אבל לא להניח

שם תוד"ה כרשיני תרומה אור"י דעיקרם קיימי למאכל בהמה כו' ומ"מ חזו לאדם כו', נ"ב עמ"ש על הגליון ב"מ צ' א' וע"ע תמורה כ"ט א' ול"א א' דכרשינין מאכל בהמה נינהו וע"ע שבת ק"י א' וכרשינין לבני מעיים מיהו בברכות מ"ד ב' הגירסא כרישין וע"ע מע"ש פ"ב מ"ד כרשיני מע"ש יאכלו צמחונין וע"ע חלה פ"ד מ"ט כרשיני תרומה כו' וע' רמב"ם ה' טומאת אוכלין פ"א ה"ט ובכסף משנה שם

ס"ז ב' תוד"ה מה שמכרו כו' כ' והדמים שלהם, נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' ס"ב

ס"ח ב' והיא הנותנת, נ"ב כל' זה עירובין י' א' וע' כלל בעניין והיא הנותנת בתוס' עירובין ה' ב' ד"ה תאמר בסה"ד וע"ע כל' זה בכורות נ"ט ב', סוטה ז' א' וע"ש בתוס' ובמש"ש בגליון, מכות ב' ב'

ס"ט א' זרעו כו' מקיש זרעו לו, נ"ב דוגמת היקיש זה בבכורות י"ד ב' ותמורתו מקיש תמורתו לו ובנדה נ"ה ב' זובו מקיש זובו לו ועמ"ש על הגליון קידושין י"ט א' וע"ע סוטה ל"ח א' הוא ובניו כו' מקיש בניו לו כו' מוכח דמתיבת בניו בעצמו אין להקיש בניו לו רק מסמיכות ובניו להוא הוא דמקשי' בניו לו ע"ש וע"ע שבת פ"ד א' במשכבו מקיש משכבו לו וע"ע ב"מ נ"ד ב' ויסף חמישית כסף ערכך מקיש חומשו לכסף ערכו כו' והיינו ג"כ דדבר הנסמך לדבר חמישית של כסף הם מוקשים זל"ז החמישית להכסף ואולי שם ההיקיש מתיבת ויסף דהוספה יש לדמותה לעיקר דוגמת הך דכתובות נ"ד ב' רצה לכתוב לה לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע לי' לר' איבו כו' דאמר ר' איבו כו' תנאי כתובה ככתובה דמי כו'

שם מצרי שני איכא ביניהו, נ"ב ע' מכות ב' א' תוד"ה בעינן כאשר זמם עש"ה ובחידושי מהרשש"ך שם הקשה דא"כ עכ"פ במעידין על אשה שהיא מצרית שני' יופסלו דהאשה הא אינה פוסלת את הבועל בביאתה ע"ש ולק"מ דא"כ תיקשי נמי בהא דאמר שם א"ק לו ולא לזרעו דא"כ במעידין על עקר וסריס חמה שהוא בן גרושה כו' יופסלו דהא א"א להיות לו זרע וע"כ דכיון דהפסול שרצו לפסלו הוא פסול הפוסל את הזרע ע"כ אף שא"א לו להוות הזרע מ"מ לא איכפת לן בזה ואם נאמר שהם נפסלים ולא זרעם אף שיולידו זרע לא יהי' זה כאשר זמם כיון שאותו הרי רצו לפסול פסול הפוסל גם את הזרע וא"כ ה"נ הרי גילתה תורה רק דהנבעל נפסל ולא הבועל וא"כ עכ"פ פסול המצריות אשר באשה הרי הוא פסול הפוסל גם לנבעל אלא דא"א לאשה לעשות המעשה הזאת שא"א לה להיות בועלת אבל עצם הפסול הרי הוא פסול הפוסל גם לנבעל וא"כ אם נפסול את העדים ולא נפסול את הנשים הנבעלות מהן שפיר אין זה כאשר זמם ודו"ק היטיב מאוד ואולם ק"ל לר' יוסי דסובר כאן דמצרי שני אין פוסל בביאתו וא"כ איננו פסול הפוסל כלל א"כ לר' יוסי הא הדק"ל דעדים המעידין על אחד שהוא מצרי שני והוזמו יהי' להם דין מצרי שני מכאשר זמם ויופסלו מלבוא בקהל ודא וודאי קושי' היא ולומר דבאמת הוא כן לר' יוסי הוא רחוק מאוד וצ"ע

שם האונס והמפתה כו' לא פוסלין, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' י"ט הביא ראי' דביאת פנוי' בלי קידושין וכתובה לית בה משום ולא תהי' קדישה מדאמרי' כאן דאונס ומפתה אינו פוסל בתרומה ואילו הית' ביאתו בעביר' הי' ראוי שיפסול ע"ש ואין דבריו מובנים כלל דמדוע יש לו לפסול הא זונה לא הוי רק מחייבי כריתות ואי משום ובת כהן כי תהי' לאיש זר כיון שראוי' להבעל לו ע"י קידושין וכתובה פשוט דלאו זר הוא ועדיף ממחזיר גרושתו דלא חשוב זר וצע"ג

שם ב' איתמר הבא על ארוסתו כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקס"א וע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' כ"א ועוד שם סי' ל"ג עש"ה וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות ט"ז וע"ע שם כלל פ"ב אות א' וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' א':