גליוני הש"ס נשים כא

ס"ג א' מלמד שבא אדם על כל בהמה וחי' כו', נ"ב ברע"ב עה"ת בראשית עה"כ זאת הפעם כ' צריכין אנו לומר שנתעברו קודם לכן דאל"כ היו נעקרות בביאת אדם כדאיתא בע"ז עכו"ם חס על בהמתו שלא תיעקר ואולי הי' דרך נס עכ"ל ולענ"ד י"ל עפ"י גמ' ע"ז כ"ד ב' ר' יוחנן אמר גבול יש לה פחותה מבת ג' שנים נעקרת בת ג' שנים אינה נעקרת והיינו כיון שכבר גדלה גידול רב אינה נעקרת עוד ע"י ביאת אדם וע"כ כל מעשה בראשית דבקומתן נבראו ולצביונן נבראו היינו דנבראו בתכלית הקומה והצבי' אשר לכל ברי' בגמר גדלותה וע"כ הי' להם מיד טבע של עכשיו שלאחר גמר הגידול ולא נעקרו וע"כ י"ל דר' אלעזר דכאן דדריש דרשא זאת כרבי' ר' יוחנן דע"ז הנ"ל ס"ל וא"כ לק"מ ושוב מצאתי בס' באר יעקב חיו"ד סי' כ"ט ד"ה בסימן זה הובא בלחם הפנים כו' הביא קושית הרע"ב הנ"ל מפי השמועה ששמע להקשות כן ותי' כתירוצינו הנ"ל וע"ש

שם שתי ברכות טובות כו' רות המואבי' ונעמה העמונית, נ"ב דוגמתו ב"ק ל"ח ב' קרי להו שתי פרדות טובות

שם הפוכי בעיסקא טב מינך, נ"ב ע' אריכות בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקמ"א וע"ע בנימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ע"א דפוס קאפוסט ד"ה דין דאין להטיל מס על הקרקעות כו'

שם ומרמיא לי' תיגרי, נ"ב נזכר מזה גם בסנהדרין נ"ח ב' וא"ר אלעזר לא ניתנה קרקע אלא לבעלי זרועות כו' וברש"י אין ראוי לקנות קרקע אלא לבני זרוע מפני שהתגר רבה על ידי קרקע כו' ומימרי דר' אלעזר דשם דמפחית אומנות הקרקע דלא ניתנה אלא לבעלי זרועות ושצריך להיות כעבד לאדמה ע"ש הוא כעניין מימרי דר' אלעזר כאן אין לך אומנות פחותה מן הקרקע כו' הפוכי בעיסקא טב כו'

שם ב' או מוצא, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ז' ונ' דכוונתו לגמ' דכאן ובכתבי אגדה שלי כתבתי כוונת הגמ' כי אם ויפק רצון מד' היינו שכוונת הנושא לש"ש להפיק רצונו ית' שצווה על כך אז מצא אשה מצא טוב והאי קרא מסיפי' לרישי' מידריש אבל אם כוונתו אל גוף האשה היינו להנאת עצמו ליהנות גוף מן הגוף זהו ומוצא אני מר ממות את האשה היינו כשכוונתו אל האשה וכנ"ל ועוד כתבתי כי אם כוונתו למצוה נשאר למעשהו מציאות גם אחרי עברה כי מקבל עלי' שכר בנצחיות משא"כ כשכוונתו להנאה ההנאה הוא רק בהווה בשעת עשותו משא"כ אחרי עבור המעשה חלפה הלכה גם היא גם הנאתה ואיננה עוד כלל וזהו מצא אשה ל' עבר כשיש למעשהו מציאות גם בעבר היינו במתכוון למצוה מצא טוב אבל ומוצא אני ל' הווה הוא מר ממות ולפי"ז ג"כ יתכנו דברי הה"ק הנ"ל דמי הוא זה שיוכל לומר ריק לבי זכיתי ויודע שכוונתו ברורה לש"ש ואיננו בכלל מוצא ומה"ט נמי לא תיקנו ברכת מצוה למצות ביאה ראשונה ועונה כמ"ש ז"ל הטעם דשמא מכוון להנאת עצמו והנה מה שהעיר הה"ק על ברכת שהחיינו כן יש להעיר ג"כ על ברכת הטוב והמטיב שהרי יש שותפותא דאשה בהדי' והנה תירוצו גם לפי דברינו הנ"ל [ויש להוסיף עוד גם הך דעמוד הקדום דאולי הוא מאותם שלא זכה כנגדו] מ"מ צע"ק עדיין דהא איכא מצות שמחה גם לחתן עצמו עמ"ש בכתובות ח' א' בגליון בשם השאלתות וא"כ סוף סוף הרי יש כאן שמחה ויחויב לברך שהחיינו והטוב כו' דנתקנו עיקרם רק על השמחה ונ' עיקר דברכת שמח תשמח ואשר ברא ששון וגו' נתקנו כאן במקום שהחיינו והטוב כו'

שם אשה רעה מצוה לגרשה, נ"ב עירובין מ"א א' וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' נ"ד דהכוונה כאן רעה לשמים ע"ש

שם אי בגוה מישתעי קרא כו' אי בתורה משתעי קרא כו', נ"ב דוגמתו בקידושין ל' ב' ראה חיים עם אשה כו' אם אשה ממש היא כו' אם תורה היא כו' וע"ע דוגמא בעירובין נ"ג ב' עלץ בנערה כו' אמרי לה אשה ואמרי לה מסכתא

שם נתונים לעם אחר כו' זו אשת האב, נ"ב ע' רש"י לעיל ט"ו ב' ד"ה היא עצמה מתחללת דעמיו היינו אשתו

שם שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום, נ"ב ע' תוספתא ברכות פרק ב' אין שבחו של אדם להיות יושב ערום ועוד שם כשברא הקב"ה את האדם לא בראו ערום שנא' בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו ענן לבושו זה השפיר וערפל חתולתו זה השליא וע' שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ח דמהלך בשוק ערום פסול לעדות וע"ע רש"י שבת קכ"ט א' ד"ה ויקח מנעלים דכ' שאין לך בזוי מן המהלך יחף בשוק וע"ש ברש"י שעל הרי"ף וצ"ע ג"כ אי פסול לעדות

שם מפני ששמחים ביום אידם, נ"ב ע' ח"א למהרש"א וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ג: ש

שם ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, נ"ב י"ל שקיים בלימוד תורתו מעין מצות פ"ו ושבת שההלכות שנתחדשו ע"י לימוד תורתו כתולדות בנים היו לו ע' ברכות מ"ז ב' שנים ושבת מצטרפין ושבת גברא הוא אלא אימא שני ת"ח המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין ובתוס' הרא"ש שם שני ת"ח המחדדין זה את זה בהלכה בתוך הסעודה מצטרפין שההלכה חשובה כשלישי עכ"ל אלמא דההלכה המתיילדת מאת הת"ח כתולדת גברא חשבינן לה ודע דיש לספק בהא דמצות יבום קודמת למצות חליצה היכא דהיבם הוא גברא רבה כבן עזאי אי יכול לפטור עצמו ממצות יבום שלא לייבם רק לחלוץ מפאת הטענה דנפשי חשקה בתורה ולפמ"ש דכוונת טענה זאת דהולדת הלכות כהולדת גברי חשיבא א"כ בייבום לא שייך זה דהלכות המתחדשות ממנו הרי לא מתייחסות למת וליכא הקמת שם המת רק בבנים שיוליד מאשתו היבמה וכמובן ומצאתי בשו"ת מהר"י מינץ סי' י' שאחרי שכ' דמצות יבום גדולה יותר ממצות פ"ו כ' וז"ל והסברא נותנת משום דפ"ו יש לה היתיר אם לא מצא אשה שרוצה להנשא לו או שתורתו אומנתו כבן עזאי אבל ביבום מייבם אותה בעל כרחה וכן אפי' מי שתורתו אומנתו שהרי היא זקוקתו ומן השמים הקנו לו עכ"ל וחתני כמוהר"ר מנחם מענדיל שליט"א העירני דטענת בן עזאי הרי הית' רק איפשי לעולם שיתקיים ע"י אחרים וזה לא שייך בייבום ונכונה אמר ואולם לפי"ז עכ"פ ביש עוד אח קטן ממנו אז לעניין מצות הגדול לייבם שוב שפיר ראוי להועיל טענת נפשי חשקה כו'

ס"ד א' שמא לא זכה כו', נ"ב ספיקא היא וכדאמר שמא והיינו טעמא דאע"ג דספיקא היא שמא היא עקרה עשאוהו חכמים כוודאי להוציא ממנו דהכא איכא רובא דרוב נשים אינן עקרות ודמי להך דלעיל י"ב ב' שמא תתעבר ושמא תמות דנקט שמא בשביל המיעוט שאינן מתות והתם קאמר רבה בר ליואי דהיא מתה ועוברה מתה ומשוי לי' וודאי והיינו משום דרוב מתות הרי דשייך לישנא דשמא משום מיעוט ז"א דכמו דרוב נשים אינן עקרות יש רוב אחר כנגדו דרוב אנשים זוכים להבנות וא"כ אוקי רוב להדי רוב והוי פלגא ופלגא, שו"ת רד"ך בית ב' חדר ט' ד"ה ולרווחא דמילתא אומר דתדע לן כו' עש"ה וע' שו"ת מהר"ם, בר ברוך סי' קפ"ח דכ' אהך דכאן דנשא אשה ושהה כו' יוציא ויתן כתובה וז"ל ואע"ג דהבעל מוחזק אמרי' רוב נשים לאו אילונות הן ורובא וחזקה רובא עדיף ותלינן שמא לא זכה להיבנות הימנה כו' עכ"ל וצע"ק דאי מטעמא דרובא הא אין הולכין בממון אחה"ר ואולי מיעוט אילונות שאני דהוא מיעוט שאינו מצוי ביותר אמנם בלא"ה ק' דלא מהני כאן רובא כיון דרוב נשים יולדות בתוך עשר שנים וא"כ ע"כ הרי יצתה