גליוני הש"ס נשים כ

שדרך בני אדם לקרותה זונה שדרכם לקרות זונה רק לא"א שזינתה ע' דוגמתו שביעית פ"א מ"ח רע"א נטיעה כשמה ע"ש בפי' הרע"ב וע"ע דוגמת ל' דכאן בברכות ס"ב ב' מאי קפנדריא אמר רבא קפנדריא כשמה ובירושלמי סוכה פ"ג ה"א ר"ע אומר כפות תמרים כשמן

שם אסור לו לעמוד בלא אשה כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ז חדר ז' דכ' דהוא איסור תורה ונוהג גם באשה מה"ת וע' ר"ן ריש האיש מקדש אהך דמצוה בה יותר מבשלוחה שכ' דהמצוה שלה מפאת שמסייעת להבעל ולא כ' מפאת שאסורה לעמוד בלא איש ואולי כיוון דהוא רק להצלה מאיסור שלא תבא לידי הרהור לא שייך בי' מצוה בו יותר מבשלוחו ובמ"א הארכתי בזה והבאתי גמ' קידושין ע' א' פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא וע"ע שו"ת הר"ן סי' כ"ז וע' שו"ת מהר"ח כפוסי ז"ל שבסוף חלק ג' של שו"ת הרדב"ז עש"ה ומש"ש דר' יוחנן בן ברוקה דאמר על שניהם הוא אומר כו' לא אתא לאיפלוגי על ת"ק אלא הכי קאמר אעפ"י שהאשה אינה מצווה עבדה מצוה שמקיימת דבר ד' שאמר ויברך אותם וגו' הוא חידוש גדול וצ"ע רב מגוף הסוגי' בדוכתה ביבמות ומגמ' קידושין ל"ה א' ועוד בכמה דוכתי וע"ע תוספתא במכלתין פרק ח' דשם נאמר דאשה רשאה לישב שלא באיש וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' הנ"א

שם דכתי' בני משה גרשום ואליעזר וכתי' ואתה פה עמוד עמדי וממאי דילמא עפ"י הדיבור שאני אלא מדתנא דבי ר' ישמעאל ג"ד עשה משה מדעתו והסכימו לו מלמעלה פירש מן האשה כו' מאי דרש דרש ק"ו בעצמו ומה ישראל שלא דיברה עמהן שכינה אלא לפי שעה כו' ואי ס"ד מחייב בפ"ו היכי דרש ק"ו, ל' השאלתות פ' וזאת הברכה ומוכח דהי' לו גירסא אחרת כאן מאשר היא לפנינו ומ"ש ואי ס"ד מחייב כו' היכי דרש ק"ו ע' דוגמתו לעיל י"א ב' מי אלים ק"ו במקום מצוה אולם גם שם צריך ביאור באמת ועמ"ש בזה בלקח טוב כלל ב' וי"ל עוד כוונת השאלתות בפשיטות דאי ס"ד דמיחייב ליכא ק"ו דאיכא למיפרך מה לישראל שלא הי' הפרישות לבטל מצות פ"ו משא"כ במשה וכן לעיל י"א ב' יש לפרש עד"ז דו"ק ותשכח אולם לדעות הסוברים דבבוקר זרע וגו' הוא חיובא דאוריתא א"כ אכתי בלא"ה איכא פירכא זאת ודו"ק

ס"ב א' דכתי' ותוסף ללדת כו', נ"ב לפי"ז לב"ה הלימוד מברייתו של עולם ולב"ש מאדם הראשון [דאף דכתי' כי שת ומוכח קרא גופי' דבעי תשלומין מ"מ הך דכי שת דאמרתו חוה הא וודאי לאו משום חיוב הוא דהא אדה"ר לא הי' מחויב בפ"ו דאינו ממצות ב"נ רק דמעצמו רצה לפרות ולרבות דהוא מצוה שכליית ולא חשיבא לי' הולדה בפחות מב' זכרים וב' נקיבות ולכן אמרה חוה כי שת וגו' דהי' צריך השלמה להשלים עניין פ"ו המחויב מן השכל וע"כ אנו למידין מזה גם למצות פ"ו שלנו דכי היכא דאדה"ר לא חשיבא לי' הולדה בפחות למצוה השכלית שלו ה"ה לנו לעניין המצוה של תורה ועכ"פ לב"ה ההתדמות הוא לברייתו של עולם ולב"ש ההתדמות הוא לאדה"ר] ויש כיוצא בזה פלוגתא בשבת ס"ט ב' אר"ה הי' מהלך במדבר ואינו יודע אימת שבת מונה ששה ומשמר יום אחד חייא בר רב אמר משמר יום אחד ומונה ששה במאי קמיפלגי מר סבר כברייתו של עולם ומר סבר כאדה"ר

שם עם הדומה לחמור, נ"ב אע"ג דכתי' עם החמור מ"מ מידריש דומה לחמור כי הך דקידושין ע"ו ב' עמך בדומין לך

שם לא קיים, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' צ"ז נסתפק בהיו לו בנים ומת ואח"כ מתו הבנים אי אמרי' ג"כ דלא קיים פ"ו ונ"מ לשכר מצוה דעוה"ב וע"ש שכ' דמסתבר דיצא ויל"ע בזה קצת מהך דלקמן פ"ז ב' דהא דאין מתים כחיים לעניין ייבום היינו משום דרכי' דרכי נועם וגו' ותיפוק לי' דהא לא בעי הקמת שם תו כיון שהניח בן כשמת וע"כ דכשמת הבן אחריו בטל לי' הקמת שם גם בעוה"ב ונודע דברי הרשב"א בתשובה והבאתי' לעיל נ"ג ב' בגליון דהקמת שם דיבום הוא לתא דמצות פ"ו ויש לדון בזה ואין הגליון מספיק ושוב מצאתי במגיד משרים להב"י פ' אמור שכ' וז"ל מיהו כד שבק בנין אע"ג דלא אתקיימו בתדיר אלא רגעא חדא סגי בהכי כיון דבעידנא דאתפטר מהאי עלמא הוי שרשא עכ"ל וע"ש

שם ב' כי תני' ההיא להשלים, נ"ב אי להשלים אפי' במאה וחד נמי לא ועוד תני' בני בנים הרי הן כבנים מת אחד מהם כו' תיובתא כו', ל' השאלתות פ' וזאת הברכה ולנוסחא זאת הי' פשוט לגמ' דאם הוליד רק בן או בת לחוד אין המצוה נשלמת ע"י בני בנים אפי' הם מאה וחד וזהו דפריך אפי' במאה וחד נמי לא ומספר מאה וחד הוא ל' ריבוי בעלמא ומצאנוהו בביטול תרומה וי"ל גם כאן הכוונה מעניין ביטול דטעם דאין יוצאין בבני בנים י"ל משום דבטילי לגבי עיקרם הבן הראשון שנולדו ממנו כי הענפים בטילים אל האב וחשיב שאין כאן תולדה יותר מן הבן לחוד וע"כ כאשר תולדות הבן הם מאה וחד הוא כעניין ריבוי יתר של גידולין על עיקר ומבטלין אותו ונחשבים תולדה בפ"ע ומ"מ גם הוא שכבר נחשב תולדה אינו מתבטל ממנו שם זה וע"כ ה"א דיצא בכה"ג ודו"ק

שם איעקר מפרקי' כו', נ"ב וברש"י שהיו מעמידים עצמן כו', דוגמתו סנהדרין צ"ג ב' ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהן כו'

שם בני בנים הרי הן כבנים, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' פ"ז לעניין בני בני בנים ע"ש וע"ע בזה בשו"ת שבות יעקב סי' קע"ג

שם ישא אשה בזקנותו כו' יהיו לו בנים בזקנותו כו' שנא' בבוקר זרע כו' רע"א כו' ילמוד תורה בזקנותו כו' יהיו לו תלמידים בזקנותו כו' שנא' בבוקר זרע כו', נ"ב דוגמתו פלוגתא בתמורה ט"ז א' אקרא אם ברך תברכני והרבית את גבולי דר' נתן מפרש לי' אתורה ותלמידים ור' יהודה הנשיא מפרש לי' אפ"ו ובנים ובנות ע"ש וגוף הך דכאן נשא כו' ישא אשה בזקנותו כו' הוזכר עוד בב"ב צ"א א' ע"ש ברשב"ם ד"ה כדרבה בר ר' הונא עש"ה

שם ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ור' אלעזר בן שמוע, נ"ב כן הוזכרו ג"כ לעניין סמיכה בסנהדרין י"ד א' אלא דקדום שם ר"ש לר' יוסי וע' ע"ז ח' ב' דשם הוזכרו לגמרי כסדר דכאן

שם כולם מתו מפסח ועד עצרת, נ"ב קרוב לשקיעת החמה, כך הוא בס' תניא רבתי סי' נ' עניין ספירת העומר

שם שרוי כו', נ"ב זהו רק באדם פנוי דאינו יודע מתי ישא ולעולם שרוי הכי אבל נשוי האסור בתשמיש המטה לזמן כגון אבל אם הוא עצב היום למחר יהי' שמח ואינו שרוי בלא ברכה ובלא שלום כו', שו"ת הרדב"ז חלק א' סי' א'

שם והמקרב את קרוביו, נ"ב כל' זה מריה כ"ד א'

שם רש"י ד"ה יותר מגופו, נ"ב דזילותא דאתתא קשה מדגברא עכ"ל כמבואר לקמן ק' א'

שם תוד"ה סמוך לפרקן, נ"ב מ"מ להכי תקינו לי' נישואין דלא הויא בעילתו בעילת זנות, לפי"ז יכולים לברך ברכת אירוסין ונישואין ג"כ דכיון דהוו קידושין ונישואין לעניין דלא הויא אצלו בזנות כו' לא הוו ברכות לבטלה ואדרבה צריך לברך דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' מ"ה: