גליוני הש"ס נשים יט

עשאה זונה ל"ל דקרא הא ליכא לאוקומי' אממאנת דרבנן וע"כ דאתי למיסר מוכת עץ כי היכא דלדידן אתי למימר בתולה ולא בעולה ה"נ לר"א אתי למימר בתולה ולא מוכת עץ ומשא"כ לרשב"א הנ"ל דאיסור מוכת עץ רק דרבנן ומה"ת מיקריא בתולה ק' וצע"ג

שם רש"י ד"ה פשיטא כ' אלמנה סתמא משמע, נ"ב אי גם אלמון משמע בין מן האירוסין בין מן הנשואין ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ח"ן

שם תוד"ה הא כ' או בעולה אי הוי נשתנה הגוף, נ"ב ע' כריתות י"א א' אינו חייב אלא על שפחה בעולה בלבד שנא' והיא שפחה נחרפת לאיש ומאי משמע דהאי נחרפת לישנא דשנויי היא וברש"י לישנא דשינויא היא שנשתנית מברייתה

שם ב' בממאנת, נ"ב ע' בהקדמת ס' בית שמואל אחרון מש"ש בדרוש לנישואין דהרשב"א כאן הקשה דאכתי קשיא אר' אלעזר דמפיק פסול נבעלה שלא כדרכה מקרא וק' דתיפוק לי' דה"ל זונה וקרא הא ליכא לאוקמי בממאנת ותי' שם קושי' זאת דבאמת הא ק' דמאי פריך ארב דתיפוק לי' כו' הא משכחת בנפלה ליבום לכ"ג מאחיו שקידשה ובעלה אחר הקידושין שלא כדרכה דאי משום אלמנה ה"ל ל"ת גרידא ועדל"ת וע"כ חדית רב דהיא ג"כ בעולה ע"י הביאה שלא כדרכה וה"ל עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה אלא דאין לאוקמי' לדרב בהכי כיון דאין נפקותא בזה לדינא אחרי שחידשו חכמים דגם חייבי לאוין גרידא אין מתייבמות גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' וא"כ עכ"פ קרא שפיר הא אפשר לאוקמי' אכה"ג עכת"ד והנה הקושי' שכ' בשם הרשב"א כאן אין כתובה ברשב"א ואינה קושי' דקרא דבבתולי' בעי' לאסור מוכת עץ ובזכרוני שגם המל"מ כ' כן ואינני מופנה כעת לעיין עליו ומה שהקשה דמאי פריך דת"ל כו' הא יש נ"מ בייבום כו' לכאורה גם אחרי גזירת חכמים דגזרו ביאה ראשונה כו' אכתי יש נפקותא לאם עבר וייבם אם לוקה ואולם לריב"א שלהי חולין בלא"ה אין לוקה כיון דהלאו נדחה אולם בלא"ה איכא נפקותי טובא בין איסור דאוריתא לדרבנן וגם אני מסופק למ"ד דיש דיחוי אצל מצוות וא"כ לפי המבואר ברש"י זבחים ע"ג ב' אהך דהשתא דאמור רבנן לא נקריב כו' דכיון דאמור רבנן לא נקריב נדחית ההקרבה גם מה"ת דהאיסור דרבנן עושה דיחוי מה"ת א"כ ה"נ השתא דאמור רבנן שלא ייבם מגזיר' דביאה ראשונה כו' י"ל דגם מה"ת אין מצוה עוד דנדחית המצוה ע"י האיסור דרבנן וא"כ גם מפאת הדרבנן לקי אם מייבם ואולם גוף הקושי' נ' דליתא דא"א לאוקמי' לדרב אנבעלה מבעלה אחר הקידושין שלא כדרכה ונ"מ לייבום דזה לא הוצרך רב להשמיענו דמבעלה וודאי דנעשית בעולה ע"י ביאה שלא כדרכה לכ"ע ע' קידושין ט' ב' וכן מבואר ברשב"א בסוגין ד"ה הא מני ר"מ היא וז"פ ובגוף הך דכאן דאמר בממאנת ע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ד דדן מזה גם אקטנה שנישאת שלא לדעת אבי' דלא נעשית זונה אף שבא האב ומיחה עש"ה ויש לחלק טובא

שם נבעלה למי שאינו איש כו', נ"ב ע' אריכות בעניין ביאת בהמה ושד ורוח אי חשיב ביאה לשום דבר בשו"ת חיים שאל סי' נ"ג

שם מעשה בריבה אחת בהיתלו, נ"ב כל' זה נדה ט' ב'

ס' ב' הא איתעביד בה מעשה הא לא איתעביד בה מעשה, נ"ב כזה כתובות י"א ב' ועוד דוגמתו סנהדרין ע"ח א'

שם א"ל זיל אפיק ואי לא מפקינא לך ר' יעקב בר אידי מאונך, נ"ב כל' זה לר' נחמן חולין קל"ב ב' זיל אפיק ואי לא מפיקנא לך ר' טבלא מאונך אולי מזה קצת ראי' דר' נחמן סתם הוא ר' נחמן בר יצחק דכאן וע"ע כתובות נ"ד ב' זילו הבו לה ואי לא מפיקנא לכו ר' יוחנן מאוניכי וע"ע ב"ב קי"א א' זיל אהדר בך ואי לא מפיקנא לך ר' חיננא בר שלמיא מאוניך ע"ש דהוא שם ג"כ מימרא דר' נחמן וע"ע סנהדרין ח' א' אי צייתת צייתא ואי לא מפיקנא לך רב מאונך

שם תניא וכן הי' רשב"י אומר, נ"ב ע' קישור נכון בזה בס' בניין אריאל עה"ת פ' מטות

ס"א א' קברי עכו"ם אינן מטמאין כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' שכ"ג וע"ש חידוש דהא דתנן באהלות דמדורות העכו"ם טמאים אינו סותר לדרשב"י דאין הטעם שם כלל משום טומאת אהל דמת עכו"ם רק עניין הטומאה הוא כמו שגזרו טומאה על ארץ העמים ומדורות העכו"ם אפי' כשהם בא"י דנו אותם כארץ העמים לעניין טומאה וה"ל טומאתם מפאת ארץ העמים עש"ה ולפי"ז הך דפ"ק דגיטין דקונה שדה מעכו"ם בא"י כותב עליו אונו אפי' בשבת ע"י עכו"ם ואע"ג דאמיר' לעכו"ם שבות משום יישוב א"י לא גזור רבנן ע"ש הנה אין שם מצות יישוב א"י לבד רק דנחשב כעושה מח"ל א"י דכ"ז שהי' של עכו"ם הי' עניינו עניין ח"ל במה כי היכא דמדורות העכו"ם חשובין ח"ל ומטמאין מפאת זה ועשיית ח"ל א"י מצוה חשובה היא ביותר וכמבואר בפ' חלק שזכה עמרי למלכות על שהוסיף כרך אחד בא"י וע' ס' יריאים סי' שי"א דמותר לכהן להיטמא למת עכו"ם לרשב"י אפי' במגע ובמשא כיון שאינו מטמא באהל ולא הזהיר' תורה רק על נפשות המטמאות בביאה היינו באהל מדכתי' על כל נפשות מת לא יבא וכדדרשי' בפרק כ"ג ואפי' לרבנן דר"ש נמי מתירו שם להיטמא מדכתי' לאביו ולאמו לא יטמא יצאו עכו"ם שאין להם אב ואם כמו דמפקי' נפש בהמה מהאי קרא בכ"ג שם וכן מתירו שם להיטמא לגר מת דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא קרינא בי' לאביו ולאמו ע"ש ולפי"ז גם לעבד ולמי שנולד מעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל יהי' מותר לכהן להיטמא לו במותו אע"ג דקיי"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר והוא כישראל גמור מ"מ הרי אין לו אב ואולי בלאמו לחודי' סגי וממעטינן רק מי שאין לו לא אב ולא אם וצ"ע

שם לא נפקד ממנו איש לעביר', נ"ב שבת ס"ד א'

שם ממגע ומשא מי מעטינהו קרא, נ"ב אפי' עצם עכו"ם מטמא במגע אע"ג דכתי' וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם מ"מ חזר וכתב גבי' הזאה והזה על האהל ועל הנוגע בעצם ולא כתי' שם אדם, ע' חזקוני במדבר פרשא ל"א פסוק י"ט וצ"ע לפי"ז אם עצם עכו"ם מטמא במשא וע' שאילת יעב"ץ סי' מ"א ד"ה נקטינן מהא דצידד דעצם עכו"ם ועצם כשעורה מיהת אפי' לרבנן דרשב"י אינו מטמא במגע ובמשא רק מדבריהם עש"ה שלא נחית לדברינו

שם ת"ל יקח אשה א"ה שומרת יבם נמי כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קט"ז וסי' קי"ז

שם תוד"ה שנבעלה כ' פי' בקונטרס ישראלית שנבעלה לפסול לה, נ"ב וכ"כ היריאים סי' ר"ח דמדאמרי' בגמ' בעמוד ב' אין הלכה כר' אלעזר מכלל דשאר כלהו תנאי דבריתא הלכה נינהו וחוששין לדברי כולן שמכללן ר' מתיא כו' דאמר אפי' הלך כו' והיינו משום דס"ל דמכל ביאת איסור נעשית זונה ע"ש ביריאים

שם ב' פוק עיין בה דלאורתא בעי לה ר' הונא מינך, נ"ב דוגמא לזה במעילה ד' ב' א"ל בר קפרא לבר פדא כו' ראה מה אתה שואלני למחר בביהמ"ד ע"ש בתוס' דפירשו ראה לדקדק בדבר כדי שנשא ונתן בה למחר

שם זונה כשמה, נ"ב ע' רש"י ולולי דבריו י"ל עוד הפי' אותה