גליוני הש"ס נשים יז

מ"ח א' ולא עבד אשה, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל וע' לקמן ע' ב' אדרבה מילת זכריו ועבדיו ה"ל לרבויי שכן ישנה בכל שעה הנך נפישן ומדוע לא אמר דיש ג"כ מעלה במילת זכריו ועבדיו דנוהגת באנשים ובנשים כי היכא דאמר שם מאנינות וע"כ דמילת זכרים ועבדים אין מעכבת לאשה באכילת פסחה וצ"ע

שם ואי אתה מל בן איש בע"כ, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ח'

שם רע"א נאמרה עשי' בראש ונאמרה עשי' בצפרנים מה להלן כו', נ"ב נ' דגם ר"ע ידע קרא דלא עשה רגליו אלא דמפאת ההיקיש מפיק לקרא כאן ממשמעותי' וע' דוגמתו מ"ק ט"ו רע"א נאמרה הוי' בראש ונאמרה הוי' בבגד מה הוי' האמורה בבגד כו' עש"ה דשם ג"כ נ' משמעות הפשט כר"א וכדאמר ר"א שם בל' פשיטות אין פריעה אלא גידול שער

שם ב' ירח שלשים יום, נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ע"ט

שם תוד"ה אשר כ' וי"ל דבת בנו כו' לאו דווקא, נ"ב ע' סוטה מ"ז א' דשם איתא רות בתו של עגלון ולומר על בתו דהוא לאו דווקא ואפי' נכדתו לא הית' רק מזרעו הוא דוחק קצת לכאורה ועמש"ש בגליון

מ"ט ב' נדה דהא תפסי בה קידושין שנא' כו', נ"ב ע' תוספתא פרק ו' מודה ר' שמעון התימני בבא על אשתו נדה שאעפ"י שיש בה כרת שאין הולד ממזר שאין ממזר אלא משאר בשר עכ"ל וצ"ל דהא דבש"ס כאן נקט טעמא אחרינא הוצרך לזה לר' סימאי אליבא דר"ע דמרבה גם דלאו דשאר משא"כ התוספתא דקאי אשמעון התימני ס"ל בפשיטות דכיון דקרא בשומרת יבם של אביו מדבר דהוא ערוה דשאר אין ללמוד משם אנדה דאינה ערוה דשאר שיהי' הולד ממזר וע"ש בתוספתא דס"ל אליבא דר"ע נמי דבעי' לאו דשאר ודלא כר' סימאי עש"ה

שם משנת ראב"י קב ונקי, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע מנחות ס"א ב' הואיל ורב גוברי' ופירש"י דמשנת ראב"י קב ונקי וע' שו"ת חכם צבי סי' יו"ד עש"ה

שם כל הנביאים נסתכלו באיספקלריא שאינה מאירה כו', נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם כלים פרק ל' משנה ב'

שם תוד"ה הכל מודים כ' וליבם נמי לאו בת קידושין הוא אלא ביאה הוא דאית בה, נ"ב ע' מהרי"ק שורש קל"ט ד"ה ועוד שאתה אומר עש"ה והנה סברת התוס' כאן נ' דכיון דחזינן דאין כסף ושטר גומרין בה ע"כ יש לדון מזה דלא שייך בה תורת קידושין ושגם הביאה לאו בתורת קידושין היא ויש דוגמתו פת תואר ע רמב"ן עה"ת פ' תצא עה"כ ואחר כן תבוא אלי' ובעלתה וע"ש בפי' הטור עה"ת וע' רש"י לקמן נ"ב א' ד"ה תן לה ומדבריו אין לדון דאין הביאה קידושין די"ל דבאין כאחת היתיר איסור אשת אח ותפיסת הקידושין דוגמת גיטה וידה באין כאחד ודו"ק וע' לעיל י"ט ב' מ"ס מילי דיבמה ממילי דיבמה ה"ל למילף ומ"ס מילי דקידושין ממילי דקידושין ה"ל למילף וי"ל דפליגי בהנ"ל אם ביאת יבום היא בתורת קידושין או לא דאם היא בתורת קידושין א"כ הא ה"ל תרתי מילי דיבמה ומילי דקידושין וא"כ שוב עדיף ללמוד מיבמה מקידושין דעלמא ודו"ק ובחידושי הארכתי עוד ואכ"מ

ג' א' ועדיין לא נולד מנשה, נ"ב נדרים ל' ב'

שם כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה, נ"ב דוגמתו חולין קל"ח ב' כל היכא דתנן בארץ ובח"ל שלא לצורך וע"ע רש"י מנחות פ"ב א' ד"ה האומר דכ' משנה שאינה צריכה היא וכזה בר"ש נגעים ה"ח מ"ג וע"ע ר"ש כלאים פ"ח מ"ב דכ' ומשנה יתירא הוא ומש"ש בגליון ומ"ש התוס' ד"ה שנה דבכמה מקומות שונה התנא מה שבפסוק בפירוש כן כתבו התוס' גם בשבת קל' ב' ד"ה גדול

שם תוד"ה משלו כ' והא דאמר כו' אר"י כו' דאין זה תוספת כיון שנגזרו לשום אדם, נ"ב בס' בית שמואל אחרון עה"פ פ' במדבר כ' לפרש בזה הפסוק במשלי יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה פי' יראת ד' תוסיף ימים ואם תאמר הא ליכא הוספה על שני הדור לזה אמר ושנות רשעים תקצורנה ומוסיפין אותם לירא ד' ומה שמחסרין מזה ומוסיפין לאחר הא לא הוי הוספה ודפח"ח

נ"ב א' ה"ז כמצותו כו' אימא אף זה כמצותה, נ"ב דוגמת חולין כ' א' ומאי זו היא מצותה אימא אף זו היא מצותה

שם ומאן דפקיר כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קס"ד ומ"ש דדווקא הכאה אבל קללה לא צ"ע מהך דקידושין מ' א' דהביאו התוס' כאן דשם אפי' קללה לא הית' רק שאמר ל' של בזיון מאן יהודה בר שויסקאל כו' ע"ש וגם מש"ש דדווקא בשעת הזמנה לדין ג"כ צע"ק מהך דקידושין דהי' שליחות של רשות לקנות בשר וע"ע מ"ש בהך דכאן בשו"ת שבות יעקב סי' קי"ז

שם ב' ולאשה בעלמא אין גט כו', נ"ב ע' תוספתא נדרים פרק ו' תנו גט לאשתי לכשאקדשנה לא אמר כלום ומשם קצת קושי' על הרמב"ם דס"ל דהטעם כאן משום שלא לשמה דבתוספתא האמר תנו ונתינה א"צ לשמה וגם חשיב לה בתוספתא שם בין כמה דברים דטעמם משום דשלב"ל עש"ה

שם עשאוהו כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן דלא קני, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקנ"ה מש"ש ואע"ג שלא נתכוון לזכות בנכסי הגר מ"מ נתכוון לזכות מכח ירושת אשתו והרי נתכוון לזכות מיהת עכ"ל וצ"ע דכסבור שהוא יורש הוי כסבור שהוא שלו דירושה היא מאיליו שלו וא"צ זכי' ובכסבור שהוא שלו הא מבואר כאן דלא קני וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ט"ו אות ב'

נ"ג ב' כיון דחליצה דאוריתא מידע ידעי, נ"ב ע' דוגמתו נדה ס"ח ב' ורבנן בדאוריתא לא מיחלף וע"ש

שם והיא קמכוונה למצוה, נ"ב מוכח דמצות יבום היא גם על היבמה וע' כתובות ס"ד א' מ"ש שומרת יבם דלא דאמרי' זיל לא מפקדת ומוכח דאין המצוה על היבמה וע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קפ"ט דעיקר מצות יבום משום פרי' ורבי' ע"ש וא"כ אשה דפטורה מפ"ו אין לה להתחייב ואף שהייבום הוא להשלים מצות פ"ו של אח המת מ"מ הרי כתי' רק להקים שם לאחיו ומניין לנו לחייב אותה להקים שם הבעל אחרי שאין היא מצווה כלל בעיקר מצות פ"ו וה"ז דוגמת ערבות דכתבו ראשונים דאין ערבות רק על מה שמחויב בעצמו וע' ס' עיטור ביכורים על התוספתא במכלתין פרק ד' ה"א ד"ה בגדולה עש"ה ועמ"ש לעיל מ"ב ב' בשם שו"ת רד"ך וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' י' דכ' וז"ל והיינו מפרשים דבריו (של הר' אלי' מזרחי ע"ש] שרצונו לומר במקום שצריך לקיים פ"ו היינו במקום ייבום כו' עכ"ל כוונתו דמ"ש הרא"ם במקום שצריך לקיים פ"ו כוונתו אמקום ייבום וקרי לייבום קיום פ"ו עש"ה וא"כ משמע נמי דעתו ז"ל דמצות יבום משום פ"ו הוא וכרשב"א הנ"ל וע"ש במהר"י מינץ בכל התשובה ודעתו שם דמצות יבום גדולה טפי ממצות פ"ו עש"ה וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ז שכ' שם תוך דבריו בעניין שהאשה חייבת ללכת אחר הבעל וז"ל ואפי' ביבמה דמצוה עלי' דיבם רמיא דאיתתא לא מיפקדא אפ"ו אמרי' והיבמה הולכת אחר היבם כו' עכ"ל

שם אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ט סי' כ"א: