גליוני הש"ס נשים טז

הקשה דר' יוסי אדר' יוסי דכאן ס"ל לר' יוסי דמילת עכו"ם אינה מילה ובע"ז כ"ז א' שמעי' לי' בהדיא איפכא עכ"ל והניח זה בקושי' חמורה ולא ידענא מאי קאמר דלפירש"י כאן דחשש ר' יוסי שמא הוא ערבי מהול כו' א"כ הרי אין כאן התחלת קושי' ולולי דברי רש"י אני מסופק דאף דס"ל לר' יוסי שם דלא בעי' מילה לשמה אולי הוא רק במילה ישראלית דאיירי בה התם דבי' כתי' המול ימול ומיני' הוא דמפיק ר' יוסי שם דלא בעי' מילה לשמה עש"ה ומשא"כ במילת גירות דאמרי' בכריתות מה אבותינו לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה כו' ומילת האבות הרי כיוונו בה לשמה ע"כ אפשר דבעי' בכל גר מילה לשמה וגם מסברא לא דמי' מילת ישראליות דהיא רק קיום מצוה לבד למילת גירות שיש לה פעולה וחלות שנותנת עליו קדושה ישראליות ע"כ ק' לומר שהמעשה לבדה גם אם כיוון העושה לחיתוך בעלמא תעשהו גר ויש להאריך עוד ואין הגליון מספיק

מ"ז א' ואמר ר"ח בר אבא א"ר יוחנן לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש, נ"ב כזה ב"מ י"ב ב' ועוד חולין נ' ב' א"ר בנימין בר יפת אר"א לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש

שם אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד, נ"ב ברוקח סי' ק"י אם יאמר יודע אני ואינו כדאי מקבלין אותו וממאנין בו עד ג' פעמים ולבסוף מקבלין אותו עכ"ל ולפי"ז תיבת מיד דאמר כאן אין הכוונה ממש מיד רק אחר מיאון ג' פעמים

שם תוד"ה במוחזק כ' מהימן מיגו דאי בעי כו', נ"ב בס' הפרדס לרש"י ה' שבת סי' צ"ח כ' וז"ל ושפחה שאומרת יהודית אני ומעשי' מעשי כותים מותר למוכרה לכותים ולא כל הימנה שאומרת יהודית אני שטבילת עבדים לאו בסתר היא כדאמרי' גר צריך טבילה עם ג' עכ"ל ונ' דאיירי ג"כ בדלא ידעי' דהיא נכרית מעיקרא דאל"כ ל"ל טעמא דאין הטבילה בסתר הא גזה"כ שלא להאמינה מאתך במוחזק לך וע"כ בלא ידעי' ואשמעי' דלית לה מגו שכתבו תוס' דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי שלא נתגיירה כיון דצריך ג' ואי איתא הי' קול לדבר דג' יש להם קול כמבואר בגיטין ל"ג א' וכהך דכל מילתא דאיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא משום דיש לו קול ובלא"ה סופו שיתוודע אולם מ"ש ומעשי' מעשי כותים עדיין צריך ביאור דלכאורה כוונתו דזה מוכיח שהית' נכרית מלידה וא"כ הדק"ל דל"ל למידרש טעמא דקרא שלא להאמינה ואולי כוונתו דצירוף היות מעשי' מעשי כותים מועיל להחשב אנן סהדי שלא נתגייר' וצ"ע

שם תוד"ה נאמן אתה כ' היינו דווקא במילי דמשוי נפשי' חתיכה דאיסורא, נ"ב צ"ע דהא עכו"ם אינו אסור בישראלית ואי שישראלית אסורה בו לגבה תו אמאי יהי' נאמן וצ"ל דגופו של אדם הוא שלו וכשם שנאמן על ממונו יותר מק' עדים כך נאמן על גופו ולכן יכול למשוי גופי' חתיכה דאיסורא שתהי' היא אסורה בו וכך מטים בזה דברי הח"צ בתשובה סי' ק"נ עש"ה

שם תוד"ה ואין אתה כ' אין נאמן לפסול אפי' בניו, נ"ב בשאלתות פ' וארא מבואר להיפוך ע"ש שכ' וה"מ (דמהימן אבנו) דלית לי' זרעא לההוא בנו אבל אית לי' זרעא אבנו מהימן אבן בנו לא מהימן למיפסלי' דתני' ושפטתם צדק כו' ככל הסוגי' דכאן וחידוש על התוס' שבדיבור שאח"ז הביאו בעצמם דברי השאלתות דשם ואילו בדיבור זה לא הזכירו כלל דהשאלתות שם חולק אסברת ר"י הנ"ל ודע דמ"ש התוס' דכשיש לו בני בנים אין נאמן אפי' אבניו ה"ה כשיש לו כמה בנים ויש רק לאחד מהם בנים שוב אינו נאמן לפסול לשום אחד מן הבנים ואפי' אותם שאין להם בנים דגם כאן הא שייך טעם התוס' דכיון דאיסורם והיתירם תולה בחד עניינא אין סברא שאחד יהי' כשר ואחד פסול, כ"כ בשו"ת מהר"ם פאדווה סי' י"ד ופשוט הוא

שם ב' וכל דבר שחוצץ בטבילה כו', נ"ב משמע דטבילת טהרות החמירו בו טפי מבטבילת נדה מדתלי' נדה בטהרות וע' תוס' וע' רוקח סי' שי"ז ה' נדה מש"ש ומה שגזרו טומאה שייך בנדה נמי כו' ותו השתא אם לאיסור חששו כו' עש"ה וע"ע ברוקח סי' שע"ו עש"ה

שם מאי קראה, נ"ב כל' זה שבת י' א' ע"ש בגליון, לקמן מ"ח ב'

שם שהויי מצוה לא משהינן, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' צ"ה שכ' דבגר לית לן בה לשהויי למצוה דגירות דלא מיחייב בה כו' ודבריו צ"ע מכאן וגם אינם מובנים דנהי דאין הגר חייב להתגייר מ"מ הב"ד הרי מצווין לקבלו ומצוה דידהו שפיר אסור לשהויי

שם מרזו מכה, נ"ב תיבת מרזו כמו מרדו דז' וד' מתחלפין ור"ל מחלחלים ומקלקלים מעניין מרידה כמו עין שמרדה, דברי החות יאיר בשו"ת שבסוף הספר להגאון מהר"ד אופנהיים ז"ל ע"ש שכ' דזה מורגל בלשונות חילוף ז' לד' ושכיח מאוד מלה"ק לתרגום כמו זכר דכר, זכרון דכרון, זנבו דנבו, זרוע דרוע, אחוז אחוד, כזב כדב, זבוב דבוב, זהב דהב ומזה בב"ב ל"ג ב' איזיל איגדרי' לדיקלא כו' ובתוס' פי' לגדור תמרים כו' ולא איירי בקציצת הדקל כו' עכ"ל ונ' שהיו קצת גרסות אגזרי' וע"כ הוצרכו לסתור זה ולהוכיח דלא איירי בקציצת הדקל כו' ואולם להנ"ל גם אגזרי' יתכן פירושו כמו אגדרי' וכן תיבת זלדקן דסנהדרין ק' ב' נ' ענינו כמו דל דקן והוא כמו כרם דל דמס' כלאים, כ"ז מדברי החות יאיר שם וע' בבה"ג ה' מילה דגריס כאן דמיא מדוו מכה

שם ישראל מומר קרינא בי' וקידושיו קידושין, נ"ב ע' אריכות בשאילת יעב"ץ סי' כ"ח, כ"ט, ל', ל"א, ל"ב, וע"ע כל' דכאן בבכורות ל' ב' והרי הוא כישראל מומר נפקא מינה דאי קדיש קידושיו קידושין וע' שו"ת הרד"ך בית כ"ד בארוכה וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שנ"א כ' בפשיטות דקידושי מומר רק חומרא דרבנן נינהו עש"ה וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קס"ד מש"ש לעניין ישראל מומר אי מותר להלוותו בריבית וז"ל והרי הוא כישראל לגבי קידושין וגט וחליצה דאמר שמא יתחרט ויחזור בתשובה ורחמנא אמר לאחיך לא תשיך עכ"ל ונ' לשונו דכל מאי דמחשבינן לי' לישראל לעניין קידושין ושאר מילי היינו רק מפאת הספק דשמא יתחרט ויחזור בתשובה והכוונה לכאורה דמספקי' שמא יתחרט וישוב מאהבה ויעשה כשר למפרע דאל"כ מדוע גם עתה דינו כישראל ואסור גם עתה להלוותו בריבית עבור החשש דשמא ישוב הרי כעת אכתי לאו אחיך הוא וע"כ כנ"ל אולם י"ל כוונתו ג"כ דכיון דיש בו אפשריות תשובה לכן משום זה חשוב ישראל ואחיך ואעפ"י שלא שב ודו"ק וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ב וסי' י"א וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סימן מ"ג ומש"ש דגט מומר גט משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש נ' כוונתו דגטו גט מטעם אפקעינהו כו' ולפי"ז תעשה פנוי' למפרע ע"י גטו וזה חידוש וע"ע שם סי' מ"ז עש"ה ומש"ש בתשב"ץ סי' מ"ז דכשנישאת אחר שנשתמד כבר ידעה שיכול להשתמד כמו הבעל צ"ע מהבין דמה עניין הוא לאחיו ויוכל הוא להיות נשתמד ואחיו צדיק גמור ומה שייך כאן חזקה מגברא לגברא ודע דמ"ש כאן בגמ' ישראל מומר קרינא בי' הוא לאו דווקא ע' גיטין מ"ה ב' דגר שחזר לסורו מין הוי דגרע ממומר וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' קל"ה דישראל מומר לא מיקרי יהודי מדאמרי' במגילה שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי מכלל דעובד ע"ז לא מיקרי יהודי ולכן הורה בנודר שלא לשחוק עם שום יהודי דמותר לו לשחוק עם ישראל מומר עש"ה: