גליוני הש"ס נשים טו

שם ויפטור את יבמתו לשוק, נ"ב בשאלתות שם הוסיף ושמא יוציא עבדים לחירות עכ"ל פי' דיחשבו דהוא בנו של אחרון ושמא יירש ממנו עבדים ויוציאם לחירות וישאו בנות חורין ובאמת אינו אדונם ואין שיחרורו שיחרור ואסורים בבת חורין ואם הית' גירסתו כך בגמ' יש לדקדק דרבא פליג אשמואל דס"ל דמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש דאל"כ אכתי הם בני חורין מטעם ייאוש כיון דשאר היורשין האמיתיים נתייאשו מהם וי"ל דהוי ייאוש בטעות ויש לדון בזה טובא ואכ"מ

שם היכא דקים לן כו', נ"ב ע' אריכות בסוגיין בשו"ת שבות יעקב סי' צ"ה, צ"ז

שם תוד"ה לאחר שלשה כ' דיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה, נ"ב זהו אפי' למ"ד דמצות חליצה קודמת, שו"ת חכם צבי סי' א' וע"ש

שם ב' וליתבעיני' ליורשים, נ"ב ע' שו"ת חוט השני סי' ח'

שם או זקנה, נ"ב אפי' מיעוט זקנות ליכא דיולדות ולהכי כייל לה בהדי עקרה ואילונית ושרה אמנו דילדה אין מזכירין מעשה נסים ואעפ"כ יבמה זקינה מתייבמת כמבואר ברי"ף ספ"ק בשם תוספתא ואתי' אפי' כאבא שאול דבעי' כוונה לשם מצוה דאף דכיון דאינה יולדת א"א שיהי' כוונת מצות הקמת שם מ"מ לא בעי' כוונת מצות הקמת שם רק כוונת מצות יבום הוא דבעי', שו"ת רד"ך בית ב' חדר י"ב עש"ה בארוכה וע' בנימוקי יוסף על הרי"ף ספ"ק דכ' דהא דעקרה וזקינה מתייבמת היינו משום דכמה עקרות וזקנות מצינו שנפקדו וראויין להקמת שם ע"ש

שם מסתמיך ואזיל כו' אכתפי' כו' שמעי', נ"ב כזה ב"ב קי"א א' וע"ע שבת ק"מ א' מסתמיך ואזל כו' אכתפא כו' בר אחתי'

מ"ג א' וכי רבי לא שנאה ר' חייא מניין לו, נ"ב ע' רש"י ביצה ו' ב' ד"ה וכי תימא ולקמן פ"ג א' ליתא לברייתא מקמי מתני' ובבכורות כ"ג ב' דברייתא לאו פלוגתא היא ובגוף הך דוכי רבי לא שנאה כו' ע' מהרי"ק שורש קס"ט הביא פי' המהר"י ברונא וכי רבי שהי' כל כך בקי לא שנאה ר' חייא שלא הי' בקי כמוהו מניין לו

שם רובו של ראשון ורובו של שלישי ואמצעי שלם, נ"ב י"ל הטעם דמעיקר הדין הרי אין חשש באירוסין אלא דגזרי' דלא ליתי למיחלף בנישואין וע"כ מקלינן דדי בשם שלשה חדשים ע' סוטה י"ב ב' דרובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם קרי לי' קרא שלשה ירחים

שם שרא ליארס ביום תשעים, נ"ב בשאלתות פ' וירא איתא הטעם משום מקצת היום ככולו

מ"ד א' ושבקי' לי' והתניא כו', נ"ב היינו דמשיאין לו עצה ההוגנת כו' אבל אם אחרי השאת העצה עדיין רוצה לייבם אע"ג דלית לי' לפרנסן הרשות בידו, שו"ת הרא"ש כלל נ"ב אות ו' ז' ושו"ת מהראנ"ח סוף סי' ל"ג עש"ה וע' בשו"ת הרא"ש שם אות א' דאם נותנת אמתלא שאין לו במה לפרנסה הדין עמה וכופין אותו לחלוץ ע"ש ואין כאן סתיר' דשם קאי לפי הסברא דמצות חליצה קודמת ובאותיות ו' ז' קאי לפי הסברא דמצות יבום קודמת עש"ה וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ג' וע"ע שם סי' ק"פ עש"ה

שם תוד"ה כל שאינו עולה כו' כ' וא"ת והרי חרש וחרשת דאינן עולין לחליצה ועולין לייבום כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה ומש"ש דלא אמרי' להיפוך כל שא"ע לחליצה כו' כבר הבאתי בחידושי ריטב"א ריש יבמות ג' א' דכ' דקרי בי רב דכי היכא דכל שא"ע לייבום כו' ה"נ להיפוך כל שא"ע ש לחליצה כו' ע"ש

מ"ה ב' מה אשת אב דלדידי' כו' לאפוקי עכו"ם ועבד דלא תפסי בהו קידושין כלל, נ"ב בשאלתות פ' וישלח הוסיף וז"ל אי נמי התם (באשת אב) דאית לי' חייס וזרעי' אזיל בתרי' הוי ממזר אבל עכו"ם ועבד כיון דלא אזיל זרעי' בתרי' לא הוי ממזר עכ"ל

מ"ו א' כי היכי דלא לקדים ולימא כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתצ"ד

שם איכו שכיבו לא אמרי לכו הא מילתא, נ"ב במסורת הש"ס ציין ב"מ ע"ג א' וכל' זה עוד בשבת קנ"ב ב', ע"ז נ"ה א'

שם שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו, נ"ב ע' חזקוני סוף משפטים עה"כ וישם באגנות ודבריו צע"ג

שם אין גר עד שימול ויטבול, נ"ב ע' ע"ז נ"ז א' וחכם אחד שאלני מדוע כל חד מינייהו אין פועל כלל ומ"ש מדאמרי' בעלמא דב' דברים המתירים מעלין זה בלא זה ע' לקמן ק"ד ב' והשבתי דב' דברים המתירין דמעלין כו' היינו רק כששניהם עושים פעולה אחת ואז כל אחד פועל מקצת פעולה משא"כ מילה וטבילה דגר לכל אחד פעולה אחרת כי הגירות יש בו ב' דברים הסרת עניין הכותיות וקבלת עניין הישראליות ע' סנהדרין נ"ח ב' יצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא הרי דיש מיצוע לב' הדברים האלו ופשוט מסברא ג"כ דלא כל מי שאינו עכו"ם הוא ישראל ממילא ובהכרח ואדם הנברא עפ"י ספר יציר' איננו לא עכו"ם ולא ישראל וא"כ הרי צריך בגירות ב' פעולות הסרת הכותיות והעשותו ישראל וזהו שפועלים המילה והטבילה כי הסרת הערלה מסרת תיעוב הכותיות והטבילה נותנת קדושה כנודע ומקדשתו להיותו ישראל ולכן המילה קודמת לטבילה ובזה מיושבת קישית תוס' לקמן מ"ז ב' ד"ה מטבילין שהקשו ממעוברת שנתגייר' ע"ש דלפי הנ"ל י"ל דעובר כיון דחשיב דשלב"ל ה"ל כל התהוותו רק בהולדו והכי אמרי' בעלמא ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים הרי דהלידה הוא התהוות וע"כ כיון שקדמה לו הטבילה ובתחלת התהוותו מיד הוא מתהווה ישראל די בטבילה לבד לכ"ע דאין שם צורך הסרת הכותיות ורק בעכו"ם שהי' הווה כבר בכותיות וצריך לסלק הכותיות הוא דצריך מילה וטבילה וכנ"ל ודו"ק והארכתי בזה בחידושי בראיות וכעת מצאתי ממש כדברי בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ז ע"ש שכ' דמילה וטבילה דגר המילה מוציאתו מטומאת עכו"ם והטבילה מכניסתו לכלל ישראל וכ"ז שמל ולא טבל יצא מכלל עכו"ם ומצוה להחיותו ואין מגעו ביין טמא ולכלל ישראל לא בא עד שיטבול עכ"ל ז"ל עש"ה ואמרתי שישו בני מיעי שישו

שם א"ל ר"ע וכי דנין אפשר משא"א א"ל ר"א אעפ"י שא"א ראי' גדולה היא ונלמוד הימנה, נ"ב כל' זה בספרא שמיני פרק י' בריתא ה' וע"ע ר"ש כלים פ"ה מ"א מש"ש תניא בתורת כהנים כו'

שם ב' משפט כתי' בי', נ"ב כל' זה ר"ה כ"ב ב'

שם רש"י ד"ה אין מטבילים כ' שמא ערבי מהול וגבעוני מהול, נ"ב קצ"ע דלעיל ד"ה מטבילים אותו וד"ה ומה בכך כ' רש"י דהחשש שמא לא מל לשם מילה וכאן כ' דהחשש שמא משקר לגמרי באומרו שמל רק הוא נולד מהול ונ' פשוט דכוונת רש"י עפ"י גמ' ע"ז כ"ז א' ע"ש דר' יהודה ס"ל שם דבעי' מילה לשמה ור' יוסי ס"ל דלא בעי' עש"ה וע"כ לעיל דפי' דברי ר' יהודה שפיר פי' דהחשש שמא לא מל לשמה וא"צ לפרש שמא משקר לגמרי דאפי' יהא כדבריו שמל מ"מ לא מהני דשמא לא מל לשמה ומשא"כ כאן דמפרש דברי ר' יוסי ע"כ ר' יוסי לטעמי' דלא בעי' מילה לשמה שפיר הוכרח לפרש דהחשש שמא הוא ערבי מהול כו' וז"פ וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קס"ד