גליוני הש"ס נשים קנו

בשעתו או שמעתה הוא שחל למפרע ע' פלוגתא בזה בירושלמי חלה פ"ג ה"א א"ר שמואל בר אבדומא ולא למפרע היא קדושה כו' ע"ש ברידב"ז ד"ה א"ר יוסי נראין הדברים עש"ה כל הדיבור ותבין וע"ע ירושלמי תרומות פ"ד ה"ב בסופה נשרפה התרומה לכשיאכלו הפירות קדשה התרומה למפרע וגי' הגר"א ז"ל שם להיפוך דאם נשרפה התרומה הפירות בטיבולן והטעם דמה שאינו בעולם עתה א"א שיהי' בו חלות למפרע ע"ש ברידב"ז ובמש"ש בגליון ואולם לפי הגי' הכתובה לפנינו בירושלמי דקדשה התרומה למפרע הוא להיפוך דחל בה קדושה למפרע אף דאינה בעולם עתה ופלוגתת גירסות הנ"ל תלוי ג"כ בספק הנ"ל אי נחשב בכה"ג שהי' החלות כבר ושפיר אפשר שיחול אף שאינו עתה בעולם או נחשב שמעתה הוא שחל למפרע וע"כ כיון דהחלות רק מעתה צריך שיהי' עתה בעולם ומה שאינו בעולם א"א שיהי' בו חלות ודו"ק היטיב מאוד

פרק ח' ה"א (י"ח א') לית הדא פליגא כו', נ"ב משמע בסוגי' דאין בירור בל' בני אדם אם היום הולך אחר הלילה או הלילה אחר היום וע' ירושלמי ב"מ פ"ח ה"ב לילה שבנתים מהו עש"ה ומשמע ג"כ דאין הכרע מן הלשון עצמו שאם אמר היום בשאלה ומחר בשכירות י"ל דלילה הולך אחר היום והוי גם הלילה בשאלה וכן י"ל דיום הולך אחר הלילה והוי הלילה בשכירות

ה"ט (י"ח ב') הדא אמרה כו', נ"ב פי' דיש בזה מחלוקת הראשונים בנודר הנאה מחבירו מי עובר המדיר או המודר ולזה הוא כוונת הירושלמי דממתני' שמעי' דההן דמשבע לחברי' דלא ייכול ממנו [ומשבע לאו דווקא דבנודר עסקי' והכוונה אנודר מחבירו] אזי אם מאכילו ההן אוכל וההן פי' אידך המאכילו עובר וזה נשמע מן המשנה דתני שלא נתכוין זה והול"ל שלא נתכוון ול"ל תיבת זה ועל כרחך דהך מותר ליכנס לביתו קאי אמודר שמותר לו להניחו ליכנס לביתו כו' שלא נתכוון זה הנודר אלא לשם אכילה כו' וא"כ שמעי' דבעלמא המודר עובר ודו"ק וע' דיוק כזה בתוס' יבמות י"ח א' ד"ה מיאנה]

פרק י"א ה"ב (כ"ד ב') ד' יב לי' מקמה טבא, נ"ב פי' סחורה טובה וכל' זה בירושלמי ב"מ פ"ד ה"ג ידע אנא דלא הוות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין פי' שלא הית' סחורתי שוה רק חמשה דינרין

ה"ד (כ"ה א') ואף מקניטתו והוא מגרשה, נ"ב דוגמתו ירושלמי כתובות פ"ה ה"א מעיקא היא לי' הוא משבק לה ועמש"ש בגליון: ירושלמי גיטין

פרק א' ה"א (ב' א') ייבא, נ"ב צ"ל רובא שם שאינו, נ"ב צ"ל שהוא,

ה"ד (ד' ב') א"ר יודן אלא כדי שלא לנעול כו' עד והוא אינו מוצא, נ"ב כל' זה לקמן פ"ה ה"א

ה"ה (ה' א') האומר טבי עבדי, נ"ב כך היו העבדים אז קרוים טבי ע' ירושלמי נדה פ"א ה"ד של בית ר"ג היו קורין לעבדיהן ולשפחותיהן אבא טבי ואמא טביתה ושם פ"ב ה"א מעשה בטביתה שפחתו של ר"ג

שם האומר ינתנו כל נכסיו לפלוני כו' נ"ב ירושלמי ב"ב פ"ח ה"ז ע"ש כולה סוגי'

פרק ב' ה"ג (ז' ב') דכתי' ונתן בידה עד שיהא כולו בידה, נ"ב כל' זה לעיל פ"א ה"א אפי' כולו בידו וחוט אחד בידה אינו גט דכתי' ונתן בידה עד שיהא כולו בידה ונ' דתיבות "עד שיהא כולו בידה" נשתרבבו מלעיל לכאן דכאן לא שייכי כלל וצריך להיות כאן רק "דכתי' ונתן בידה" ולא יותר וכזה שכיח בכולי' ירושלמי

פרק ד' ה"ד (י"ז א') פתח לנו ר' יוחנן פתח מאיר בדה, נ"ב כצ"ל

ה"ט (י"ח ב') התורה אמרה ושב לאחוזתו בעיינו, נ"ב כל' זה ירושלמי קידושין פ"א ה"ב

פרק ה' ה"ג (כ' א') יכול למימר כי האי דלא קומיך אקום לזביני' טביאת, נ"ב פי' אף שמכרת מה שלא הי' לפניך וברשותך מ"מ אחריות דידך יש עליך ואתה ערב בעד המקח כ"ז שבידך לקיימו וע"כ עתה שבידך לקיימו יש לך לקיימו ול' אקום לזביני' טבאות הוא ל' אחריות וערבות ע' לעיל פ"א ה"ה אנן בעי תקימינן טבאות ע"ש וע' ירושלמי תרומות פ"ו ה"ב הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב לעמיד לו מקחו עש"ה

ה"ה (כ"א ב') עד כדון כסבור שהוא חולין הי' יודע בה שהיא תרומה וכסבור שמותר לטמותה, נ"ב דוגמתו ירושלמי תרומות פ"ב ה"א עד כדון כסבור בהו שהן טהורין הי' יודע שהן טמאין וכסבור שמותר לתרום מן הטמא על הטהור כו'

פרק ו' ה"א (כ"ג א') התורה זיכתה אותה, נ"ב פי' גופה בגיטה שעם הגט היא זוכה בגופה מן הבעל והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה היינו גופה שהוא שלה אלא שמשועבד לבעל ועושאתו שליח על עניין הגירושין היינו קבלת גופה מרשות ושיעבוד הבעל והוא שפיר שליח על קבלת דבר שהוא שלה היינו גופה ודו"ק

פרק ז' ה"א (כ"ח א') אדם מעיד עדותו מיושב, נ"ב ע' חידושי הרשב"א פ"ד דשבועות מובא במראה הפנים בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ח ד"ה מיכן לדיינין כו' דגרים כאן אר"ל מעידין מיושב וקאי אקורדייקוס דא"א לו לעמוד ע"ש במראה הפנים דכ' דהוי דיעבד וי"ל עוד יותר דכיון דמפני חליו א"א לו לעמוד וזו דרכו בישיבה הו"ל ישיבתו עמידתו ע' בבלי יבמות ק"ו א' ישיבתה זו היא עמידתה ע"ש ברש"י

ה"ג (ב') אני אומר נעשו לו נסים וחי', נ"ב כל' זה בירושלמי