גליוני הש"ס נשים קנה

דרבא אתא מימר לך וצ"ל דרובא תחת דרבא וכ"ה בירושלמי יבמות פ"ד ה"ד

ה"ז (מ"ב א') א"ר מתני' מאן חש כו', נ"ב פי' דבאמת אין לחוש למזונות דהא משתבעה כתובתה אין לה מזונות כמבואר בבבלי [ובירושלמי לקמן פי"א ה"ב ובב"ב פ"ט ה"א] וא"כ ע"י התביעה כבר אבדה מזונות ותו א"צ להגבות לה הכתובה משום ריוח מזונות דיתומים דהא בלא"ה אין לה מזונות ורק לר' שמעון דס"ל לעניין אונס ומפתה לעיל פ"ד ה"ב דבמגבה הדבר תלוי וה"ה לשאר מעשה ב"ד דמדמינן להוא אהדדי במשנה שביעית פ"א ה"א [ועמש"ש בגליון הירושלמי ד"ה דר"מ היא] וע"כ לדידי' לפני הגבי' אינו כלום ואינה אובדת מזונות לדידי' ע"י התביעה רק ע"י הגבי' וא"כ שפיר צריך להגבות לה הכתובה בפועל מפני ריוח המזונות וע' בבלי ערכין כ"ב א' והירושלמי דכאן לית לי' סברת הבבלי שם דכיון דאיזדקקינן לה מעיקרא מיזדקקינן לה לבסוף ודו"ק בכ"ז כי קצרתי מאפס מקום

ה"ח ונפרעין מאדם שלא בפניו, נ"ב ע' ירושלמי ב"מ פ"י ה"ד ומאן דאמר אין כופין בשאין עומד שם ע"ש במראה הפנים ד"ה שמענו

פרק י' ה"א (מ"ד א') ימים שבנתיים כו', נ"ב פי' דזה קאי אדלעיל שאמר לו אם לא החזרתי מיכן עד י"ב חודש יהיו כל נכסי משועבדים לך דאם לא החזיר משתעבדים הנכסים למפרע (ומ"ש לעיל "מיכן ולבא" הוא ט"ס וצ"ל "למפרע" וכ"כ גם הפני משה דמשתעבדים למפרע ובבבא השני' הוא דצ"ל "לא נשתעבדו אלא מיכן ולבא" ותיבות "לאחר י"ב חודש" הם ג"כ ט"ס] וע"ז אמר דימים שבנתיים אם המלוה אוכל הפירות תלוי בפלוגתא דר"מ ורבנן דלר"מ דבשטר נתחייבו הנכסים היינו דאחריות לאו טעות סופר וכל השיעבוד רק ע"י שמפרש השיעבוד בשטר וכיון שפירש ואמר אם לא החזרתי כו' א"כ אין השיעבוד חל רק ע"י שעוברים י"ב חודש ואינו מחזיר אז חל למפרע וע"כ אם יאכל המלוה הפירות אזי על מה שאינו בעולם עוד לא שייך לומר תיגלי מילתא למפרע שהיו שלו וכמתבאר כן מרש"י חולין ע' א' עש"ה ד"ה לא מחתך ומשליך עש"ה וכן מתבאר מירושלמי תרומות פ"ד ה"ב לגי' הגר"א ז"ל ע"ש ברידב"ז ד"ה ר"א בשם ר"ה ועמש"ש בגליון ד"ה נשרפה וע"כ הלוה אוכל הפירות ואם אכלם המלוה צריך לשלם מה שאכל ומשא"כ לרבנן דהשיעבוד מאיליו ע"י הכסף וא"צ לפרש השיעבוד וא"כ מה שמפרש אם לא החזרתי כו' מועיל רק לעניין שאם החזיר מתבטל השיעבוד למפרע אבל אם אין מחזיר אז א"צ כלל לתיגלי מילתא למפרע וע"כ אם אכל המלוה הפירות ואח"כ לא החזיר תוך י"ב חודש שפיר אכל המלוה את שלו וא"צ לשלם ודו"ק

פרק י"א ה"א (מ"ו א') אמר שרפוני כו', נ"ב ע' בבלי ביצה כ' א' הבו פו' ולינסב ברתי כו'

ה"ה (מ"ז א') מכרה להם בשטר אחד תפלוגתא דר' יוחנן כו', נ"ב היינו דלמ"ד מאמר שהן פסולין כו' ה"נ הואיל ומקצת השטר בטל כולו בטל ואף בהביטול אינו כאן מחמת עדות וע' ירושלמי סנהדרין פרק ב' הלכה ו' כתבת בתורתך כל דייתיקי שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"ש

פרק י"ב ה"א (מ"ח א') מתה כמי שנישאת, נ"ב ע' פני משה ואין נ' כלל לומר שנסתפק הש"ס בזה שיהא חייב לשלם ליורשי' דל' המשנה רק חייב לזונה אבל לא לשלם ליורשי' ונ' דצ"ל "מעתה מתה כמי שנישאת" והוא קושי' אדאמר חלתה כמי שנישאת דאף דאין צריכה מזונות מחמת החולי מ"מ צריך לשלם מעתה נאמר דגם במתה ואין צריכה למזונות מפאת שאינה בחיים יוחשב ג"כ כמי שנישאת ויתחייב לשלם ליורשי' וזה וודאי אינו ומשני מתה כבר ואין כאן האדם עוד אשר לו החיוב ופקע החיוב ומשא"כ כ"ז שהיא בחיים וחייב לזונה אזי אם אין יכולה לאכול שפיר חייב לתת לה דמי המזונות כמו בנישאת, כן נ' והמעתיק טעה והשמיט אות ע' מתיבת מעתה וכ' מתה ובא מעתיק ב' וראה כתוב "מתה מתה" חשב בפשיטות דהיא מלה כפולה ללא צורך ובטעות וכ' רק פעם אחד מתה ומזה הוא הטעות שכתוב "מתה כמי שנישאת" ובאמת צ"ל מעתה מתה כמי שנישאת ותיבת מעתה רגיל כזה בכולי' ירושלמי

ה"ב (ב') מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין כו', נ"ב ירושלמי דמאי פ"ו ה"ב

פרק י"ג ה"ב (נ"א א') עד כדון בבע"ח שאינו דוחק ואפי' בבע"ח שהוא דוחק, נ"ב כזה ובהיפוך בירושלמי פאה פ"ח ה"ז עד כדון בבע"ח שהוא דוחק אפי' בבע"ח שאינו דוחק: ירושלמי נדרים

פרק ד' ה"ח (דפוס ווארשא דף ט' ע"א) שאינו יכול להוציא ממנו בדין, נ"ב דוגמתו ירושלמי מעשר שני פ"א ה"א מכיון שאינו יכול להוציאו ממנו בדין אין אילו חליפין

פרק ו' ה"א (י"ב א') בה מי נ"ב צ"ל בחמי

ה"ד (ב') אילין נדרין כו', נ"ב מסתברא מיעבדינון כדבר שאין לו מתירין (כצ"ל) דתנינן כו' פי' דכיון דעוקר מעיקרו לא הי' נדר מעולם אבל כשיש נדר הרי אין לו מתירין ודחי אמרו אינו עוקרו אלא מיכן ולהבא פי' דאף דעוקר למפרע מ"מ נחשב שהי' הנדר עד עתה ומעתה הוא שנעקר למפרע ושפיר חשיב יש לו מתירין וספק זה אי דבר הנעקר מעתה למפרע נחשב שלא הי' מעולם או שהי' ומעתה הוא שנעקר יש כזה ספק ופלוגתא בעניין עקיר' דמיאון בבבלי כתובות נ"ג ב' בעו מיני' מר' ששת ממאנת יש לה מזונות כו' עש"ה וברש"י וכבר הערותי מזה בע' פנים לתורה ובעניין חלות יש ג"כ ספק זה היינו דבר שחל מעתה למפרע אי נחשב שהי' החלות כבר