גליוני הש"ס נשים קנד

שם (ט' א') מן קושיי מדמו לה רבנין לשרצים, נ"ב עמ"ש על הגליון בירושלמי חלה פ"א ה"ג ד"ה מן קושוי

שם (ב') ברוך שבחר בהם ובדבריהם, נ"ב כזה ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ה ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם

פרק ב' ה"א (י' א') ר' חיי' בשם ר' יוחנן בגין אלו שיצאו ביום הכיפורים וראשה פרוע, נ"ב נ' דתחת בגין צ"ל כגון ותחת ביום הכפורים צ"ל בפיריומא והמאמר "כגון אלו שיצאו בפיריומא וראשה פרוע" והוא כל' המשנה שיצאת בהינומא וראשה פרוע ותחת הינומא אמר פיריומא וכדאמר לעיל דרבנן דהכא אמרין דהינומא היינו פיריומא ור' יוחנן הי' מא"י וע"כ אמר ג"כ פיריומא ומעתיק אחד טעה לכתוב בפיריומא ב' תיבות בפיר יום ומעתיק ב' טעה והחליף לכתוב ביום פיר ובא ג' ונפלאו בעיניו הדברים וחשב דהוא יום כפור וחסר כ' בתיבת פור וע"כ כ' ביום כפור ומעתיק ד' כ' ביום הכפורים אבל באמת צריך להיות בפיריומא, וגוף המאמר כאן ג"כ חסר הבנה ואולי צ"ל "כגון אלו שיצאו בפיריומא וראשה פרוע ועדי' מעידין אותה שנבעלה" והוא איבעי' אי היציאה בהינומא הוי כמו עדים גמורים שלא נבעלה והו"ל תרי ותרי ואם תפסה מאתים אין מוציאין מידה או דילמא לגבי עדים גמורים שנבעלה לא חשיב סימן היציאה בהינומא לעדות היפיכיי ואם תפסה מאתים מוציאין מידה, ומ"ש אח"ז וחש כו' הוא מאמר בפ"ע קושי' על המשנה וי"ל עוד דצ"ל כגון אלו שלא יצאו בפיריומא וראשה פרוע ועדי' מעידין אותה שלא נבעלה והאיבעי' דכיון דעדים מעידין שלא נבעלה גובה מאתים א"ד מדלא יצאה בינומא כו' שהוא שבח לה הוא ראי' ברורה שהיתה בעולה והנך סהדי שיקרי נינהו ואין גובה מאתים [והוא כעין דאמר בבבלי אי כל הנישאת בתולה יש לה קול הנך סהדי שיקרי נינהו]

פרק ג' ה"ו (י"ח א') מתדרש, נ"ב תיבה זאת היא קיצור ועניינה כג' תיבות מה את דרש

פרק ד' ה"ז (כ"ג ב') כעין דא אמנותא, נ"ב ט"ס וצ"ל "בעיא הדא מילתא" וכמו שהוא בירושלמי סנהדרין פי"א ה"ו ועמש"ש על הגליון

פרק ה' ה"א (כ"ה ב') על קניינו שהוסיף, נ"ב פי' דכשנושאה מוסיף בה קניין לזכות במציאתה ומעשה ידי' כו' ויורשה כו' ע' לעיל פ"א ה"א נמצאת כקונה קניין בשבת, פסק מן האירוסין פסק מן הנשואין פסק אחר האירוסין כצ"ל פי' תירצת פסק מן האירוסין היינו בשעת אירוסין פסק מן הנשואין היינו בשעת נישואין אבל פסק אחר האירוסין אכתי קשיא במה הוא מתחייב כו' [ותיבות "בראוי" "מכאן" צריכים להמחק] ומשני רוצה הוא ליתן כמה ולא תחזור בה פי' שלא תחזור מלינשא לו, פסק אחר הנשואין ויכולה היא לחזור כצ"ל דאכתי בפסק אחר הנשואין קשיא במה מתחייב דכאן לא שייך עוד חזרה דכבר נישאת ואפשר להיות החזרה רק שתרצה להתגרש וזה הא אינה יכולה דלא כן תני כו' ומשני מעיקא היא לי' פי' דאפשר שתצער אותו והוא משבק לה בהכרח [ודוגמתו בבבלי כתובות ל"ט ב' הא נמי מצער לה כו' וע"ע תוס' גיטין מ"ט ב' ד"ה וכי תימא]

שם (כ"ו א') ובלבד מן הנישואין הראשונים, נ"ב ע' פני משה דעיקר השמחה בנישואין הראשונים וע' מראה הפנים ד"ה המשיא מבבלי ב"ב דבעי' נמי נישואין ראשונים של זה הבן ולא השיא בן אחר קודם לו והוא ג"כ מטעם הנ"ל דעיקר השמחה בפעם הראשי וע' דוגמא ירושלמי ביכורים פ"א ה"ז הרי שהביא (ביכורים) כו' וחזר והביא כו' ה"ז אינו קורא א"ר יוחנן תני רשב"י כן ואמרת ושמחת הוי אומר על השמחה ובפני משה דעיקר השמחה בפעם הראשונה ע"ש

ה"ו (כ"ט ב') הבת לא עולה ולא יורדת, נ"ב לקמן פי"ב ה"א

פרק ו' ה"ה (ל"ב ב') דמרי' דמועדא קיים, נ"ב כעין ל' זה בירושלמי ע"ז פ"ב ה"ג מרי' דיומא קאים

ה"ז (ל"ג א') דחילפי אמר אייתיבון על גוף נהרא דלא אפיקית מתניי' דר' חייא רבא מן מתניתא זרקוני לנהרא, נ"ב ירושלמי קידושין פ"א ה"א

פרק ז' ה"א (ב') כמאן דמר כו', נ"ב פי' דכיון דחיוב מזונותי' רק דרבנן ומילי דרבנן אין מוסבים על החפצים ונאמרים רק לאדם עשה כך ולא תעשה כך [וע"כ איסור דרבנן הוא רק איסור גברא וכמו שהארכתי בכ"ד מאוד באתוון דאוריתא] וע"כ אין כאן שיעבוד נכסים ושפיר חל נדרו על נכסיו שלא תיזון מהם ולא חשיב אוסר פירות חבירו על חבירו כיון דאין הנכסים משועבדים לה לשיוחשבו נכסי' לזה ויוחשב אוסר פירות חבירו כו' ומייתי ראי' מדתני דאשה ניזונית אצל בעלה בשביעית והוא מטעם הנ"ל דכיון דאין הנכסים משועבדין אין נחשב בזנו אותה שלוקח חלק הנכסים המשועבדים כנגד המזונות חזרה ממנה ע"י המזונות והו"ל עושה סחורה בפירות שביעית רק כיון דאין כאן שיעבוד נכסים הרי אין לוקח ממנה דבר ואין כאן סחורה ומ"מ אין ב"ד פוסקין דפסק בי"ד נעשה מלוה וכבבלי גיטין י"ח א' מאימתי נזקפים במלוה משעת העמדה בדין ושפיר יש שיעבוד נכסים כעל שאר מלוה וע"ע בבלי ב"מ ט"ו א' הב"ע כשעמד בדין] ותו הו"ל סחורה ואסור משום עושה סחורה בפירות שביעית ודו"ק, ויעשו אותה כפועל כו' פי' דמקשה אהא דאין בי"ד פוסקין כו' דהא אין פוסקין לה ממון רק מזונות ואילו היו מזונות בזול ולא היו מזונותי' שוין פרוטה הרי לא הי' שם עניין ממון וא"כ אכתי הא אין כאן חיוב ממון שיוחשב סחורה ודמי לפועל שאין מעשהו שוה פרוטה שמותר לפורעו מפירות שביעית דפמש"פ לא מיקרי סחורה ומשני הדא אמרה כו' פי' דבריתא זאת אומרת באמת דסברתך זאת טעות ולא דחיא לפועל שאינו יפה ש"פ רק כל שהבי"ד מחייבין מזונות אזי אם המזונות שוין פרוטה הוי כאילו חייבו הבי"ד להדיא פרוטה והויין הנכסים משועבדים לפרוטה וחשיב בזנו אותה שלוקח ממנה שיווי פרוטה מנכסיו חזרה ושפיר חשוב סחורה ודו"ק

ה"ו (ל"ה א') אין שוטה היא תיסב פרן שלים ואין לית שוטה היא תיפוק בלא פרן, נ"ב כצ"ל ופי' אם היא שוטה ועשתה כן מחמת שטות וחסרון דעת ולא במזימת זנות תיסב פרן שלים ואם אינה שוטה הרי ידעה שזה כיעור וזנות ותצא בלא כתובה, אמר לון ר' מנא כו' מכיון שקיבלה עלי' כו' פי' דמעתה אפי' היא שוטה ובשטות עשתה כן ולא במזימת זנות מ"מ מכיון שקיבלה עלי' שיתן פיו כו' זה ראי' עכ"פ ששונאה לבעלה וא"כ יש לה להפסיד חצי הכתובה לפי התנאי

פרק ט' ה"א (ל"ט ב') ר' לוי בי חייתא כו' עד ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם, נ"ב ירושלמי נזיר פ"ב ה"ה

שם (מ' א') אדרבה אתא מימר לך, נ"ב צ"ל "דרובה" תחת "אדרבה" ותיבת דרובה פירושו רבותא ול' זה "דרובה אתא מימר לך" הוא רגיל בירושלמי עמ"ש בגליון הירושלמי סוטה פ"א ה"ב ד"ה דיברה אתא מימר לך וע' לעיל פ"ח הי"א