גליוני הש"ס נשים קנג

לגוף החיוב ההעלאה והאכילה ונקטה להזכיר החילול דאינו גוף החיוב רק עצה בהעדר אפשריות קיום גוף החיוב והול"ל ומי האיש אשר נטע כרם ולא אכלו ומה זה דנקט קרא החילול בדמים אטו זה הוא החיוב ועל כרחך דקאי אחמישית וחידש קרא במקרא זה חיוב פדיון בחמישית דאסור לאוכלו בלא פדיון וכנ"ל ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית דכתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש והטעין הכתוב פדיון להקדושה אבל בחמישית דאין בו קדושה למה יטעינו הכתוב פדיון וגם י"ל הכוונה דכתי' יהי' כל פריו קודש הלולים ודרשי' הלולים חלולים וכירושלמי פאה שם ע"ש דאמר ר"ז בעי' קומי ר' אבוה מניין שהוא טעון חילול קודש הילולים קודש חילולים לא מתמנעין רבנן בין ה"י לחי"ת ורבנן דקיסרין בזה לטעמייהו אזלי דבירושלמי שבת פ"ז ה"ב ר' חנינא כו' (אלה הדברים דכתי' בשבת) א' חד ל' תלתין ה' חמשה דבר חד ודברים תרין מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות כו' רבנן דקיסרין אמרין מן אתרה לא חסרה כלום (פי' דמתיבת אלה לבד יש ללמוד לל"ט מלאכות) א' חד ל' תלתין ח' תמנא לא מתמנין רבנין דרשין בין ה"י לחי"ת פי' דמפאת דלא מתמנעין כו' דרשי' לה"י דאלה כאילו הי' כתוב חי"ת וע"כ רבנן דקיסרין לטעמייהו דלא מתמנעין כו' דרשו גם כאן הילולים חילולים וא"כ הא כתי' בהדיא ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש חלולים הרי דהחילול הוא ברביעית וזהו ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית דכתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הלולים וגו' ודו"ק כי זה נ' נכון מאוד בס"ד [והנה מה שכתבתי תחלה דצ"ל מסתברא בחמישית אבל ברביעית כתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש וגו' ולא נאמר רק קדושה ולא פדיון י"ל עוד דהכוונה אבל ברביעית כתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש היינו יהי' בהוייתו יהא דיהי' בהויית קדושתו ולא יצא לחולין ע"י פדיון, ובגוף העניין ע' ירושלמי שביעית פ"א ה"ו מהו שיחולו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאיליהם ע"ש דלפי' כל המפרשים שם פשיטא לי' לסתמא דירושלמי דהחילול הוא ברביעית אבל בחמישית א"צ חילול ע"ש]

פרק ט' ה"ג (ל"ב א') מטיבורו ממקום שהולד נוצר, נ"ב הוזכר בירושלמי נדה פ"ג ה"ג מטיבורו אדם נוצר כו'

ה"ה (ב') דר' ישמעאל אמר כל דבר שהי' בכלל כו' דרבנן אמרין הרי הוא בכללו כו', נ"ב ירושלמי פאה פ"א ה"ד

ה"י (ל"ה א') והית' הצאן נכנסת ויוצאת דרך עלי', נ"ב כצ"ל ודוגמתו בירושלמי שביעית פ"ג ה"ג ומוליך ומביא את הצאן דרך עלי'

הט"ו (ל"ו ב') ר' ירמי' שיבשב עטרה ולבש, נ"ב כצ"ל [ותיבות של זית צריך למחוק דר' ירמי' עצמו האמר לעיל בשם רב דשל זית אסור וכן נ' מהפני משה דלא גרם לתיבות של זית] והפי' דעשה עטרה מהדם שנקרא שיבשא וע' תוס' כתובות י"ז א' ד"ה שיטתי' וע' ירושלמי ע"ז פ"ג ה"א] ולבש וע' פני משה דפי' דעשה עטרה מזמורה ונ' לפירושו הכוונה שעשה עטרה מזמורות הגפן דנקראים שבישא ע' רש"י ברכות ה' ב' ד"ה שבישא ואולם פירושינו נ' יותר לענ"ד

שם אבל עושה הוא אפיפיירות, נ"ב ע' תיבת אפיפיירות במשניות כלאים פ"ו ה"ג

די"ו (ל"ז א') משמת בן עזאי פסקו השקדנים משמת בן זומא פסקו התלמידים, נ"ב ע' ירושלמי קידושין פ"ג ה"ט משמת בן עזאי ובן זומא פסקו השקדנים וצ"ל דהוא ט"ס שם תיבות "ובן זומא"

שם משמת כו' ור' יוסי קטונתא כו' ולמה נקרא קטונתא שהי' תמציתן כו', נ"ב ירושלמי ב"ק פ"ג ה"ז: ירושלמי כתובות

פרק א' ה"א (א' ב') שלא לעקור זמנו של רביעי, נ"ב כעין ל' זה ירושלמי ברכות פ"ח ה"א בסופה שלא לעקור זמן השבתות הבאות

שם (ג' א') אם משום שאין אדם עשוי כו' אפי' אינו מעמיד יהא נאמן פי' ולמה הנהיגו להעמיד ומשני מפני חשוד [כצ"ל] אחד מפני פרוץ אחד פי' דאף דעפ"י רוב אין אדם עשוי כו' מ"מ משכחת לפעמים חשוד ופרוץ שאף שהוציא יציאות מ"מ מוציא שם רע ורואה ומאבד ובשביל זה הנהיגו להעמיד ועתה שהנהיגו תו אם לא העמיד אינו נאמן לטעון כיון דשינה המנהג והך מפני חשוד אחד כו' דוגמתו בירושלמי דמאי פ"א ה"ג מפני אחד שאינו מתקן כו' עש"ה

שם כאינשי קריין (כצ"ל) לסמיי סגי נהורא, נ"ב כזה ירושלמי פאה פ"ה ה"ה

ה"ג (ד' ב') אפי' בידי' לא תבע בה כו', נ"ב נ' דתחת בידי' צ"ל בדדי' והוא כל' הבבלי במכלתין ל"ו ב' וכי מה עשה לה ערבי הלז וכי מפני שמיעך לה בין דדי' כו' ובירושלמי יבמות פ"ב ה"ד שנתן ידו בהוד שביפי' בין דדי' וכזה אמר כאן דלא לבד שלא הית' ביאה רק אפי' לקלות ראש ונקט לדמיון קלות ראש הנהוג ברשעים בדדי' לא תבע בה אדם מעולם

ה"ד (ה' א') בראשונה גזרו שמד ביהודה כו', נ"ב ירושלמי גיטין פ"ה ה"ז

שם (ב') אעפ"י שבטל השמד המנהג לא בטל, נ"ב כזה בתוס' ר"ה ל"ב ב' וע"ש ברא"ש בשם הירושלמי וע' ירושלמי שבת פ"ו ה"ב ולא בשעת השמד גזרו מכיון שעבר השמד יהא מותר לא עמד ב"ד וביטל וע"ש בשירי קרבן

ה"י (ח' ב') פלטיא מהו כו', נ"ב ע' ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו את שמע מינה של ציפורין בציפורין ע"ש בפני משה: