גליוני הש"ס נשים קנב

פרק ה' ה"א (ט"ו א') וכתי' כן כיי דאמר ר' אמי כו' עד לרבות את כל המנחות ליציקה, נ"ב ירושלמי נזיר פ"ה ה"א, הוריות פ"א ה"ג

ה"ב (ב') ואפי' תימר בטבול יום דבר תורה שנייא היא דכתי' טהור טמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך, נ"ב כזה ירושלמי חלה פ"ג ה"ה

שם (ט"ז א') א"ר יוסי ואפי' ראשון שבו אינו מחוור לא אוכל אין כתי' כאן כו', נ"ב ע' מראה הפנים ד"ה ואפי' וע' ירושלמי שבועות פ"א ה"ב ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שנאמר לא אכלתי באוני ממנו יכול ישראל שאכל מעשר אונן או טמא יביא קרבן כו' ע"ש ומשמע דהלאוין מחוורין הן וע"ע ירושלמי שבת פ"ט ה"ד מניין שהוא מחוור בעשה ר' אלעזר כו' לא נתתי ממנו למת כו' איזה דבר שמותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה ובקרבן עדה שמע מיני' דבסיכה איסור דאוריתא ואינו אלא עשה דלא נאמרו הדברים אלא בסיפור דברים של הוידוי וליכא למישמע לאו מיני']

שם (ב') מניין כו', נ"ב צ"ל מכיון דכתי' ככל מצותך אשר צויתני כמי שהוא מחוור

ה"ו (כ"א א') דרש ר' עקיבא ויחר אף אליהוא כו' זה בלעם כו' אמר לו ראב"ע אין הוא הוא כבר כסה עליו המקום ואין לית הוא עתיד להתווכח עמך כו', נ"ב כעין זה אמר ר' יהודה בן בתירא לר"ע בבבלי שבת צ"ו ב' עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן אח הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז כו' ע"ש

פרק ו' ה"א (ב') מילה דלית בה תימליוסים, נ"ב תיבת תימליוסים פירושו יסוד ונזכר בירושלמי כתובות פ"ה ה"א עיקרא לית לה תימליוסים פי' עיקר הדבר אין לו יסוד ע"ש ובירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב בשעה שבא דוד לחפור תימליוסים של בית המקדש פי' שבא לחפור יסודות הביהמ"ק

פרק ז' ה"ח (כו' א') ואינו צריך להבדיל, נ"ב פי' דשאל מדוע אין מבדילין במוצאי שביעית הרי בכל זמנים המקודשים מבדילין ביציאתם א"ל כבר הבדיל מראש השנה פי' דמוצאי שביעית הרי הוא תמיד ר"ה של שמינית והוא יו"ט וקדושת יו"ט גדולה מקדושת שביעית וא"כ הרי א"א להבדיל אז דכל שהנכנס חמור אין מבדילין וא"א להבדיל איפוא רק במוצאי ר"ה ואז הרי אומרים בלא"ה ברכת הבדלה בשביל ר"ה והיא עולה גם לקדושת שביעית שקדמה דאפי' היו מבדילין לשביעית בפ"ע ג"כ היו אומרים רק ברכה זאת דסדר הבדלות הוא מונה ע' בבלי חולין כ"ו ב' ובירושלמי ברכות פ"ה ה"ב אפי' יו"ט שחל להיות באמצע שבת כו' ע"ש

פרק ח' ה"ד (כ"ח ב') נעלו אם הי' בתוכו חפצים, נ"ב נ' דצ"ל "אם הי' לו בתוכו חפצים (ותיבת נעלו צריך למחוק ומעתיק אחד טעה להקדים תיבת לו וכ' "לו אם הי' בתוכו חפצים" ובא מעתיק ב' ונפלאו ממנו הדברים וחשב דתיבת לו חסירה אותיות נ"ע וצריך להיות נעלו] והפ' דקאי אנתן לו שכרו לאחר י"ב חודש היינו דלא הקדים השכר דהוא כמי שלא חנכו כיון שהשכירו לאחר ואינו דר בעצמו תוכו וע"ז אמר דאם הי' לו בתוכו חפצים היינו דאף שהשכירו לאחר מ"מ הניח גם חפצים שלו בתוכו אזי תלוי בזה דאם ביטל החפצים לשם להיותם שם בקביעות וכך דרכם להיותם שם בקביעות והוא כל' תבן וביטלו דפ"ק דסוכה חשוב מה שיש לו שם חפצים בקביעות כאילו דר בעצמו שם וה"ל כמי שחנכו, ואם לאו היינו שלא ביטל החפצים לשם להיותם שם בקביעות או שכך עניין החפצים עצמם שסופם להינטל משם והם שם רק עראי ולפי שעה לא חשיב הנחה דידהו דירה והוא כמי שלא חנכו וד"ז דבעה"ב שיש לו חפצים בדירה שמשכיר לאחר חשיב הנחת חפציו כאילו דר בעצמו שמה מבואר בעירובין פ"ה ב' במשנה אם יש שם תפיסת יד של בעה"ב אינו אוסר ע"ש פירש"י דאם נותן שם הבעה"ב כליו להצניע הוי כאילו דר עמו בבית ולכן אינו אוסר עליו ע"ש וע"ש בגמ' דזהו רק בכלים שאין ניטלין בשבת דהם קבועים לשם בשבת ע"ש וכך מעין זה הוא כאן דחפצים הבטילים לשם להיותם שם בקביעות חשיב הנחה דידהו דירה כאילו דר שם וה"ל חנכו

ה"ה (כ"ט א') אימתי הוא מחלל ברביעית בחמישית מסתברא בחמישית אבל ברביעית כתיב ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הלולים לד' ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית אבל בחמישית דמים הוא חייב לו, נ"ב כצ"ל לענ"ד והפי' דפדיון כרם רבעי לא כתי' בגופי' רק כל הלימוד דטעון פדיון הוא רק מקרא ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו וכמבואר ברשב"א ריש כיצד מברכין ולא נתפרש במקרא זה אימתי הוא מחללו וע"כ שואל הירושלמי אימתי הוא מחללו ברביעית בחמישית פי' ברביעית או בחמישית ומשיב מסתברא בחמישית אבל ברביעית כיון דכתי' בי' בגופי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש וגו' ולא פירש בגופי' דיש לו פדיון לכן אין בו רק הקדושה וצריך לאוכלו בירושלים בקדושה כמע"ש וקרא דאשר נטע כרם ולא חללו לית לן לאוקומי' רק אאחרי רביעית דלא נתפרש בו קדושה וע"ז בא קרא דולא חללו להוסיף לחייבו פדיון גם בחמישית ושגם בחמישית אסור לאוכלו בלא פדיון ורבנן דקיסרין אמרין להיפוך דלא מסתברא אלא ברביעית דכתי' בקרא דהוא קודש ואתי קרא דולא חללו לגלות דיש לקדושה ההיא פדיון אבל בחמישית דלא נאמר בו קדושה [ופשטא דקרא ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש וגו' ובשנה החמישית תאכלו את פריו משמעותו דהקדושה רק ברביעית ופוסקת בחמישית] מדוע יחייב קרא לפדותו ואטו דמים הוא חייב להכרם בתמי' ולא מיסתבר לאוקמי' קרא בהכי רק ארביעית דיש לו קדושה שייך שחייב הכתוב פדיון וכמו הקדש דטעון פדיון דהקדושה טעונה פדיון אבל בחמישית דאין קדושה אטו דמים הוא חייב לו בתמי' והפני משה כאן לא פירש כלום והרידב"ז בירושלמי פאה פ"ז ה"ה בתוס' הרי"ד ד"ה מעתה פי' ג"כ דוחק גדול וג"כ אין פירושו נ' כלל וכלל אף דסיים בו דהוא הפי' האמיתי] ונתיישבתי דיש להגיה עוד בפחות מזה ושצ"ל אימתי הוא מחלל ברביעית בחמישית מסתברא ברביעית אבל בחמישית דמים הוא חייב לו [בתמי' והכוונה כנ"ל דמסתברא ברביעית דיש לו קדושה הקדושה טעונה פדיון אבל בחמישית דאין בו קדושה אטו דמים גרידא הוא חייב להכרם ומדוע יטעינו הכתוב פדיון] ורבנן דקיסרין אמרין לא מסתברא אלא בחמישית דכתי' ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הלולים לד' פי' דלא מסתברא אלא בחמישית דכתי' ובשנה הרביעת יהי' כל פריו קודש ולא נתפרש בו שיועיל פדיון לכן לית לן לאוקמי הך ולא חיללו רק אחמישית [ובאופן זה הרוחנו דס"ל לסתמא דירושלמי כהלכה דטעון פדיון ברביעית ואולם עכ"ז גירסתנו הקדומה ופירושה נוחה יותר לענ"ד] ונתיישבתי עוד דיש לפרש בלי שום הג"ה וה"ק מסתברא בחמישית אבל ברביעית אטו דמים הוא חייב לו בתמי' והכוונה דברביעית הא עיקר החיוב להעלות הפירות עצמן לירושלים ולאוכלן שם כמע"ש והחילול הוא רק עצה בהעדר אפשריות ההעלאה כי ירבה ממך הדרך אמרה תורה לפדותו ולהעלות הדמים וא"כ אי אי' דקרא דולא חללו ארביעית קאי א"כ מדוע שבקה תורה