גליוני הש"ס נשים קנ

זה אכתי הא אינו הורי' רק עקירת גוף וכמ"ש כבר הפי' בזה בשו"ת בן פורת ח"ב סי' ח' אות ד' עש"ה

ה"ג (ל"ה א') תמן הוחזקה א"א בפני הכל כו' עד לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש, נ"ב לעיל פ"ב הי"א ונ' דתיבות "לכשיבואו שנים כו'" דכאן לא שייכי הכא כלל ונשתרבבו מהך דלעיל פ"ב הנ"ל

פרק י"א ה"א (ל"ח ב') דר' מאיר אומר ג"ש כמקום שבאת נ"ב ירושלמי לעיל פ"ח ה"ג, שבועות פ"ד ה"ב, פ"ו ה"ב, פ"ח ה"א

שם וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו, נ"ב ירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב

ה"ה [מ' א'] דמר כו' בשם ר' אסי מאחר שאילו ימצאו העדים זוממין אין נהרגין אין ההורג נהרג, נ"ב כצ"ל ומימרא דר' אסי' הנ"ל הוזכר בירושלמי סנהדרין פ"ה ה"א איסי אמר כל זמן שאילו (צ"ל שאין תחת שאלו) העדים יכולין להזדמם על אותה עדות אין ההורג נהרג

פרק י"ב ה"ב [מ"ג א'] מה מקיימין רבנן לעיני הזקנים פרט לבי"ד הסומא, נ"ב ע' מראה הפנים דלית להו לרבנן דרשא דריש פרקין בישראל לרבות הדיוטות דמדאיצטריך למעט סומין ש"מ דאפי' הדיוטות דסנהדרין צריכין שיהו מנוקין כל מום וכדאמר בבבלי ריש פרקין עכ"ל והלימוד בבבלי מקרא כלך יפה רעיתי ומום אין בך והנה יש לימוד בפירוש על סנהדרין שלא יהו סומין בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ה כשם שאת דורש באביו ובאמו כך את דורש בזקני ב"ד שנא' ויצאו פרט לחיגרים כו' ועינינו לא ראו פרט לסומין מגיד הכתוב כשם שזקני בי"ד שלימין בצדק כך הם צריכין להיות שלימין באיבריהן

פרק י"ג ה"א [מ"ד ב'] אתי' דב"ש כר' לעזר כו', נ"ב פי' דלר"א דביאת פנוי' היא ביאת זנות א"כ הוא ג"כ הפקירות וקדישות דזנות והפקירות וקדישות הם סוג אחד וא"כ יש בביאת פנוי' לאו דלא תהי' קדישה וע"כ לא תיקנו חכמים מיאון לנשואה דהו"ל עקירת דאוריתא בקו"ע דנמצאת פנוי' למפרע ועבר בביאותיו למפרע משום לא תהי' קדישה והביאה הרי היא מעשה ונעשית מעשה איסור למפרע והו"ל קו"ע וע"כ הדא אמרה דאפי' עברה ומיאנה כו' אין מיאוני' מיאונין דכיון דבקו"ע אין להם כח לעקור א"כ לא הי' להם כח אפי' על דיעבד לומר דמיאונה מיאון כיון דהיא עקירת דאוריתא בקו"ע ומכאן ראי' למה שדן בטורי אבן אי מותר לאיתשולי אקרבן שנשחט בעזרה דע"י השאלה אגמ"ל דהי' חולין ועבר אשחיטת חב"ע די"ל דחולין ממילא הויין וכש"ס זבחים ע"ז א' ולהנ"ל רק בפדיון דנעשה חולין רק מכאן ולהבא הוא דאמר בזבחים שם דחולין ממילא הויין ומשא"כ בשאלה דנעקר למפרע לא חשיב ממילא רק דעשה למפרע מעשה שחיטת חב"ע בעביר' בקו"ע וכמו במיאון דכאן דעוקר למפרע וחשבי' להביאה למפרע עבירה בקו"ע ועקירת דאורייתא דאילו הי' נחשב ממילא לא הי' נחשב עקיר' דמה"ט שוא"ת לאו מיעקר היא כיון דהאדם רק יושב ובטל והדאוריתא ממילא מיעקר וכרש"י יבמות צ' א' ד"ה שב ואל תעשה עש"ה הרי דמה שהוא ממילא לא הוי עקיר' וא"כ מדחשבי' לי' כאן לעקיר' על כרחך דלא נחשב ממילא רק שנעשה למפרע מעשה איסור בידים ודו"ק] וע' ירושלמי לעיל פ"ו ה"ה תני ר' לעזר אומר אף הפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות הרי זו בעילת זנות א"ר בא בר ממל הדא אמרה כהן גדול שקידש אשה בבעילה אינו כבא על הבעולה עכ"ל הירושלמי והכוונה ג"כ כנ"ל דלר"א הנ"ל הו"ל ביאת פנוי' לאו דלא תהי' קדישה וא"כ מדמותר מה"ת לקדש בביאה על כרחך דתחלת ביאה קונה דאי סוף ביאה הא עבר בהיראה אלאו דלא תהי' קדישה דלעניין חייבי לאוין העראה כגמר ביאה וכיון דתחלת ביאה קונה מותר גם לכ"ג לקדש בביאה דרק אי סוף ביאה קונה אסור לו לקדש בביאה דבסוף ביאה כבר היא בעולה ע"י ההעראה ומשא"כ אי תחלת ביאה מיד קונה הרי אינו בא על הבעולה ע' בבלי קידושין יו"ד א' וזהו הדא אמרה כהן גדול כו' ודו"ק [ומה שמתבאר מירושלמי דכאן דמה שנעשה מעשה עביר' למפרע חשיב ג"כ עקיר' בקו"ע מובן ג"כ ל' התוס' ביצה ח' א' ד"ה א"ר יהודה כו' מש"ש ובירושלמי מפרש דהכא [הא דאסר שם לכסות באפר שהוסק ביו"ט] מיירי בשלא שחט אבל שחט שרי אע"ג שהוסק ביו"ט שלא לעקור מצות כיסוי עכ"ל ואינו מובן ל' שלא לעקור דהול"ל שלא לבטל כו' אך כוונתם דבשוחט ואין יכול לכסות חשיב בהשחיטה מבטל בידים מצות כיסוי כיון דאם לא ישחוט אין מצות כיסוי, ע"כ הו"ל בהשחיטה שגורם מצות כיסוי ואין יכול לקיימה מבטל מצות כיסוי בידים במעשה השחיטה וע"כ אם שחט א"א לחכמים לומר שלא יכסה משום איסור טלטול האפר דנמצא דהית' השחיטה למפרע עביר' בקו"ע ועקיר' שביטל בה במעשה מצות כיסוי וע"ז אין לחכמים כח דמה שיש להם כח על שוא"ת היינו משום דשוא"ת לאו מיעקר הוא וכרש"י יבמות הנ"ל אבל על עקירה אין להם כח וזהו שכתבו הל' שלא לעקור כו' ודו"ק]

פרק ט"ו ה"ט (נ"ג ב') מספר, נ"ב ט"ס וצ"ל מפסד

פרק ט"ז ה"ג (נ"ד ב') ואיתצידון כלהון מן בידו, נ"ב פי' שניצודו מהצייד שליח המלך והצייד נקרא בידו וכמוהו בירושלמי שביעית פ"ט ה"א חמא חד צייד צייד ציפרין כו' אמר צפור מבלעדי שמיא לא יבדא פי' שאינו ניצוד וכך כאן "בידו" היינו צייד ובירושלמי סוטה פ"ט ה"ג הגי' בידא והוא יותר נכון

ה"ד (נ"ה א') אם הים גליני, נ"ב ע' ירושלמי עירובין פ"ד ה"א אם הי' הים גלני ע"ש דשם הפי' שהים משליך גלים וע"כ נ' דצ"ל כאן אם לא הי' הים גליני והביט כו' לאפוקי דאם הי' גליני היינו משליח גלים אין משיאין את אשתו דאימור גלי אשפלי ע' בבלי כאן: