גליוני הש"ס נשים יד

וחליצה המוטלת עליו כשתרצה היא וכיון שמצווה תו שהויי מצוה בעצם ולא משהינן ודו"ק וע"ע שו"ת ח"צ סי' ק"ו וע"ע שו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ב עש"ה כל התשובה ומש"ש כי אליבא דר"י ור"א יש לחלק הא דאין ממתינין עד שיעשיר משום דעשירות לא שכיח כו' צע"ק מגמ' ערכין י"ח א' כשהי' אביו גוסס כו' הרי דאפי' באביו גוסס ומניח לו רבוא דרוב גוססין למיתה ואפ"ה אין ממתינין ומש"ש עוד לעניין הקטרה דעצם המצוה אין משובחת בלילה יותר מביום עדיפא מינה הול"ל דמשובחת ביום מבלילה דעבודת יום חשיבא טפי אפי' בדבר הכשר בלילה ע' רש"י זבחים י"ט א' ד"ה דיום נמי חייצין וכן הוא עוד בכ"ד וגם מאי דפשיטא לי' ז"ל דגוף המצוה איננה משובחת בלילה כו' יש לדון ג"כ ולומר דמצוה הנעשית שלא בדחיית איסור עדיפא בעצמותה מהנעשית בדחיית איסור כי האיסור פוגם במה גם המצוה הנעשית עמו ויש להאריך בזה ואכ"מ

שם תוד"ה אשה כ' וא"ת ומה מרויח כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תרנ"ח

שם ב' דביאת קטן עדיפא, נ"ב ע' שו"ת משפטים ישרים סי' ר"נ

שם ח"א חליצת גדול עדיפא כו', נ"ב קצ"ע מדוע לא מייתי מבריתא דקידושין נ"ב א' וחליצה מאחד מהן דהל"ל וחליצה מגדול שבהן ואולי רק כשאפשר לייבם דאז החליצה במקום ייבום קאי והייבום רמי אגדול ומיד כשאינו חפץ לייבם חלה עליו מצות חליצה ולכן גם החליצה בגדול ומשא"כ שם דא"א לייבם מפאת ספק אחות גרושתו ה"ל החליצה מצוה בפ"ע מצד חליצה לבד ובזה שפיר לכ"ע כלהו כי הדדי נינהו אולם יוקשה דא"כ איך מועלת החליצה נימא כל שא"ע לייבום כו' דלא דמי לשאר ספיקות דחשיב עולה מפאת אם יבא אליהו כו' כדלקמן מ"א ב' דבהך דקידושין כיון שאמר אחת מבנותיך כו' אפי' יאמר אליהו דלפלונית נתכוון אכתי דברים שבלב נינהו ואכתי כולן בספק כפי הדיבור

שם תנן התם מצות ייבום קודמת למצות חליצה, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' נ"ו כ' דקדימה זו היא רק מדרבנן ע"ש וצ"ע מלעיל כ' ב' דחליצה במקום ייבום לאו מצוה היא ולא חשיב מש"ה אפשר לקיים שניהם גבי עדל"ת במה שאפשר בחליצה ע"ש ואי מה"ת שניהם שוין מדוע לאו מצוה היא ולא חשיבא אפשר וצע"ג וע"ע בשו"ת הרדב"ז שם ח"א סי' ש"ט עש"ה

שם אמר רב אין כופין, נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת גאונים בתראי סי' ל"ב דהפלוגתא כאן אי כופין או לא היינו דמ"ד דאין כופין הוא משום דחליצה בעי שיתכוונו שניהם וכדלקמן ק"ב ב' וע"כ א"א לכוף לחלוץ דיש לחוש דכיון שאינו חולץ מרצונו לא יכוון בחליצה להתירה ולא תועיל החליצה ומ"ד כופין ס"ל דאם יכוון מוטב ואי לאו אפקעינהו רבנן לקידושי אחיו מיני' וניתרת מטעם אפקעינהו וע"ש מש"ש בסתירת זה דאין לחוש דבשביל הכפי' יכוין לפוסלה דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' ע"ש ומעין זה תוס' גיטין ב' ב' ד"ה דאתיוה בי תרי וכאן לכאורה הוא פשוט מסברא דאף דרצה לייבם משום נוי או ממון מ"מ אם אין מניחין אותו לייבם וודאי דכשיחלוץ יחלוץ כדין דאין לו מזה שום תועלת במה שיקלקלנה בחליצה ותינשא לאחרים באיסור

שם איטלע לך, נ"ב ע' נוב"י חאה"ע סי' צ"ד

שם אבא שאול אומר הכונס כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תנ"ז דכ' דלמשנה ראשונה יבמתו הותרה לו לגמרי ואפי' מיבמה לשם נוי או לשם ממון וגזה"כ הוא יבמה יבא עלי' מ"מ והתורה אסרה והתורה התיר' וזהו היתיר הבא מכלל איסור וסברא נמי איכא יבא הטוב מכל מקום ומעשה דיהודה עם תמר מוכיח שהרי לא נתכוון למצוה כלל ויצאו מלכי בית דוד והמשיח שיגלה במהרה בימינו עכ"ל ומ"ש יבא הטוב מכל מקום כוונתו לל' גמ' מעילה י"ז ב' יבא הנס מכל מקום ומ"ש ומעשה דיהודה כו' לכאורה הוא אותו הנידון עצמו לפמ"ש מפרשי התורה דביאת יהודה הית' ביאת יבום דהיבום הי' אז בקרובים ואולם יש לחלק דשם עכ"פ היא נתכוונה למצוה וכוונתה נמי מילתא היא ע' לקמן נ"ג ב' בגמ' ומשא"כ ביבום דעלמא עכשיו שאין מתכוונין כו' דיש לחוש דתרוייהו לא מיכווני וע"ע שו"ת מהר"ם פאדוה סי' י"ז דמבואר שם דהכונס יבמתו לשום נוי כו' עביד איסור דאוריתא לאבא שאול ע"ש ומסברא הי' מקום להסתפק בזה ועמ"ש על הגליון פסחים ד' א' וע"ע אריכות בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ה ומש"ש דכוונה בשיתוף לשם נוי ולשם מצוה שפיר דמי ק' מקדשים דלשמה ושלא לשמה ג"כ פוסל וכ"ה בתוס' מנחות מ"ב ב' ד"ה מה טעם לעניין צביעת תכלת דציצית לשמה עש"ה ויל"ע עוד בפסחים ח' א' וכה"ג לאו מצוה היא כו' ע"ש

שם תוד"ה אמר רב כ' וממוכה שחין כו' נראה דאין ראי', נ"ב ע' שו"ת מים עמוקים סי' י"ט וע' אריכות בכולה סוגי' דכאן ודיבורי רש"י ותוס' וגם בסוגי' דאיגרת מרד בכתובות ס"ד א' ותוס' שם בשו"ת רד"ך בית ב' בכל התשובה וע"ש חדר ה' דכ' בכוונת רש"י דכאן דהביא ראי' מהך דאיגרת מרד כו' דכוונת הראי' היא לעניין שנוטלת כתובה דאי מההיא דמוכה שחין כו' ה"א דהואיל ומחמתה הוא שחולץ שתובעת החליצה וגם מפאת החזקה שמחזיקין שלא יכוון לשם מצוה דחזקה זו מכח רובא אתיא דהרוב עכשיו אין מתכוונין לשם מצוה ואנן קיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב לכן ה"א דלית לה כתובה כו' עש"ה וע"ע שו"ת ח"צ סי' א'

מ' א' סד"א כו' אלא סד"א כו', נ"ב ע' תה"ד ח"ב סי' רס"ג ושו"ת מהר"י ברונא סי' רס"ט

שם מידי ייבום בנחלה תלא רחמנא יבומי מיבמי ואי איכא נחלה שקילי ואי לא לא שקיל, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' ל' ד"ה ומ"ש הרב נר"ו בטעם הדבר כו' שהאריך בזה מסברא דאין היבום תלוי בנחלה והוא גמ' ערוכה כאן

שם תוד"ה אכילה כ' וי"ל דתרי ענייני אכילה גסה הם, נ"ב ע' רוקח ה' פסח סי' רפ"ג כ' וז"ל וכשאוכל האפיקומן לא יהי' לו טורח דאמר בנזיר אכל מצה לשם אכילה גסה עליו כתוב ופושעים יכשלו בם ואם אכל ממש אכילה גסה לא יצא ביבמות כיוצא בו לא יאמר כמה טורח פסח בירושלמי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת מה טורח זה עכ"ל נ' דמפרש הך אכילה גסה דנזיר אאין חפץ בקיום המצוה והיא עליו למשאוי ולטורח ולא איירי כלל בשבע מלאכול

מ"א ב' מעשה באדם אחד, נ"ב בהגהות מרדכי סוף גיטין הגירסא כאן מעשה בחכם אחד

מ"ב א' אמר רבא ק"ו איסור כרת התרת איסור לאו לא כ"ש, נ"ב דוגמתו חולין ל"א א' א"ל רבא כו' עון כרת הותרה איסור מיתה מיבעי'

שם ה"נ איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה, נ"ב צע"ק לכאורה דלשון זה משמע דהוא זרעו וודאי וההבחנה רק לידע אם הוא זרע קדושה כו' והרי ההבחנה בגוף הזרע ככל הבחנות דאם הוא מזמן היותו עכו"ם א"כ הרי אינו זרעו דגר שנתגייר כקטן שנולד ואפי' בעודו עכו"ם אינו זרעו דאפקרי' רחמנא לזרעי' דעכו"ם ואין אב לעכו"ם כדאמרי' לקמן צ"ח א' וא"כ הרי ההבחנה כפשוטה כמשמעות ולזרעך אחריך שצריך לידע אם הוא זרעו או אינו זרעו ושוב מצאתי בשאלתות פ' וירא דמייתי הך דכאן בזה"ל ה"נ להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע שלא נזרע בקדושה דקדושה זרעי' ואידך לאו זרעי' הוא עכ"ל נ' כוונתו דזה עצמו כוונת הגמ' ואף דאמר להבחין בין זרע שנזרע בקדושה כו':