גליוני הש"ס נשים קמו

הית' אסורה לו ואם כן לא הויא חללה בביאתו דלא הויא מן הפסולים לכהונה אם נפשך לומר כן יש לי להשיב א"כ הוי רצון עדיף מהיכא שזינתה באונס דהא אי זינתה באונס היא אסורה לכהונה כדאיתא פ' הבע"י אשת ישראל שנאנסה אעפ"י שמותרת לבעלה פסולה לכהונה כו', וא"כ היכא שזינתה באונס וחזר ובא עלי' בעלה הכהן עשאה חללה ואי אמרת היכא שזינתה ברצון וחזר ובא עלי' לא עשאה חללה א"כ מיגרע גרע אונס מרצון ועוד בלא האי טעמא רצון נמי איכא פסול כהונה כגון אי מיית האי גברא אסורה לכהן כו' עכ"ל ז"ל ותשובה זאת היא גם בשו"ת מהר"י ברונא סי' ס"ח ולא ידעתי כל האריכות הזה למה הרי אשת כהן שזינתה אסורה לו משום זונה מלבד איסור סוטה וא"כ מדוע לא תיעשה חללה אם בא עלי' אח"כ הרי בעל ביאת איסור כהונה דאסורה לכהונה משום זונה ואטו בשביל שיש בה איסור סוטה הנוהג גם בישראל מיגרע גרע והרי גם כאן נעשית חללה בשביל איסור זונה אף שיש בה גם איסור אחותו הנוהג גם בישראל ואולי כסבור הי' לחלק דזנות דאשת איש שאני דגם איסור סוטה בישראל משם זנות הוא כדאמרי' לעיל ע"ז ב' הואיל ושם זנות פוסל בישראל ואף של כהן אסורה מלאו אחר דהוא לאו דזונה לא יקחו ולישראל אסורה רק מלאו דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה מ"מ משם זנות הוא בשניהם ועדיין צ"ע

שם ולילקי נמי כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים קנ"ג

שם בעל לוקה לא בעל אינו לוקה כו' מה טעם לא יקח משום לא יחלל, נ"ב ע' לקח טוב כלל ח' אות ו' וכעת נ' די"ל עוד הכוונה דה"ק קרא לא יקח קיחה הבאה לכלל חילול דהוא ביאה וקמחייב לי' רק אתרויהו יחד ויש כזה בסנהדרין ס"ד ב' מסר למולך ולא העביר (באש) יכול יהא חייב ת"ל להעביר וברש"י לא תתן להעביר משמע לי' לתנא נתינה הבאה לכלל העברה ולא משמע לי' נתינה על מנת להעביר לחיובי' על נתינה. לחודא עכ"ל ובהך דלא יקח ולא יחלל מתיישבת כוונה זאת עוד יותר מבתיבת להעביר דשם דמשמעותו השטחיי לכאורה לא תתן ע"מ וכדי להעביר וקמיחייב מיד אנתינה ע"מ וכדי להעביר ואם אומרים שם כן דאף דכתי' להעביר הכוונה לא תתן נתינה הבאה לכלל העברה ואך אתרוויהו יחד אנתינה והעברה הוא דקמזהר כ"ש שיש לנו לומר כן בהך דלא יקח ולא יחלל וכמובן

שם ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה כו', נ"ב ע' חלקת מחוקק אה"ע סי' קי"ט סקי"ח וסקכ"ב דמשמע דאפי' איסור ליכא מדאוריתא רק מדרבנן

שם ב' האומר בני זה ממזר כו', נ"ב ע' אריכות בכולה סוגיין בשו"ת חות יאיר סי' צ"ג וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קל"ז

שם ר' יהודה אומר נאמנים, נ"ב וכיון דנאמן לומר שהוא ממזר היינו שאינו בנו רק מאיש אחר לכן אם אין שם אלא אותו הבן אשתו זקוקה לייבום אחרי מיתתו דאף דלעניין ייבום לא האמינתו תורה מ"מ כיון דמהימן לאוסרו בקהל לא פלגי' דיבורא בחד גופא ועוד דגם לעניין ייבום יש לו להיות נאמן בזה כמו שנאמן לאוסרו בקהל ולהתירו בממזרת דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ב ע"ש וע"ע שם סי' רי"ז עש"ה וע"ע שם סי' רע"ב וז"ל נאמן אדם לומר זה בני ממזר וה"ה בתי דחד טעמא הוא והמחלק בזה הוא בור גולם עכ"ל ולא ידעתי מ"ש דחד טעמא הוא דהלימוד מקרא דיכיר הרי הוא רק בבן דאית בי' ירושת בכורה ואם דנ' דאע"ג דהקרא איירי בבן מ"מ יש ללמוד מסברא בת מבן במה מצינו דכי היכי דהאמינתו תורה אבן ה"ה אבת או אולי הוא ק"ו ג"כ דמה בנו שאינו קנוי לו נאמן עליו כ"ש בתו שקנוי' לו בקטנותה ובנערותה מ"מ מיהת לאו חד טעמא הוא ואולם לפי הפי' דהלימוד מדנאמן על הקטן לומר שהוא בכור ממילא דהגדול ממנו ממזר א"כ לימוד זה ישנו אבת גופה דאם אומר על הקטן שהוא בכור ממילא ג"כ דבת הגדולה ממנו ממזרת וז"פ

שם פשיטא ל"ל קרא מגו דאי בעי מיתבא לי' מתנה כו', נ"ב ק"ק למאי דאמרי' בנזיר ל' ב' ופסקו הרמב"ם ה' נזירות פ"ח הט"ו דלעניין בן מגלח על נזירות אביו בכור נוטל פי שנים א"כ נ"מ לכה"ג דשם א"א לו לתת במתנה שהרי הם מעות הקדש והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום וי"ל דכיון דהא דבן מגלח כו' הלמ"מ היא אין סברא דליתי קרא לעניין זה כיון דהלמ"מ אין לו רמז במקרא וע' נזיר ס"א ב' ובתוס' שם ד"ה ואימא ובחידושי הארכתי וע' ס' אהבת חסד נדפס מחדש להרה"ק מטשעחאנאווי ז"ל עמש"ש בנדרים מ"ב א' ד"ה האומר לבנו

שם תוד"ה לא צריכא כ' ומ"מ קשה דאמרי' בפ' מי שאחזו שחט בו כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ל"ד כ' ראי' זו סברא דנפשי' וחידוש שהרי הוא בתוס' כאן וע"ש עוד סברא מחודשת דאפי' נימא דגוסס חשוב כמת היינו רק לעניין מתנה דבעי' מקנה וקונה ולפיכך צריך לזה כח גדול להוציא הדבר מרשות הנותן ולהכניסו לרשות המקבל אבל גבי גט אשה שאין גופה קנוי לבעל וה"ל הבעל רק כמסלק רשותו מעלי' והיא זוכה בעצמה לכן סגי בכח כל דהו ואפי' גוסס יכול לגרש עש"ה וזו סברא מחודשת דגירושין חשובים רק סילוק לא הקנאה וגם צ"ע דנהי דלגבי גוף האשה חשיב רק סילוק לפי שאין גופה קנוי לו מ"מ לגבי הגט שצריך שיצא מרשותו ויבא לרשותה א"כ הא ה"ל כמתנה וא"א לגוסס שיקנה לה הגט ובזכרוני מפנ"י ריש הזורק דכ' דא"צ הקנאה וזכי' בגט רק נתינה וע"ש בשאר אחרונים וע"ע רשב"א גיטין ע"ד ב' ד"ה מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לאו שמה נתינה עש"ה ועוד יומצא חידוש לרדב"ז הנ"ל דאע"ג דאיתקש גט שיחרור לגט אשה מ"מ לעניין גוסס יהי' חילוק דכיון דעבד גופו קנוי לאדון לא יועיל השיחרור בגוסס

ע"ט א' אין בין כו', נ"ב ע' שאלתות פ' משפטים שכ' אין בין כו' עד בת י"א שנה וששה חדשים הרי היא קטנה מכאן ואיליך כל ששה חדשים נערה לאחר זה בוגרת עכ"ל וצע"ג ונ' דהוא ט"ס וודאי וצ"ל עד בת י"ב שנה ה"ה קטנה מכאן ואילך כל ששה חדשים נערה לאחר זה בוגרת ואולם מצאתי גם בס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (דס"א ע"ב דפוס ווארשוא) וז"ל כ"ש שממשמע שאילה זאת יודע שבת שמעון בוגרת היא וכדומה שיש לה יותר משתי עשרה שנה ויום אחד והלכה רווחת בישראל כיון שבגרה שוב אין לאבי' רשות בה כו' עכ"ל וצע"ג ומצאתי עוד ברש"י תענית י"ג ב' אהא דאמר שם אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אבי' וברש"י שם אין הבוגרת שהביאה שתי שערות רשאה לנוול את עצמה כו' עכ"ל והרי ג"כ לשונו דמהבאת שתי שערות היא בוגרת והדבר פלא גדול

שם מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת, נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' נ"ז הוסיף טעם דלולי שבדקה עצמה ומצאה עצמה גדולה מצפרא לא הוה מקדשא עצמה דאשה דייקא ומינסבא אפי' באין מכחישתו אמרי' דביישה מאבי' ולכך אין מכחישתו עכ"ל יע"ש חידוש דקטן שהרג בבוקר ביום גדלותו ואח"כ הביא סימנים אע"ג דאמרי' מדהשתא גדול כו' מ"מ אין נהרג דלזה אתי מיעוטא דאיש ולא קטן הכתוב ברוצח ע"ש: