גליוני הש"ס נשים קמה

כו' לומר מכאן יצא נחיל זה בד"א בזמן שהעידו על מעמדן אבל אם יצאו וחזרו אין נאמנין וא"כ קשיא רישא לסיפא דעל מעמדן הא ממעט גם אהדרה אפה ואילו בסיפא אמר רק דאם יצאו וחזרו אין נאמנין ואולי יש חילוק בין הוחזקה על עומדה לעל מעמדן גרידא

שם דאהדר אפה, נ"ב מעין זה פסחים פ"ו א' דהפיכת פנים מיקרי ב' חבורות וע"ע ראב"י ברכות סי' כ"א דכ' אהך דברכות ח' א' ר' ששת מהדר אפי' וגריס והקשה מהך דסוטה ל"ח א' כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה ותי' וז"ל ויש לחלק דכי מהדר אפי' ה"ל כאילו יצא מבית הכנסת עכ"ל וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתל"ח לעניין מי שהי' עם המת והחזיר פניו בשעת יציאת נשמה אם חייב לקרוע ע"ש שכ' דחייב עש"ה ולראבי' הנ"ל דהפיכת פנים מיחשיב כאילו יצא מן הבית נ' דאינו חייב דל' הגמ' בשבת ק"ה ב' העומד על המת כו' וזה לא מיקרי עומד על המת כיון דנחשב כאילו אינו בבית כלל

שם בד"א שלא קרא עלי' שם ערער כו', נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' ל"א ע"ש כל התשובה

ע"ד א' אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו אינו נאמן, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ו' אות ט"ו וע"ע שם כלל נ"ו אות ו'

שם חי', נ"ב ע' מה שדן מזה בתה"ד סי' שנ"ג ובחידושי אגודה הנדפסים עם מהרי"ו דפוס קאפוסט ד"ס ע"ב וכ"ה במהרי"ק שורש קע"ט בשם ר"ת ומרדכי ע"ש וע"ע שו"ת מהר"י מינ"ץ סי' ו' וע"ש הוספת טעם דכיון דנהגו בכמו זה להאמין לנשים והכל גרירי בתר המנהג וה"ל כאילו קיבלום הבעלי דינים לעדות דאפי' לעדים פסולים יכולים לקבל עש"ה וע"ש חידוש דאשה הנאמנת בכמו זה יכולין להשביעה ג"כ שבועת העדות עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל נ"ב אות ב' וז"ל ולא מצינו נאמנות לאשה אלא ההיא דעשרה יוחסין דקאמר ג' נאמנים על הבכור חי' אביו ואמו והתם גופי' לא אמרי' הכי אלא משום דגלי קרא יכירנו לאחרים ובשביל שהאמינה תורה לאב אעפ"י שהוא קרוב ויחיד וטעמא שאין להעיד אלא הוא ואין אחר יכול להכירו ילפי' מינה הוא הדין חי' ואמו עכ"ל וע"ע ר"ן כאן דכ' דחי' רק תקנתא דרבנן הוא דתהא נאמנת ע"ש וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קס"ז וע"ע רוקח סי' ת"ח דכ' ואשה נאמנת (במידי] דשייכא בה כמו בכתובות פ' המדיר וספרה לה וחי' ודיין ומוכר ואביו בפרק בתרא דקידושין עכ"ל ומשמע דמוספרה לה לעצמה יש לימוד אכל הני דנאמנין משום דשייכי בהו דגם נאמנות דוספרה לה מפאת מאי דשייכא בה היא ודרשי' הכי טעמא דקרא וע"ע בשו"ת הנוספות שבסוף ס' שאגת ארי' סי' א' ד"ה ובחלוקה השנית מש"ש אי משום דשאני קידושי ביאה כו' דא"א בעניין אחר דגנאי הוא ומבואר ג"כ דמפאת הא"א מהני עדות קלושה טפי וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קכ"ז וע"ע שו"ת חתם סופר חיו"ד סי' קי"ב ודע דמשו"ת הראש הנ"ל משמע דאין אב נאמן נגד עדים ודו"ק וע' מחלוקת בזה בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' צ' ונ' דתלוי בספק אם נאמנית האב הוא בתורת עדות אלא דהכשירתו תורה לעדות אע"ג דהוא קרוב וע"א אבל מ"מ כיון דרק מתורת עדות היא אפי' יהי' כמאה עדים הא תרי כמאה וראוי שיהי' דינו נגד עדים דין תרי ותרי לא שיהי' נאמן ומשא"כ אם נאמנות גרידא הוא לא בתורת עדות י"ל דהוא נאמנות חזקה דאף נגד עדים מהני ודו"ק וע' גיטין ע"א א' דאב נאמן לעדות בנו בכור אפי' מפי כתבו ע"ש ומשמע דאין נאמנותו מתורת עדות דאל"כ מנ"ל להכשיר מפי כתבם ודו"ק ואולם ביבמות מ"ז א' לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם משמע דנאמנותו בתורת עדות וכ"כ בפשיטות בשו"ת ח"צ סי' מ"ד והביא ג"כ גמ' יבמות הנ"ל עש"ה וכן משמע ברשב"ם ב"ב קכ"ז ב' ד"ה אינו נאמן דכ' והודאת פיו האמינה תורה כו' וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והך דכיון שהגיד כו' ילפי' לי' מיקום דבר דכתי' בעדים ומשמע דנאמנות האב ג"כ רק מתורת עדות ודע דאי אב נאמן נגד עדים משמע דגם עדים לאו בירור נינהו ונאמנות עדים גזה"כ הוא ולאו מטעם בירור דאי עדים הוו בירור איך אפשר שיהי' נאמנות נגדם ואפי' יהי' גם נאמנות האב בירור מ"מ הוא הכחשת בירור ובירור ואכתי ראוי שיהי' דינו דין תרי ותרי ודו"ק ואולם י"ל דנאמנות האב הוא מטעם טבע דטבע האב שאינו משקר בכמו זה בבנו ואין עדים נאמנים נגד טבע ע' ר"ה כ' ב' ובכורות כ"ח ב' למאי נ"מ לאכחושי סהדי וע"ע סוטה ו' א' תיגלי מילתא למפרע דסהדי שיקרי נינהו וכתובות ט"ז ב' אי כל הנישאת בתולה יש לה קול הנך סהדי שיקרי נינהו ועמ"ש בגליון כתובות נ"ה א' אי יש לפסול עדים מכח אומדנא עש"ה, וע"ע ריטב"א לעיל ס"ד א' ד"ה נשבית דכ' דנאמנות אב בתורת עדים עש"ה

שם יכיר יכירנו לאחרים מכאן כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' מ"א וסי' מ"ב ומש"ש דכיון דהאמינתו תורה גם היסת א"צ הוא כעין סברת הט"ז דדבר שהתירתו תורה בפי' אין כח לחכמים לאסור

שם ב' והרי אלמנה, נ"ב הקושי' מאלמנה צע"ג דהא אלמנה אסורה רק לכ"ג לבד ולאו מאסורים לבוא בקהל כהונה היא

ע"ה א' עד עשרה דורות, נ"ב כזה מניין עשרה דורות בכורות י"ז א', סנהדרין צ"ד א', גיטין פ"ח א'

שם ב' ויעשו להם מקצותם כו' מן הקוצים שבעם, נ"ב כזה ירושלמי ע"ז פ"א ה"א

שם תוד"ה ורבי כ' ושמא יש לומר כו', נ"ב ע' במהרש"א וע' רוקח ה' סעודה סי' של"א דעכו"ם הבא על בת ישראל נקרא הולד גר ע"ש

ע"ו א' הישנה, נ"ב לפירש"י כאן דהית' עיר ששמה ישנה ק' להבין ה"א דהישנה ע' ראב"ע שמות ג' פסוק ט"ו כי לא תתכן ה"א הידועה בשם העצם רק בשם התואר כי מן חכם יאמר החכם אבל לא יאמר האברהם היצחק ע"ש

ע"ז א' בעמיו בעם אחד כו', נ"ב ע' יבמות ע"ז ב'

שם רש"י ד"ה ואין מתחלל כ' דתנן הנושא נשים כו', נ"ב צע"ג דל"ל לרש"י דהאי דיוקא ומדוע לא הביא משנה מפורשת בסוטה כ"ג א' דכהנת מתחללת וכהן אין מתחלל

שם ב' הואיל ושם זנות פוסל בישראל, נ"ב ע' פירש"י וקצ"ע דהול"ל הואיל ושם זנות אוסר בישראל ומהו הל' פוסל דאיסורה לבעלה אינו עניין פסול רק איסור ולולי פירש"י אפשר הכוונה דס"ל לר' חנא כרבא דתמורה כ"ט ב' דזונה ישראלית ג"כ אתננה אסור וזהו דאמר הואיל ושם זנות פוסל בישראל היינו דפוסל בתתו בהמה אתנן לזונה פוסל עניין הזנות את הבהמה מליקרב ע"ג המזבח ולכן הואיל ושם זונה הוא תיעוב גם לגבי ישראל לענין לפסול האתנן לכן הו"ל זונה מוסיף

ע"ח א' חזר ובא עלי' עשאה חללה, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' כ"ד דכ' על נידון אשת כהן שזינתה ובא עלי' בעלה הכהן אח"כ וז"ל וליכא למימר דלא הויא חללה בביאתו דלא הויא מן הפסולים לכהונה דהא אפי' אי הי' בעלה ישראל