גליוני הש"ס נשים קמז

שם ב' דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הר"ן סי' ס"ו

שם אמוראי נמי לא פליגי, נ"ב אין לדקדק אדקרי להו אמוראי דהא רב תנא הוא דז"א דרב אמורא נמי הוי דהי' סוף תנאים ותחלת אמוראים וע' רשב"א לעיל ס"ג א' ד"ה וניחשוב עש"ה

פ' א' מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות, נ"ב ע' לעיל ו' א' תנא תלת תלת שמעינהו וגרסינהו וע' רשב"ם ב"ב מ' א' ד"ה ואצ"ל כתובו וע' במפרש לתמיד כ"ז ב' ד"ה בעל קרי משתלח וע' כריתות ו' ב' הסך בשמן המשחה לבהמה וכלים פטור לעכו"ם ולמתים פטור וע"ש בס' באר שבע וע' מהרי"ק שורש פ"ז עש"ה וע' תוס' מנחות כ"ו א' ד"ה הקומץ וע' שבת ע"ה א' רש"י ד"ה והיודע כו' ורבינו יונה ברכות פ' אלו דברים דמ"ה ע"ב סד"ה לתרומה וע' אריכות בהך דכאן דמלקין על החזקות כו' בשו"ת חוט השני סי' י"ז

שם רובא וחזקה רובא עדיף, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קל"א

שם ב' ונשים דעתן קלות עליהן, נ"ב מעין ל' זה מנחות ק"י א' שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות וע"ע סנהדרין ק"ז ב' יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת וברש"י תינוק ואשה דעתן קלה ואם מדחה אותן מטרדן מן העולם ובגוף הך דנשים דעתן קלות עליהן ע"ע ר"ן יומא דף רכ"ה ע"ב מדפי הרי"ף דכותאי לית להו משום לפני עור כו' וכן הנשים מתוך שדעתן קלה עליהן טועות בכך עש"ה דכ' כן אהך דאין אומרין לעשות דברים הללו ע"י נשים ולא ע"י כותים כו' וע' תוס' ריש חולין וראשונים שם לעניין שחיטת נשים וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רנ"ב ומה ששאלת ג"כ איך נותנים זמן על פי אשה (ב"ק קי"ב ב' יהבינן זימנא אפומא דאיתתא כו') ומנדין אותו דילמא תשכח נשים דעתן קלה עליהן, לא ידעתי מה זו שאלה דמה לי איש מה לי אשה חזקה אפי' אשה מימר אמרה לו שאין האשה עשוי' נמנעת ממה שאמרו לה ב"ד שאין דעתן קלה כל כך עכ"ל וי"ל לפי"ז גם לעניין שאר דברים שאין נאמנות לאשה ע' פ"ק דפסחים לעניין בדיקת חמץ ועוד בכ"ד אם לא יהי' חילוק ג"כ בין אם תצטוה בדבר מפי ב"ד או לא והך דב"ק יהבינן זימנא אפומא דאתתא כו' הי' נ' לכאורה הטעם מפאת דא"א בענין אחר דרוב פעמים אין האיש בביתו וההכרח להודיע לו ע"י האשה או ע"י השכנים והוא כהך דלעיל ע"ד א' חי' כו' דהנאמנות מפאת שעניין הדבר מכריח כך להאמינם וכמו שהארכתי שם בגליון וע"ע הך דנשים דעתן קלה להלכה ברמב"ן שבת נ"ז א' ד"ה מתני' לא בחוטי צמר מש"ש עוד פיר"ת ז"ל שלא אסרו לצאת בדברים שגזירתן משום דילמא שלפא ואתי' לאתויי אלא לאשה אבל לאיש מותר שהאנשים דעתן מיושבת עליהן ולא אתי לאתויי כנשים שדעתן קלה והן מתפארות בתכשיטיהן כו' עכ"ל וע"ש ברמב"ן עוד שכ' ואחרים אומרים מתני' בקטנות שדעתן קלה כנשים כו' וזה כהך דסנהדרין הנ"ל דתינוק ואשה דעתן קלה וע"ע חידושי הר"ן ר"ה ל"ג א' ד"ה ואין אלו ראיות כו' מש"ש איכא למימר משום דקיי"ל תפילין צריכין גוף נקי והנשים אינן נקיות דעת כו'

שם לא שנו אלא בכשרים כו', נ"ב ע' ירושלמי ע"ז פ"ב ה"א דאשה אחת מתייחדת עם שני עבדים ע"ש ואע"ג דסתם עבדים הם פרוצים כמבואר בש"ך יו"ד סי' א' וע' מה שהארכתי בגליון פסחים מ' ב' וע"ע ירושלמי שבועות פ"ז ה"א וב"ד מוסרין שבועה לעבד ע"ש דסתם עבד חשוד על השבועה

שם תוד"ה רבי שמעון כ' והכי גרסי' כו', נ"ב כן הוא ג"כ גירסת הרי"ף

פ"א א' שמא יצטרך אחד מהם להשתין, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתרי"ו דרק כאן משום חומר עריות הוא דמחמרינן לחוש לזה אבל בעלמא בדבר הצריך מספר בני אדם לא חיישי' להצריך אחד יותר מחשש שמא יצטרך אחד מהן להשתין כו' ע"ש וע' שו"ת מהרי"ו סי' נ"ה דחומרא דכאן הוא גם בייחוד פנוי' וע"ש שכ'. דייחוד פנוי' חמור מייחוד דערוה עש"ה

שם מלקין על ייחוד ואין אוסרין על הייחוד, נ"ב הא דלא אמר בקצרה טפי מלקין ואין אוסרין על הייחוד או מלקין על הייחוד ואין אוסרין ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות י"א מש"ש בשם הרבינו מאיר ז"ל וע' מהרי"ק שורש ק"ס דיקדק ג"כ בזה כאן והביא ראי' דיש לדקדק בזה מדדיקדק כן רבינו מאיר ז"ל אהך דתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות עש"ה והוא חידוש גדול דהביא ממרחק לחמו ולא זכר תשובת הרא"ש הנ"ל דרבינו מאיר ז"ל דיקדק אהך דכאן גופי' כן

שם שלא תהא מוציא לעז כו' נ"ב הילכך ג"כ אין מנדין, שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ט וע"ש

, שם איכא דשמע בהא ולא שמע בהא, נ"ב ב"ב קמ"ה א' וע"ש דר' אשי לית לי' שם האי סברא ואילו כאן הוא הוא האומר איכא דשמע כו' וצ"ע וע"ע יבמות ל"ו א', מ"א ב', קי"ט ב' דאמר דילמא איכא איניש דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואמרי קשרי חלוצה לכהן וע"ע ר"ן במכלתין פ' האיש מקדש דף רכ"ו ע"ב ד"ה איתמר מת אותו שקידשה כו' עש"ה כל הדיבור וע"ע שו"ת תה"ד ח"ב סוף סי' רי"ב וע"ע רש"י גיטין פ"ט א' ד"ה מפי כשרים דכ' דלמ"ד דמבטלינן קלא היינו דאי בדיקני' בתר הכי ואישתכח שיקרא מבטלינן לי' ומכריזין דלאו קלא הוא ומנסבינן לה ע"ש ולפי"ז נ' דטעמא דמ"ד דלא מבטלינן קלא היינו נמי משום דאיכא דשמע בקלא ולא שמע בהכרזה ואתו למימר א"א היא וע"ע אהע"ז סי' קל"ד סעי' ו' ברמ"א וע"ע מנחות מ' א' אדיסקי ליקום וליסמוך וע"ע עירובין ס"ד א' אכרזתא לדרדקי ע"ש ברש"י וע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קל"ב וע"ע שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ג' עש"ה וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות י"ד עש"ה

שם מלקין על לא טובה השמועה, נ"ב ע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ע"ב דפוס קאפוסט ד"ה דין אשה יחיד' כו' אי צריך עדים כשרים דחזו בי' דברים מכוערים למלקות זה כו' עש"ה וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קס"ז וע"ע שם סי' ח' ודבריו שם בסוף התשובה צע"ג שהרי הטעם פשוט דכיון דהוא רק לאו דדברי קבלה לכן אין בו מלקות ארבעים רק מכת מרדות ומה זה שדן בזה שם עש"ה כי דבריו צע"ג

שם סקבא דשתא ריגלא, נ"ב ע' שו"ת תמים דעים סי' קע"ז ביאור תיבת סקבא

שם שקלי' ר' עמרם כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ו' כ' וכן איכא למימר מהאי טעמא דכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו הוו הנהו עובדא דר' עמרם ור"מ ור"ע דפרק שני [צ"ל בתרא] דקידושין עכ"ל ומ"ש ר"מ ור"ע לכאורה משמע כאן דמפאת דהוו מתלוצצי בעוברי עביר' בא הדבר לידם

שם אי לאו דקא מכריזי ברקיעא הזהרו כו' ובתורתו, נ"ב דוגמתו פסחים קי"ב ב'

שם רש"י ד"ה אתה מוציא לעז כ' והאידנא ליכא מיתת ב"ד,