גליוני הש"ס נשים קמד

שהטבחים היו מקדימין לתת לשמעי' דת"ח הוזכר גם בב"ב כ"ב א' דכי הוי אזיל לבי טבחי כו' אמר להן לטבחי אנא שקילנא בישרא מקמי' שמעי' דרבא דאנא עדיפנא מיני'

שם כיון שנתמנה אדם פרנס כו' אסור בעשיית מלאכה בפני ג' כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ר"ה מה שדן על מה שת"ח וגדולי הדור מטפלין בעצמן בעשיית סוכה ברה"ר ובשאיבת מים דרך רה"ר למצת מצוה כו' וחידוש שלא הביא כלל גמ' דכאן וע"ע שבת קכ"ז א' וליטעמיך רבי בדנפשי' עימר ע"ש ברש"י ותוס' וע' ב"מ ק"ח א' דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו ע"ש וע' ירושלמי סנהדרין פרק ב' הלכה ו' דאם אין להאדם מי שישמשנו ויעשה מלאכתו עבורו אזי אסור לו לקבל התמנות הפרנסות והדיינות ע"ש דאמר מי נפק חמה ר' חנינה בר סיסי מפצע קיסין כו' עד אין לא הוה לך מאן דמשמשיך לא מקבלה עלך מתמנייא

שם קטנה היא בפירוש אמר שמואל אין משתמשין באשה כלל בין גדולה בין קטנה, נ"ב דוגמת ל' זה בנדה ס"ו א' א"ל אימר דאמר רבא בגדולה כו' אבל בקטנה כו' מי אמר א"ל בפירוש אמר רבא לא שנא גדולה ולא שנא קטנה וע"ע ל' בפירוש אמר שמואל ב"ב קנ"א א' וגוף הלשון בפירוש אמר מקורו מל' משנה ערלה פ"א מ"ז א"ר יהושיע שמעתי בפירוש כו'

שם רש"י ד"ה אליהו כותב כ' דא"כ מקמי דהוי אתי מאן כפתי', נ"ב עמ"ש בגליון חולין ס' א' בשם בעה"ת עה"ת

שם ב' אימר כו' למיחש לי', נ"ב בליקוטים שבסוף ס' הפרדס לרש"י (ד"ס ע"א דפוס ווארשא) על שנים שקראו לאחד פסול לעדות כתוב שם תשובת הגאונים אי מבררין מיליהון טב ואי לא בני דינא אינון ומקרבא מיליהון לאפסלינון לסהדותא דכל הפוסל פסול ואמר שמואל ובמומו פוסל עכ"ל וצ"ל דמ"ש ומקרבא מיליהון היינו שקרוב דבריהם לפוסלם לעדות הכוונה כהך דכאן דבעי למיחש לי' וגבול הקורבה והמיחוש הזה צריך ביאור וגוף הל' דכאן אימר דאמר כו' למיחש לאכרוזי כו' מי אמר ע' דוגמא יומא פ"ג ב' אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי

שם מאי אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא, נ"ב כעין זה גיטין נ"ט א' כי הוי קאי מר חד כרעי' אארעא וחד כרעי' אדרגא כו' ואמר לו כו'

שם כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כו', נ"ב ע' רש"י תענית ד' א' ד"ה ה"ג ולא עלתה על לבי מש"ש ואין לחוש שתשרה רוח הקודש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים דל"ח ע"א שאין שכינה שורה כו' עכ"ל ומה שהביא מנדרים לא ידעתי הכוונה דשם לא הוזכר תנאי ייחוס רק שצריך שיהי' גבור ועשיר וחכם ועניו ע"ש ועבד י"ל דנתמעט דא"א שיהי' עשיר דמה שקנה עבד קנה רבו ומשא"כ ממזר לא ידעתי איך נתמעט ואולי מפאת דמי שהוא פסול משפחה יש בו עזות כמבואר בסוגיין ובכ"ד ונתמעט מתיבת עניו דעז פנים אינו עניו ואולם חידוש דלא הביא גמ' דכאן דמפורש דבר זה דאין הקב"ה משרה שכינתו רק על משפחות מיוחסות שבישראל ונתמעטו להדיא עבד וממזר ואולם בגוף דברי רש"י אלא יש עוד צ"ע דהא רש"י ארוח הקודש קאי ואין לזה עניין לשריית שכינה ומבואר בתד"א דאפי' עבד ואפי' שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו וע' יומא כ"א ב' דחשיב שם שכינה ורוח הקודש בתרתי עש"ה וצ"ע

שם תוד"ה קשים כ' ולאו מילתא הוא דהא לא נתערבו בשביל הגרים, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קל"ב וצ"ע דהקושי' כתובה בתוס' בעצמו כאן וע"ש שכ' לתרץ דנהי דערבות ליכא מ"מ חיוב תוכחה איכא מהוכח תוכיח ואם לא יוכיחום יענשו

ע"א א' שמשפחה שנטמעה נטמעה, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רל"ח

שם דכתי' זה שמי לעולם לעלם כתי', נ"ב דוגמתו ביצה ט"ז א' כל מצוות שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצינעא שנא' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ובח"א למהרש"א מדכתי' לעלם חסר ו' דרשו כן עכ"ל

שם ב' והאידנא דאיכא רמאי חיישי', נ"ב כזה ב"ק קי"ג א'

ע"ב א' בירתא דסטיא איכא בבבל כו', נ"ב ע' תה"ד ח"ב סי' קל"ח ומש"ש באגדה פ' הנושא טעות כי לא נמצא בהנושא וצ"ל פ' עשרה יוחסין וע' שו"ת חות יאיר סי' קמ"א וע' ספרא בהר פרק ח' בא ואמר הרי אני נמכר יכול הזקק לו כו' ואולי שם הטעם משום דעביד איניש דגזים ולא עביד משא"כ כשמפאת מעשיו המוכיחין יש לחוש שיצא לתרבות רעה אין ראי' משם וע"ע שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קפ"ז וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ט"ז

שם רש"י ד"ה מאיהי דקירא, מקום על נהר פרת, נ"ב כ"ה גם ברש"י ברכות נ"ט ב' ד"ה והאידנא

שם ב' ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, נ"ב מעניין זה ב"ב צ"א א' עד דלא שכיב שיכבא קיימא מנו בייתי' וברשב"ם קודם שימות המת עומד ומזומן כבר הממונה על ביתו ועומד במקומו וע"כ גם צדיק שממונה ומשפיע ומגין על כלל ישראל לכן ג"כ אין נפטר כו' עד שנברא צדיק כמותו

ע"ג א' ממזר וודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא, נ"ב ע' חידוש בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' שכ"ז בעניין יבמה שהולידה ולד בן ח' וחלה ומת ונתייבמה עפ"י הוראת טעות של חכם אחד וכ' שם התשב"ץ לעניין בני' מן היבם וז"ל ולעניין הממזירות אפי' נסכים לומר דחלה ומת פלוגתא דאמוראי הוא אי אסורה להתייבם או לא ולפי"ז יהי' בבני' פלוגתא דאמוראי אם הם ממזרים או לא כו' אפ"ה אין להתירן לבא בקהל משום דאמרי' ספק ממזר לא אסרה תורה שלא נאמר זה אלא במי שלא נפל ריעותא בו אלא בידיעתנו שלא ידענו בו אם הוא כשר אם הוא ממזר כגון שתוקי אסופי וכותי שהוא אומר כשר אני ואין לי לחוש לספק ידיעתכם אבל מי שנפל בו ספק מפני ריעות שיש בו כגון הנדון הזה שנולד מספק ערוה לא נאמר ע"ז לא אסרה תורה אלא וודאי ממזר אדרבה ספיקא דאוריתא לחומרא וזה אפי' לפי הדין וכ"ש שאפי' באסופי ושתוקי וכותי משום מעלה דיוחסין אסור לבא בקהל כו' עכ"ל

שם תוד"ה מאי כ' דשמא בא כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סוף סי' צ' ושו"ת מהר"י ברונא סי' ס"ו

שם ב' זרדתא, נ"ב בכתובות ע"ט א' רש"י ד"ה זרדתא פי' אילנות של עוזרדין

שם בד"א שלא יצתה וחזרה אבל יצתה וחזרה אינה נאמנת רא"א הוחזקה על עומדה נאמנת ואם לאו אינה נאמנת מאי בינייהו איכא בינייהו דאהדר אפה, נ"ב ע' תוספתא כתובות פ"ג נאמנת אשה