גליוני הש"ס נשים קמג

בנאמנותו כלום וע"ש עוד חידוש דאם הי' תחלה קטטה בינו לבינה אז אין נאמן לומר שמאמין לדברי העד עש"ה וע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קל"ג שכ' דהך דאי מהימן לך כבי חרי דכאן הוא רק חומרא דרבנן או לצי"ש ע"ש כל התשובה וע"ש שנסתפק ברש"י כאן ד"ה אפקה דכ' הואיל ולא הכחישתו דצ"ל הכחשתו תחת הכחישתו עש"ה וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' ח' דעתו גם הוא דהך אי מהימן לך זיל אפקה היינו רק לצי"ש ועש"ה כל התשובה וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ט ושו"ת מהרי"ט סי' ט"ו בסוף התשובה וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רנ"ז עש"ה כל התשובה וע"ע שם סי' רפ"ט מש"ש תוך התשובה ועוד אני אומר שאפי' נודע בבירור שהוא כן אם ראובן מאמין כן אסור לו ליקח שאין הדבר תלוי בהעדת עדים אלא בידיעת האמת וכמ"ש בקידושין דף ס"ו אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה עש"ה וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קס"ט

שם תוד"ה אמר אביי היא היא, נ"ב בגמ' הגירסא אמר אביי נאמן ואולם כגירסת התוס' כן הי' רגילות לשון דאביי ע' עירובין צ"ט א' וגיטין פ"ד א' ושבת י"א ב' ובבא בתרא י"ב ב' ומ"א ב' וע"ע נדה נ"ט ב' אר"ל היא היא ושם ס"ט א' אמר רב היא היא וע"ע ל' היא היא במנחות ס"ו ב' ואולם ביבמות ס"ז א' אמר איהי הוא

שם ב' ונודע שהוא בן גרושה כו' שעבודתו כשיר', נ"ב מ"מ צריך להחזיר מעות פדיון בכור אם נתנו לו והבכורים צריכין פדיון מחדש, שו"ת חות יאיר סי' קי"ג וע"ש וע' רש"י מכות י"ב א' ד"ה פועל ידיו תרצה ודע דבחידושי הארכתי בטעם חלל שלא נודע דעבודתו כשיר' וארשום כאן מעט מזעיר דפסול חללות משום דחלל לאו זרעא דאהרן הוא ע' יבמות ע"ד ב' וע"כ אין יורש מאהרן עניין הכהונה וע"כ לפי המבואר בספרא בהר פרשה ו' בריתא ה' דכל המוחזק אחר אדם שהוא בנו יורש מקרא דוהתנחלתם אותם לבניכם אחריכם ומשמע דאפי' באמת אינו בנו מ"מ כ"ז שלא ידענו זה יורש מפאת ההחזקה לכן ה"נ כ"ז שלא ידענו החללות הרי הי' מוחזק בזרע אהרן ויורשו והוי כהן גמור ועפי"ז י"ל גם בכהני זמן הזה דהוי כהנים גמורים וכמובן ועפ"י ספרא הנ"ל מסתלק פלפול האחרונים בכל ירושת בן דניחוש דילמא לאו אביו הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב דלספרא הנ"ל מפאת ההחזקה לבד הוי יורש וודאי והארכתי מאוד בחידושי וכעת ראיתי בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקצ"ב ע"ש מ"ש אלא וודאי כיוון דהוחזק שהוא אחיו יורש כל היכא דלא ידעי' אם יש לו יורש קרוב מזה וכשיבא היותר קרוב מוציאין מזה ונותנין לו וליכא הכא לא זילותא דבי דינא ולא דבר שאינו מתוקן שהרי באותה שעה שלא היינו יודעים לו יורש אחר מתוקן הי' כו' עכ"ל והי' לו ז"ל להביא הספרא הנ"ל שעפ"י הספרא דבריו מדוקדקים טפי דמוחזק אחריו הוא יורש וודאי מגזה"כ ואפי' אם האמת אינו כן מ"מ כיון שאנחנו לא ידענו ואצלנו מוחזק ביורשו הוא יורשו וודאי שההחזקה הוא המורשת לא עצמיות הקורבה וגם חידוש על הרדב"ז שלא הביא דברי החידושי אגודה שבסוף שו"ת מהרי"ו שכ' שם במס' בבא בתרא פ' חזקת וז"ל לר"י נ' גירסת ר"ח לסוף אייתי ראי' דאיהו קרוב ולא גרסי' דקריב טפי כו' לפי גירסא זו אם מת אדם נכרי והביא אחד עדים שהוא קרובו ואין אנו יודעים שום אחד שהוא קרובו יותר לו הנחלה עכ"ל וע"ע שו"ת הרא"ש כלל פ"ו אות ט' וחידוש ג"כ שלא הביא ספרא הנ"ל

שם אתה דימיקו כו' ואני דמיתיו כו' נראה למי דומה אי דומה כו' נדונינו כו' התחיל ר"ט לדון כו', נ"ב כזה במנחות ע"ט א'

שם את בריתי שלום כשהוא שלם כו' והא שלום כתי', נ"ב ע' כריתות ה' ב' שלום שהי' שלם במעשיו ולא פריך שם והא שלום כתי' וצע"ק

ס"ז ב' הא לכתחלה והא דיעבד, נ"ב ע' שו"ת מים עמוקים סי' מ'

ס"ח א' אשכחן דלא תפסי בה קדושי, נ"ב ע' ספרא בהר פרשה ו' בריתא ג' מהם תקנו עבד ואמה מה אמה אין לה קידושין אף עבד אין לו קידושין וצע"ק דא"כ דבעי' מקרא בפ"ע אעבד א"כ עכו"ם נמי מנ"ל דאין לו תפיסת קידושין דבסוגיין מייתי לימודים רק אכותית אולם ברש"י יבמות ס"ח ב' ד"ה עבד כנעני לית לי' קידושין יש לימוד אעכו"ם ע"ש וע' ב"מ י"א א' אי ילפי' קטן מקטנה וע' לעיל י"א ב' אשכחן אמה העברי' כו' עבד עברי מנלן וגוף דברי הספרא צריכים הבנה דלפי הלימוד דכאן הרי יש לימוד בין אשפחה ובין אעבד ואדרבה קרא קאי טפי אעבד וכדכתי' ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם וגו'

ס"ט א' אין ע"ע נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' ה' ושו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ"ז וע' רש"י ב"מ ס' ב' ד"ה זיבנן ומש"ש ל' אסור צע"ק דהא אינו נוהג כלל ואין המקח חל כלל אם מוכר עצמו לע"ע ואין כאן עניין איסור והיתיר כיון שאין הדבר נוהג כלל ולא שייך כאן פלוגתא דאי עביד מהני כיון דלא נאמר כאן איסור כלל רק שאין הדבר נוהג ואין לו מציאות וע' ירושלמי שבועות פ"ז ה"ח וכי יש עבד בזמן הזה עש"ה ואולי י"ל דאין האדם בעלים של עצמו כלל כמ"ש בכ"ד וא"כ לא שייך שימכור עצמו כלל ורק דגזה"כ הוא שיכול למכור עצמו וע"כ בזמן שאין היובל נוהג דלא נתנה לו תורה כח למכור הוי לי' כמוכר את ישראל אחר דגניבת נפש ומכיר' הוא במיתה וכאן דליכא עניין גניבה ה"ל מכיר' לחוד ויש בו איסור ח"ש ואולם אם שאין האדם בעלים של עצמו מ"מ הרי הוא מצוי ביד עצמו ובמצוי לא נאמר דין גניבת ומכירת נפש ע' סנהדרין פ"ו א' ואולם זה רק לעניין מיתה אבל איסור דאוריתא וודאי יש בדבר ואולם א"ל דהאיסור מפאת ולא עבדים לעבדים דז"א דכיון דאין המקח חל כלל אין כאן עבדים לעבדים ורק מפאת דין גניבה ומכיר' בנפש הוא דיש לדון דכל מכיר' בנפש נמי הא אין המכיר' חלה שהרי מוכר את אחר ועכ"ז הוא במיתה וע"כ הוי המכיר' לבדה ג"כ איסור ח"ש וכנ"ל

שם ולד במעי שפחה כנענית כולד במעי בהמה דמי, נ"ב דוגמתו ב"ק מ"ט א' שור שנגח את השפחה ויצאו ילדי' כו' חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק

ע' א' כל הנושא כו', נ"ב בשאלתות פ' וארא אי' כל הנושא אשה לשום ממון היכא דלא מהגנא לי' הויין לי' בנים שאינן מהוגנים כו' וע' בש"ע אה"ע סי' ב' סעי' א' ע"ש בנושאי כלים ובס' בית הלל וחידוש שלא הביאו דברי השאלתות

שם והקב"ה רוצעו, נ"ב לפירש"י יוקשה דהל"ל והקב"ה מכהו דאין בזכרוני לכאורה שיהי' מכות נקרא בל' רציעה בגמ' ולולי פירש"י הי' אפשר לומר דהכונה רציעה ממש כרציעת עבד עברי ונלמד מכאן טעם לרציעת ע"ע שהוא על אמרו אהבתי את אדוני ואת אשתי דהיא שפחה כנענית [דבאופן אחר אינו נרצע ע' לעיל כ"א ב'] והיא אשה שאינה הוגנת וודאי

שם ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא כו' אמרו לי' נטר עד דשקיל לשמעי' דר' יהודה כו', נ"ב דבר זה