גליוני הש"ס נשים קמב

הא הית' שם דהית' בחזקת אסורה לכל והוא בא להוציאה מחזקת איסורה וע"כ לומר כנ"ל דזה לא חשוב שבא להוציאה מחזקתה רק שמברר חזקתה כיון דהית' אסורה רק מפני הספק והוא מבררו ואילו הי' מקום לדקדק מהך דאת בתי וגו' דאמרי' מגו במקום חזקה שפיר הי' לנו לדקדק אף דלא קאי במסקנא הלימוד בכתובות כ"ב א' מהך דאת בתי וגו' מ"מ הא הש"ס אמר שם רק הא ל"ל קרא סברא הוא כו' ואי אי' הא בעי קרא לשנאמר מיגו גם נגד חזקה וע"כ דגם הסברא הוא גם נגד חזקה וא"כ הא מבואר דסברא דמגו הוא גם נגד חזקה וע"כ לומר כנ"ל דהתם לא חשיב נגד חזקה כלל כיון דהוא רק מברר וע"ע מ"ש בגליון גיטין ע"ה ב' משו"ת הרשב"א ח"ג סי' י"ג עש"ה

שם עין משפט נר מצוה ד"ה פי' לפירושם כ' מכות מרדות דאין בו דיני התראה, נ"ב כן מתבאר גם מרש"י סנהדרין כ"ו ב' ד"ה ארבעין בכתפי' דמ"מ א"צ התראה ואולם ברש"י יומא פ"ו ב' משמע להיפוך ע' מ"ש על הגליון שם

ס"ד א' רישא רחמנא הימני' כו', נ"ב מ"מ אם אמר האב תחלה לפני ב"ד לא קידשתי' ואח"כ אמר קידשתי' ושקר אמרתי מתחלה אינו נאמן בדיבורו השני דאע"ג דרחמנא הימני' לאסור מ"מ לא הימני' רחמנא להכחיש דבריו הראשונים, שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' צ' וע"ש עוד בריב"ש דגם במגו אין אדם נאמן להכחיש דבריו הראשונים

שם ב' לא שביק איניש מצוה דרמיא עלי', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' י"ד הקשה מהך דלעיל מ"א א' אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה כו' ע"ש וע' שו"ת ר' עקיבא איגר ז"ל תניינא סי' ס"ט האריך ג"כ בקושי' הנ"ל ולא הביא דברי היעב"ץ ושוב ראיתי שכבר קדמם הריטב"א לעיל נ"א ב' ד"ה ת"ש

שם לא מחית כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הריב"ש סי' קצ"ג

ס"ה א' האומר לאשה קידשתיך כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות א'

שם והיא אומרת לא קידשתני, נ"ב אי יכול להשביעה שבועת היסת ע' אריכות בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ח' וע' ס' הפרדס לרש"י סי' ש"א וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך בשליח שקידש עבור משלח ואמר בטעות הרי את מקודשת לי כל כמה שעומד השליח בדבריו לומר שלעצמו קידשה אסור בקרובותי' משום שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ואם חזר בו אח"כ ואמר כסבור הייתי דלעצמי קידשתי ונזכרתי עתה דלמשלח קידשתי מותר בקרובותי' דכיון דחזקה שליח עושה שליחותו וקידשה בוודאי למשלחו מקילינן לשנאמין לו בחזרתו אף לגבי עצמו להתירו בקרובותי' ע"ש ומוכח מזה לכאורה דשווי' כו' הוא מטעם נאמנות לא מטעם נדר ודו"ק

שם המקדש בע"א כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י"א וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ע' דאפי' למ"ד דחוששין רק בע"א איש דחזי לאצטרופי הוא דחוששין אבל לא בנשים ובאיש נמי היכא דהאשה אומרת אמת שקיבלתי הקידושין אבל משטה הייתי לפי שהייתי יודע שאין בהם ממשות שעדות ע"א לאו כלום הוא ה"ז הכחשה של אשה ולא הוי קידושין ע"ש וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ג דמקדש בב' עדים ועד אחד אומר שראה הקידושין והשני אומר שלא ראה והאיש והאשה מודים לכ"ע חוששין לקידושיו ע"ש שדבריו צ"ע דאם האיש והאשה מודים שהי' הקידושין לפני שני עדים שראו אותם אפי' אין העדים לפנינו וודאי הא מהימני דהא שוויין נפשיה' חתיכא דאיסורא וכדאמרי' כאן וא"כ בכה"ג אפי' שיהי' ע"א לפנינו הרי אין צריך ואם אותם הב' עדים שקידש בפניהם הם לפנינו ואמר אחד מהם שלא ראה הקידושין פשוט דדינו רק כמקדש בע"א וצ"ע וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קפ"ו

שם רש"י ד"ה מהו כ' והא הימנוהו, נ"ב ע' נוב"י מהדו"ת חאע"ה סי' ע"ה דכ' דרש"י הי' מפרש שניהם מודים היינו שקיבלו עליהם מתחלה את העד אחד שיהי' נאמן כשנים דמהני בממון קבלה כזאת עש"ה וע' שו"ת. תשב"ץ ח"ב סי' ס"ג דכ' שם דעיר שכולם קרובים זה לזה יש תקנה שיקבלו עליהם בני העיר פלוני ופלוני לעדים לכל הדברים וסיים וז"ל ומיהו א"א בתקנה זו אלא בדבר שבממון אבל בדבר שבערוה כגיטין וקידושין אין תקנה אלא בעדים כשרים שאפי' ע"א הכשר פסול ואפי' שניהם מודים דגזה"כ הוא דאין דשב"ע פחות משנים כדאיתא בפ' האומר בקידושין כו' עכ"ל ונ' מרהיטת לשונו שלא הי' מפרש כך הך דאפי' שניהם מודים דאל"כ היינו הך שדן עליו אי מהני קבלה לעניין גיטין וקידושין ולא הי' לו לכתוב שאפי' כו' וכמובן וע' שו"ת חוט השני סי' נ"א ד"ה ואע"ג וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קי"ט וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' מ"ט דעתו דגם בגיטין וקידושין יכול לפסול לעצמו עד כשר וכן לקבל עד פסול לנאמן ע"ש ועמ"ש ע"ז בשו"ת הר"ן סי' מ"ג אות ט'

שם ב' וב"ה סברי אמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' א' ד"ה ויש מי שנתפלפל בזה כו' וע"ש שכ' דקטנה שנתקדשה והגדילה דהוי מקודשת גמורה ע"י עדי יחוד משגדלה דאמרי' הן הן כו' אז אפי' נמצאת אח"כ בתולה אין זה מוציאה מחזקת בעילה דאמרי' דאפשר שנזדמנה לו הטי' כדשמואל כו' א"נ בעל שלא כדרכה כו' וע' תוס' כתובות מ"ו א' ד"ה בשלמא ומש"ש על הגליון ובעניין הן הן עדי ייחוד כו' ע"ע שו"ת הראש כלל ל"ה אות י"ד

שם ע"א בהכחשה כו', נ"ב ע' פירש"י וע' שו"ת מהר"ם פאדווה עי' ל"ב ועוד שם סי' ל"ז

שם והלה שותק, נ"ב ע' תו"ס וע' ב"מ ל"ז ב' ושוב ראיתי בהגהות מרדכי שם בב"מ פ' המפקיד רמז ת"ל תל"א דהביא הערה זאת בשם הר"י עצמו עש"ה

שם תוד"ה נטמאו כ' וצ"ל דהא דאמר בכל דוכתין ע"א נאמן באיסורין היינו דווקא להתיר כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' פ"ט

ס"ו א' אי מהימן לך כו', נ"ב דוגמתו ברמב"ם ה' פסח פ"ד ה"א ע"ש בכ"מ וע"ע מעין הך דכאן פסחים קי"ג ב' אי ידע דמהימן לרבי' כבי תרי כו' וע"ע כתובות פ"ה א' בת ר' חסדא קים לי בגווה כו' וע' שאלתות פ' וישב ד"ה ברם צריך היכא דהוא ידע בי' כו' וק"ק לדברי השאלתות שם דשנאה מני כעון וכחטאת דמי א"כ כמו דקים לי' בגווי' כבי תרי מהני שיהי' מותר לשנוא ה"ה ראוי שיועיל להוציא ממון על ידו דע"א שיהי' נאמן לב"ד כבי תרי יוציאו ממון על ידו וזה וודאי אינו מ' בכתובות שם קרענא ס"ד וביבמות ק"א ב' מפיקנא ס"ד כו' וע"ע ר"ה כ"ב ב' לא מיבעיא עולא דגברא רבא הוא דמהימן כו' ונ' ג"כ כוונת עדיפותא דגברא רבא משום דקים לן בגווי וזה מועיל כשנים וע"ע בעניין הך דכאן בשו"ת שארית יוסף סי' ע"ח דהאריך דהך אי מהימן לך כבי תרי היינו רק אי בעצם נאמן לו כבי תרי משום דקים לי' בגווי' דלא משקר אבל אם מאמינו בשביל שאשתו חשודה בעיניו אין