גליוני הש"ס נשים קמא

שם בשלמא לר"מ היינו דכתי' הוא יתחטא וגו', נ"ב ע' ס' בניין אריאל עה"ת פ' חקת דלר"מ גם אליבא דאמת סגי בשלישי ובשמיני דלא מייתר קרא לפסול זה עש"ה וי"ל דבזה פליגי ר"א ור' יהושיע בכלים פי"ד מ"ז בכלי מתכות שהזה עליהן בג' ונשברו בו ביום והתיכן וחזר והזה עליהן שני' בו ביום דר"א מטהר ור' יהושיע אומר אין הזאה פחות משלישי ושביעי ע"ש והיינו דר"א ס"ל כר"מ הנ"ל דגם הזאת ג' וח' ג"כ מטהרת דבעי' רק שיהי' ריחוק לא פחות מד' ימים בין הזאה ראשונה לשני' אבל אם יש ריחוק יותר זה אין מפסיד וע"כ מה שנשבר הכלי בנתיים והתיכו דפנים חדשות באו לכאן אין לך ריחוק והפסק בין הזאה א' לב' יותר מזה והוי זה כריחוק זמן היותר גדול דעניין ריחוק הזמן הוא רק הפסק שלא יהיו ההזאות וחד ומחוברין רק מופסקין ע"י זמן לא פחות מד' ימים וכאן הרי יש הפסק שאין לך גדול ממנו מה שנשבר הכלי והותך ופנים חדשות באו לכאן והוי זה כריחוק וכהפסק זמן היותר גדול שהכלי עכ"פ אותו הוא אלא שהפסיק זמן דו"ק היטיב מאוד וע"כ ר"א ס"ל כר"מ דאפי' ריחוק יותר מד' ימים בין הזאה א' לב' ג"כ מטהר ולכן גם בהפסק ע"י שביר' דהוא כריחוק זמן היותר גדול לכן ג"כ טהור ור' יהושיע ס"ל דבעי' ג' וז' דווקא אבל ג' וח' לא מהני וע"כ ההפסק שע"י השביר' לא אהני מידי דאיהו הא הוי ריחוק זמן יותר מד' ימים וריחוק כזה הא לא מהני וע"כ א"א שיוטהר רק שנחשבהו שהוא אותו הכלי עדיין כדין חזרה לטומאה ישינה ויהיו לו הזאת ג' וז' בפועל בג' ובז' וכמובן ודו"ק היטיב כי נכון מאוד בס"ד להצעת סברת בניין אריאל הנ"ל דר"מ ס"ל כן דגם בריחוק יותר מד' ימים ג"כ מטהר

שם וכן האומר לחבירו כו', נ"ב ע' פנ"י בסוגין דכ' בדעת הרמב"ם דאף דהמזכה לעובר לא קנה מ"מ המקדש עובר הוי קידושין משום דקידושין כהקדש והקדש חל אעובר והארכתי בחידושי וכעת ראיתי שכדברי הפנ"י כ"ה ג"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קי"ח ע"ש שהוסיף עוד דהיינו טעמא דהרמב"ם דלא מהני חזרה בהקדש תכ"ד משום דקידושין כהקדש ודינם אחד ולכן הקדש ג"כ כקידושין דלא מהני בהן חזרה תכ"ד עש"ה

שם ב' דבעי ר' אושעיא כו', נ"ב יל"ע אי נימא דחלין קידושין השניים אם יוכל הבעל להפר בשניים נדר אשתו שנדרה תחתיו בראשונים בו ביום לפני הגירושין [אי נימא דגירושין כשתיקה דמו] די"ל דלא חשוב מיפר בקודמין כיון דלא הית' ברשות עצמה רגע אחת רק אחר הגירושין מיד נעשית אשתו ואם דמסברא הפשוטה נ' דאינו יכול להפר כיון דההפרה מפאת כח האישות והרי לא נדרה באישות זה שמכחו בא להפר רק באישות הקדום מ"מ יש להסתפק בזה ומה גם כיון דאישות זה ג"כ רק מכח הקדום בא מטעם מגו דאל"ה לא הי' חל כדמסיק כאן ואי נימא דאינו יכול להפר תיקשי דה"ל לר' אושעיא למיפשט בעייתו ממשנה נדרים פ"ט א' זה הכלל כל שיצאתה לרשות עצמה שעה אחת א"י להפר ול"ל למתליי' ביצאה לרשות עצמה כו' הרי משכחת לא יצאה כו' כגוונא דר' אושעיא הנ"ל ועכ"ז א"י להפר ואולי גם בגוונא דר' אושעיא הנ"ל היא פנוי' אחר הגט רגע אחת ואח"כ הוא דחלים קידושין השניים ע' גיטין פ"ג ב' מקיש קודמי הוי' שני' לקודמי הוי' ראשונה וכזה בנדרים ע' ב' וע"כ לעניין זה נמי מקשינן דמה הוי' ראשונה יש לה קודמין בהכרח דהיא בהכרח פנוי' לפני קידושין ראשונים כך הוי' שני' צריך שיהיו לה קודמין היינו שתהי' פנוי' רגע לפניהם ואל"ה אינן חלין ואם דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל משכחת גם הוי' ראשונה בלי קודמין באומר אם ילדה אשתך נקיבה מקודשת לי דעובר חשוב דשלב"ל והתחלת ההוי' רק משעת הלידה וע"כ אין זמן העיבור קודמין וכיון דבהתחלת ההוי' היינו בלידתה מיד היא מקודשת הרי הן קידושין בלי קודמין מ"מ לדידן דקיי"ל א"א מקנה דשלב"ל לא משכחת לי' דא"א לצמצם שיקדש בת נולדת מיד עם לידתה אולם גם לדידן לכאורה משכחת בנותן שטר לשפחתו וכתוב בו צאי בו והתקדשי בו ע' גיטין מ' א' דשם נמי הרי מתקדשת לו עם השיחרור וזמן הקדום דהית' שפחה לא חשוב קודמין ג"כ אם מפאת דמעיקרא בהמה כו' וה"ל ג"כ כנולדה עתה ואם מפאת דכיון דלא שייך קידושין בשפחה ולאו בת קידושין היא ממילא אין זמן השפחות קודמין ודו"ק

שם וא"ר חנינא כו', נ"ב ע' רש"י ותוס' וע' שו"ת הרא"ש כלל י"א אות ג' וכלל ק"ב אות י' בארוכה

ס"ג א' ר' מאיר דתני' האומר לאשה כו', נ"ב ע' חידושי הרמב"ן שבת פ"ג א' ד"ה ה"ג בכל הנוסחאות דגורס כאן "דתנן" וע"ש

שם ע"מ שאדבר עליך לשלטון, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף מ"ב במודר הנאה מחבירו אי מותר לדבר עליו לשלטון

שם מאי ע"מ שירצה אבא אילימא עד דאמר אבא אין, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם אלשיך סי' נ"ט שהעיר מלעיל י"ב ב' רצתה דאמרה אין עש"ה בתשובה הנ"ל ודע עוד דדוגמת הך דכאן מאי ע"מ שירצה אבא אילימא עד דאמר אבא אין כו' אלא ע"מ שישתוק אבא כו' יש בעירובין פ"ב ב' הא קתני כו' מדעתם מאי לאו דאמרי אין לא כו' דאישתיקו כו' ועמש"ש בגליון וע"ע דוגמא שבת קמ"ד א' מאי לאו לרצון דניחא לי' כו' לא לרצון בסתמא וכו' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קנ"א

שם ב' קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קידשתי', נ"ב ע' ירושלמי כאן וע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ד אות ל"ב ספק במי ששם אדם בחיקו בלילה דבר שאין בו סימן ולא הכירו ולמחר בא אחד ואמר לו אני הייתי המשים החזירהו לי אי צריך להחזיר עש"ה וע"ש ג"כ אות ל"ג וע' ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ו בסופה ע"ש בפני משה ד"ה אנא הוא דטעית עש"ה

שם שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס, נ"ב כל' זה לקמן ע"ט א'

שם אף נאמן לכנוס, נ"ב ע' ר"ן שכ' ואעפ"י שאין דשב"ע פחות משנים וע"א דמהימן לומר מת בעלך היינו טעמא משום דאיהי דייקא ומינסבא ומתוך חומר כו' והכא ליתי' להאי טעמא התם הוא שבא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן עכ"ל והכוונה דזה לא חשוב מעיד נגד החזקה דהוא רק מברר החזקה דהית' בחזקת מקודשת ולא נודע למי ובא זה ומברר שלו היא שמקודשת וכל כה"ג נאמן שפיר וע' כזה בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' שנ"ג שאלת למה אמרו מגו לאפוקי ממונא לא אמרי' מה ראו לומר כן והא מיגו דאוריתא היא כו' וכ' ע"ז הרשב"א בתשובה שם ומה שבאו לסמוך עליו תחלה לומר דמגו דאוריתא לאו לאפוקי ממש שמעי' מיני' דהא מבתי נתתי לאיש הזה באו ללמוד ואת בתי נתתי לאיש דאסרה אכ"ע וכי אמר הזה התיר' והוציאה מכלהו אינשי אחריני דעלמא לאו לאפוקי ממש הוא עכ"ל ונ' הכוונה ג"כ כנ"ל דהאב שם רק מברר חזקתה לא מוציאה מחזקתה ואולם לעניין לאפוקי ממונא בלא"ה לא דמי שם לאפוקי ממונא שהרי לא הית' זו בחזקת מקודשת לאיש ידוע שבאין להוציאה ממנו ואדרבה הית' אסורה לכל מפני הספק ואולם עכ"ז צריך גם לסברא הנ"ל כי היכי דלא נידוק משם דאמרי' מגו במקום חזקה מיהת דחזקה