גליוני הש"ס נשים קמ

הראשון הי' בשעת נתינה וע"כ לא הוצרכה הבריתא לפרש בפני שנים דוודאי היו שם שנים משום הנתינה ורק בתנאי הב' דהי' אחר הנתינה הוצרכה לפרש שאמר לה בפני שנים ואולם לפנינו בגיטין שם נאמר בשניהם בפני שנים ע"ש

שם דמ"ס לי ולא ליורשי וכו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קל"ו וע' ב"ב ס"ג א' ואם אמר לי ולבניי מת יתן לבניו מוכח דבסתמא תיבות לי אין כולל הבנים וע"ש ברשב"ם ותוס' וע' שו"ת שבות יעקב סי' קס"ה ועי' שו"ת שבסוף ס' תורת חטאת סי' ז'

שם מ"ד לאו תנאה הוא ולזרוזי קאמר נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכ"ח

שם ה"ז מקודשת ויש לו, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' שי"א

ס"א א' הנהו נאגני דארעא מיקרו נ"ב ל' הגמ' ב"ק ס"א ב' דהנהו באגני דארעא מיקרו

שם כל תנאי כו' נ"ב בשאלתות פ' מטות וכי בעינן תנאי כפול דקיהיב גט לאשתו וקמתני בהדה אבל קמתני שליח לא בעי' ת"כ אדעתא דמאי דקאמר לי' הוא דמשוי שליח ואע"ג דתנאי דב"ג וב"ר בהדי אלעזר ויהושיע הוא דקמתנו ומשה הוא דהוי להון כשליח כיון דהוקשו ראשון [צ"ל ראשון] לאבות כמאן דמתני בהדיהו דמי עכ"ל ומ"ש דשליח א"צ להתנות ת"כ דא"א לומר בשליח דהתנאי בטל והמעשה קיים דהא לעשות המעשה בלי תנאי לא עשאו שליח ונמצא שאין כאן שליחות לכאורה הי' אפשר לומר דאין זה שינוי בשליחות דכיון דלא א"ל להתנות ת"כ א"כ הרי השליח עשה כדברי המשלח ודו"ק אולם נ' דדמי לא"ל הב זוזי ושקיל שטרא דמ"מ אמרי' דעלי' שליח רמי לעשות כראוי למישקל שטרא תחלה ולמיהב זוזי אח"כ ע' כתובות פ"ה א' וה"נ הי' לו לשליח להתנות ת"כ וככל דיני תנאים אף שהמשלח לא הזכיר ומה שהקשה השאלתות מתנאי ב"ג וב"ר הל' צריך תיקון ואין מבואר אם כוונתו על משה שהי' שליח השם או על אלעזר ויהושיע שהיו שלוחי משה ותירוצו דכיון דאיתקש ראשין לאבות מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו גיטין ל"ו ב' ע"כ הוי להו ראשין כבעלים שמנחילין בניהם את שלהם בתנאי ולא חשיבי שלוחים רק כבעלים הנותנים את שלהם בתנאי וע"כ שפיר בעי ת"כ ודע דראיתי חידוש בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקפ"ב דלעניין נדרים והקדשות וחרמים לא בעינן תנאי כפול וטעמא דמיסתבר הוא שהרי לא רצה להיות נזיר או להקדיש או להחרים אלא על תנאי זה עכ"ל והטעם שנתן צ"ע דזה הא שייך לכאורה בכל תנאים דעלמא ואולי כוונתו דכיוון דבנדרים כו' שייך התרה ושאלה ע"י פתח ע"כ גם התנאי אעפ"י שאינו כפול כפתח מיהא חשיב וה"ל נדר ופתחו עמו ומש"ה לא חייל ע' נזיר ט' א' ויש להאריך הרבה בחידוש הרדב"ז הנ"ל ואכ"מ וע"ע בעניין מכלל לאו אתה שומע הן בירושלמי שבועות פ"ז ה"א א"ר חנינה הכל מודין כו' עש"ה

שם תוד"ה ה"ג כ' ול"ג בשנת היובל, נ"ב נראה שהי' גירסא בשנת היובל ואולי בא הטעות שהית' הגירסא האמתית מתחלה ,ביובל וטעה מעתיק אחד לפרש תיבת ביובל בשנת היובל וכתב כן בפירוש בשנת היובל לתוספת הבנה ובאמת הית' כוונת תיבת ביובל בזמן שהיובל נוהג וכזה בגיטין ל"ז ב' המחזיר חוב לחבירו בשביעית וברש"י שם דאין הכונה בשנת שביעית רק בזמן ששביעית נוהגת אולם פירש"י הנ"ל שם צע"ק באמת דהא אין זמן שלא תנהוג שמיטת כספים ולא שייך למיתני בזמן שנוהגת ואפי' בזה"ז לרבי הא נוהגת מדרבנן מיהת ולומר דבשביעית בזה"ז דרבנן א"צ באמת לומר משמט אני דכיון דתיקנוהו רק זכר לשביעית הוי זכר גם במה שאינו תובע לבד ואם מחזיר מעצמו רשאי לקבל הימנו וא"צ לומר משמט אני ולפי"ז רבה דאמר משמט אני ע"ש בגיטין יסבור דהשמטת כספים בזה"ז דאוריתא ויהי' ראי' לרמב"ן דנסתפק לומר כן אולם כ"ז דוחק גדול דפשוט דגם לרבי בזה"ז צריך לומר משמט אני וע' ר"ש שביעית פ"י מ"ח כ' פירוש אחר מפירש"י

שם תוד"ה נתקדשו כ' וליתא דהא אמרי' לעיל בפ"ק המקדיש שדה אחוזה לזה וגואל לחצאין, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"צ תי' ע"ז דסברת הרשב"ם דהא דגואל לחצאין לא שיאמר לגיזבר הילך חצי דמיו ותן לי חצי שדי דגיזבר אומר לו שדה הקדשת ולא חצי שדה אלא לומר שיכול לכופו בחצי הדמים שעד ליובל ונ"מ שחצי אינו נחלט לכהנים ביובל עכ"ל עש"ה

שם ב' סד"א אם תאבו טובה ואם תמאנו לא טובה ולא רעה כו', נ"ב כמחלוקת המקשן והתרצן כאן אם נגדיות ההטבה הוא הרעה או רק שלילת הטבה לבד יש מחלוקת תנאים בשבועות כ"ז ב' ור' יהודא בן בתירא אמר לך אטו הטבת אחרים לאו אע"ג דליתא בכלל הרעת אחרים כו' ורבנן התם איתי' בלא אטיב כו' והיינו דשם צריכה השבועה להיות לה חלות גם בהנגדיות דומי' דלהרע או להיטיב דהם נגדיות הרע והטבה וס"ל לריב"ב דנגדיות הטבת אחרים הוא הרעת אחרים וע"כ שפיר אמר דכי היכי דחל אהטבת אחרים אע"ג דליתי' בהנגדיות דהוא הרעת אחרים ה"נ חל אקיום מצוה אע"ג דליתי' בביטול מצוה ורבנן ס"ל דנגדיות הטבה הוא רק שלילת הטבה וע"כ התם שפיר איתי' בהנגדיות דהיינו בלא אטיב ומשא"כ כאן הא ליתי' בלא אקיים והדברים דומים בדומים ממש דהא פלוגתא דר"מ ודרחב"ג כאן הוא אי מכלל הן אתה שומע לאו כל' הגמ' פ"ק דנדרים ובכ"ד וא"כ מחלוקת המקשן והתרצן כאן אם הלאו של הן דהטבה הוא הרעה או שלילת הטבה וכזה גם בשבועות שם הרי השיבו חכמים לריב"ב לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן כו' והשיב ריב"ב דאיכא הטבת אחרים דלא עשה בו לאו כהן דהא ליתי' בהרעת אחרים וע"ז משיבים חכמים דגם שם עשה לאו כהן דהא איתי' בלא אטיב וא"כ הרי הפלוגתא ג"כ אם בלאו של הן דהטבה הוא הרעה או שלילת הטבה ודו"ק וע"ע בשבועות שם ל"א א' ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו רב אמר זה הבא בהרשאה ושמואל אמר זה הלוקח שדה שיש עלי' עסיקין ונ' דפליגי ג"כ בהנ"ל דרש"י פי' שם בהך דהבא בהרשאה דהטעם שמא הי' הבע"ד מתפשר עם הנתבע משא"כ המורשה אין בכחו להתפשר בממון אחרים ע"ש וא"כ זה הרי הוא רק מניעת טובה וריוח כיון דהנתבע חייב באמת הממון רק שהי' הבע"ד מתפשר עמו ומניח לו והי' מרויח ועתה אינו מרויח וצריך לשלם הכל כמו שהוא חייב ומשא"כ הלוקח שדה שיש עלי' עסיקין ועוררין שהיא שלהם שלא יוכלו לדון עמו מפאת היותו בעל זרוע וגבר אלם א"כ הרי מריע לאחרים כיון שהשדה באמת שלהם ומפסיד להם שדה שלהם וע"כ נחלקו ג"כ בזה בקרא דלא טוב וגו' אם נגדיות הטבה הוא הרעה או שלילת ומניעת הטבה ודו"ק וע"ע שבועות ל"ה א' במשנה ויברכך וייטב לך כו' ע"ש דמשמע לכאורה דגם בברכה והטבה אמרי' דהמכלל הן כו' הוא קללה ורעה לא שלילת הברכה וההטבה לבד עש"ה

ס"ב א' אלא איסורא בעלמא, נ"ב אע"ג דאמרי' ביומא ע"ג ב' אסור ענוש כרת הוא מ"מ לגבי חנקי מיד מיקרי כרת הנשאר עלי' איסורא בעלמא וכזה בסנהדרין ע"ו ב' ור"ע סבר איסורא בעלמא אע"ג דאיכא כרת מ"מ לגבי שריפה מיקרי איסורא בעלמא, כ"ז מחידושי הרמ"ה שם וע"ש: