גליוני הש"ס נשים קלט

שם ויזרקנה למדבר, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רל"ז ולפי דבריו גם איסור זריעת כלאים לא יהי' במדבר דהכתי' שדך לא תזרע כלאים וע"ע מנחות פ"ד ב' דגג וחורבה ועציץ וספינה אין קרויים שדה ע"ש דאמר ואין לי אלא בשדה מניין לרבות שבגג כו' וק' ג"כ דיופטר בכל הני אזריעת כלאים ובמנחות ע' א' משמע דזורע כלאים בעציץ נקוב חייב מלקות דאוריתא

שם לא אמרה תורה שלח לתקלה, נ"ב כעין זה רש"י סוטה ל"ד ב' ד"ה כלום אם הקב"ה ציוה כלום הי' אומר לו לעשות דבר שסופו לבוא לידי תקלה עכ"ל

שם תוד"ה מה כ' וכמו כן נאמר שהשחיטה תוציא כו' ויהיו מותרין באכילה, נ"ב כן מפורש במעילה ב' א' דקדשים ששחטן בחוץ כמאן דחנקינהו דמי ויצאו מידי מעילה כקדשים שמתו וכ"כ רש"י עצמו בזבחים קי"א ב' ד"ה כשם שדמה וע' תוס' חולין פ"ד א' ד"ה מה חי' ולהנ"ל י"ל דאחרי ששחטן בחוץ ואינם קודש עוד שפיר דמו לחי' ושפיר טעונין כיסוי ויל"ע עוד בזה

שם גליון הש"ס כ' כן הוא בחולין קי"ו, נ"ב וכן הי' הגירסא לפני רש"י גם כאן שהרי לקמן נ"ח א' ד"ה ובב"ח כ' ר' שמעון לטעמי' דאמר לעיל ומותר בהנאה

נ"ח א' ת"ל תהי' בהוייתה תהא, נ"ב ע' שאלתות פ' קרח דכ' ואילו ישראל דירית תרומה מאבי אמו כהן אע"ג דאסיר ממוני' הוא ואי בעי מזבין לי' לכהנים ושרי לי' דמי' מ"ט כיון דהוא לא נפקא לחולא דמי' לא תפסה עכ"ל וק' דמה זו ראי' הרי שביעית שאינה יוצאת לחולין ותופסת דמי' ומע"ז אין קושי' די"ל דתרומה דיש בה קדושה אין לדמותה לע"ז רק למילי דקדושה אבל משביעית ק' ואולי כוונתו דיותר יש לדמות תרומה להקדש משום ג"ש דחטא חטא

שם המקדש בתרומות, נ"ב בשאלתות שם ברם צריך אילו היכא דיהיב תרומה לכהנת ואמר לה איקדשי לי בגווה א"נ לכהן וא"ל מיקדשא לי ברתך מי הוי קידושי מי אמרי' כיון דממונא דכהן הוא כו' לא הוי קידושי א"ד כיון דאית לי' טובת הנאה בגווה כו' עכ"ל ומסברא הי' מקום להסתפק בזה דנהי דתנן כאן דמקדש בתרומות מקודשת ובגמ' הטעם משום דטה"נ ממון למ"ד כן מ"מ י"ל דהיינו דווקא במקדש ישראלית שהיא זוכה בטוה"נ דיכולה לתת התרומה למי שתרצה וגם לקחת פרוטה מישראל ליתנה לבן בתו כהן ומשא"כ בנותן לכהנת שאינה זוכה בכלום שהרי גוף התרומה בשלה היא זוכה אחרי שניתן לה והנאת טוה"נ אין בידה עוד ואי דמרוחת פרוטה שהית' נותנת כדי שתנתן לה התרומה גם זה ליתא בכהנת שהרי אסור לה ליתן פרוטה כו' דה"ל כהן המסייע כו' ע"כ אפשר דאינה מקודשת וע' תוס' לעיל מ"ז ב' ד"ה לעולם בהסברת חילוק שבין מלוה דאחרים דמקודשת למלוה דידה דא"מ וע' מכות ג' א' אומדין כמה אדם רוצה ליתן כו' בין נותנין מכאן ועד ל' כו' אע"ג דאסור ליתן ריבית מ"מ אומדין השיווי וא"כ ה"נ י"ל דנהי דאסור לכהנת ליתן כו' מ"מ חשיב שיווי פרוטה אי טוה"נ ממון ודו"ק מיהו במכות שם נ' הפי' דאומדין כמה ירצה מלוה לעשר שנים ליתן עבור שיחזירו לו מעותיו קודם הזמן דזה אינו ריבית וכדומה שכן כתבו ז"ל וע' מש"ש בגליון וע' לעיל ו' ב' סוגי' דמקדש במלוה וזה נ' ברור דאף לשאלתות דגם כהנת מקודשת מ"מ לכתחלה אסור לעשות כן דאין לך כהן מסייע כו' יותר מזה שהיא מתקדשת לו עבור שנותן לה התרומה ע' בכורות כ"ו ב' וכ"ז א' וע"ע בהך דכאן בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ע"ג ויש שם דברים בלתי מובנים וגם מש"ש דמקדש בפגול ונותר וטמא היינו טעמא דאינה מקודשת דאיסורי הנאה נינהו מפאת הקדש דשאר קדשים זריקת דמים מתירתן משא"כ אלו שלא נזרק דמן ע"ש ואינו מובן כלל דנותר וטמא פסוליהו לאחר זריקה וגם בפיגול איננו ברור אם יש בו איסור ההקדש עדיין וע' נדרים י"ב א' ובר"ן שם ובפ"ק דמעילה ועוד בכ"ד הוא פלוגתא אי זריקת פיגול מוציאה מידי מעילה וצע"ג

שם ב' כמי שהורמו דמיין, נ"ב דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, ל' השאלתות פ' קרח

שם כאן בשכר הבאה ומילוי כאן בשכר הזאה וקידוש, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' י"ג ומלבד טעמא דהבאה ומילוי הוא מידי דטירחא משא"כ הזאה וקידוש נ' משם עוד דהחילוק ג"כ דהבאה ומילוי הם מכשירי מצוה ועבור הכשר מותר ליטול שכר משא"כ הזאה וקידוש הם גוף מצוה ואסור ליטול שכר ע"ש

נ"ט א' אזל זבנה לנפשי', נ"ב ע' ר"ן וע' שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' א'

שם עני מהפך כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית ל"ח חדר ב' וע' שו"ת משפטים ישרים סי' קס"ט

שם מקודשת ואעפ"י שנתאכלו כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ט' מה שדן מזה לעניין המקדש אשה על תנאי ורצה אח"כ לשנות התנאי לתנאי אחר דאפי' נתאכלו המעות כבר ואפי' יוחשב שינוי התנאי דמקדשה עתה מחדש קידושין אחרים חדשים בתנאי אחר מ"מ מקודשת שפיר באותן המעות עש"ה

שם ב' דר' פפא רמי כתי' כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד כי יותן דומי' דכי יתן מה יתן דניחא לי' אף יותן דניחא לי', נ"ב דוגמת זה לר' פפא בב"מ ל' א' השתא דכתי' עבד וקרינן עובד בעי' עובד דומי' דעבד מה עבד דניחא לי' אף עובד דניחא לי'

ס' א' אפי' מאה תופסין בה, נ"ב ע' תוס' ב"מ ל"ד א' ד"ה אי נמי

שם והוא יתן, נ"ב אפי' אמר אח"כ אין רצוני ליתן ואח"כ נתן הוי קידושין ורק בע"מ שאתן מכאן ועד ל' יום אפי' אמר תוך ל' אין רצוני ליתן ואח"כ נתן אפי' בסוף ל' הוי קידושין ומיהו בקידש ע"מ שאומר עד ל' יום שאני מתרצה בקידושין ובתוך ל' אמר איני רוצה בהם ואח"כ אמר אני רוצה בהם יש בזה מחלוקת בין המהר"י ברונא והתה"ד ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכ"ח וסי' ק"ל

שם לכשיתן, נ"ב פי' דמפרש ל' המשנה ה"ז מקודשת והוא יתן דהכוונה מקודשת לכשיתן וע' דוגמא בנזיר מ"ז א' במשנה יביא שאר קרבנותיו ויטהר דהכוונה לכשיטהר ע"ש בתוס' וכך כאן והוא יתן הכוונה לכשיתן

שם ב' איכא בינייהו נתקרע הגט כו', נ"ב בשאלתות פ' מטות הוסיף דאיכא בינייהו אי מבטיל לי' לגט ואי הדר בי' ביני וביני לר' הונא לא מצי מבטל והדר ולר' יהודה מצי ע"ש וע"ש דהביא מסקנא דכאן דמסקינן דאומר ע"מ כאומר מעכשיו וכ' ע"ז וז"ל והתניא (ל' קושי') אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים ע"מ שתשמשי את אבא אלמא מצי הדר בי' כל כמה דלא מטי גיטא לידה דמצי למיהדר בי' מן תנאי קמא דהיכא דהוי עכ"ל והוא צריך קצת תיקון ותורף כוונת התי' מן תיבות כל כמה ואיליך מובן דהך דתני' א"ל ה"ז גיטך כו' איירי כשב' התנאים היו עדיין קודם הנתינה וע"כ יכול לחזור וכפירש"י גיטין ע"ו א' ד"ה אמר לה בפני שנים ונ' מדברי השאלתות דזהו רק למ"ד דע"מ כמעכשיו משא"כ למ"ד דאינו כמעכשיו יש לפרש שפיר דתנאי השני הי' אחר הנתינה וזה הי' הפי' הפשוט יותר בעיני השאלתות דבתירוצו הוא דחבית לפרש דאיירי קודם הנתינה ונ' דמה שזה הפי' הי' לו פשוט יותר הוא משום דגירסתו כפי המובא בלשונו אמר לה ה"ז גיטך ע"מ כו' וחזר ואמר לה בפני שנים ע"מ כו' ומוכח דתנאי