גליוני הש"ס נשים יג

ל"ז א' לימא הלך אחר רוב נשים כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' צ"א

שם רוב נשים ילדן לתשעה כו' וכל היולדת כו' אי כל היולדת כו' אלא אימא רוב היולדת כו', נ"ב דוגמתו כתובות ט"ז ב' ונדה כ"ט א'

שם וכל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימי', נ"ב ע' עץ חיים שער אנ"ך פרק ב' כי מ"ש בגמ' דג' חדשים הוא היכיר העובר לאו דווקא בצמצום ולפי החשבון דשם הכרת העובר הוא בפ"ו יום עש"ה וע"ע בעץ חיים שער המוחין פרק א'

שם אמר אביי ה"ק כו' ושני ספק ממזר כו' רבא אמר ה"ק כו' ושני ממזר וודאי מספק כו', נ"ב נחלקו בזה בל' ממזר מספק אם משמעותו ספק ממזר או וודאי ממזר מספק וע' נזיר ס"ה ב' תוד"ה ור' יהושיע דמשמע מדבריהם דל' "ספק טמא" דשם ע"ש משמעותו רק טומאת ספק ולא וודאי טומאה מספק ולולי דבריהם שם הי' נלענ"ד להיפוך דספק טמא משמעותו וודאי טומאה ור' יהושיע חידש כהה היינו דונקעל בל"א והיינו שמראיתו כהה ולא נגלית וכוונתו לספק טומאה וכוונת הגמ' ודילמא כהה וטימא היינו שטימא בכיהוי היינו בספק ואולם בנדה י"ז ב' משמע דל' ספיקו טמא מורה דהוא רק ספק טומאה ע"ש

שם תוד"ה רוב כ' וא"ת מה מועיל כו', נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' ה'

שם ב' לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת כו', נ"ב ה"ה אם הולך עם אשתו למדינה אחרת ויוליד שם ויש לו כאן בנות או אם ואחות ושאר עריות איכא למיחש חששא זו ואין ראוי לעשות כן דמאי שנא, ס' בכור שור ר"ה ט"ז ב' ד"ה וי"א אף שינוי מקום ע"ש וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קמ"ב

שם לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תנ"ז דמוכח מדבריו דגם לייבם יבמה אדעתא לגרשה אסור ועוד שם דהנושא אשה בדיעה שאם תתעבר תוך שנה ידור עמה ואם לאו יגרשנה לית בי' משום נושא אשה ודעתו לגרשה כיון דאין דעתו לגרשה אם תתעבר ע"ש וע' ירושלמי כתובות פ"ו ה"ד עשו הניית פ"ו כהנאת כספים עש"ה בפני משה

שם הוי ממון המוטל בספק, נ"ב ע' רא"ש וע' קרבן נתנאל מ"ש על תמיהת המהרש"א והמהרש"ל שעל הרא"ש ואולם בשו"ת הרד"ך בית כ"ח חדר ג' פסק להלכה למעשה כסברת הרא"ש הנ"ל לעניין אחר ושם לא שייך כלל סברת הקרבן נתנאל הנ"ל עש"ה

שם ר' אבא אמר רב קם דינא ר' ירמי' אמר הדר דינא, נ"ב ע' ב"ב ק"ו ב' פלוגתא דרב ושמואל אי קם דינא או הדר דינא וס"ל לרב שם דהדר דינא ואולם שם הוא נושא אחר אף דקרי לי' הש"ס ג"כ קם דינא והדר דינא עש"ה

שם בארבעה דאתו מכח ארבעה וארבעה דאתו מכח חד כ"ע לא פליגי כו' כי פליגי בחד דאתי מכח ארבעה כו', נ"ב ע' מעין דוגמא לזה בעניין איסור בירושלמי דמאי פ"ג ה"ד נטלו ממנו מאה בני אדם כו' נתנום לאדם אחד כבר נראה כו' עש"ה כל הסוגי'

שם אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו, נ"ב דוגמא לזה ב"ק ח' א' אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו שקליתו ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למרי' [התוס' כאן הביאו הך דב"ק ואגב שיטפא שכחתיו בכתבי]

שם תוד"ה אמר כ' דוקא בתר דפלג, נ"ב ע' הטעם בשו"ת תה"ד סי' ש"י וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתכ"ה

ל"ח א' ואין ספק מוציא מידי וודאי, נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת הרא"ש כלל נ"ה אות ה' ועוד שם כלל פ"ד אות ג' וע"ע שם כלל פ"ט אות ד' ד"ה תשובה מה שאומרת דברי ושמא ברי עדיף הטעם משום אין ספק מוציא מידי וודאי ע"ש וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקע"א מה שדן שם בהיתיר במשאל"ס מפאת אין ספק מוציא מידי וודאי עש"ה וע"ע שו"ת הריב"ש סי' של"ו דאין אומרים מיגו להוציא ספק מידי וודאי ומשמע שם דזה גם למ"ד דאמרי' מגו להוציא מיד המוחזק ע"ש וע"ע שם סי' ק"ס וע' שו"ת ח"צ סי' ס"א ויל"ע הא דאין ספק מוציא כו' אם נשאר הוודאי בחזקתו לגמרי דאין כח לספק לגרע כח וודאי ונשאר הוודאי וודאי ככל וודאי א"ד הא דאין ספק מוציא כו' כחו רק ככח רוב או חזקה אבל אינו עוד וודאי גמור וע' ירושלמי יומא פ' יוה"כ ה"ד חולה אומר יכול אני (להתענות) ורופא אומר איני יודע נעשה כספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת וא"כ משמע דהא דאין ספק מוציא מידי וודאי אינו וודאי גמור דאל"כ גם כאן הי' לנו לומר דאין ספק דרופא מוציא מידי וודאי דחולה וע"כ דהוא רק כרוב כו' וע"כ כיון דבפ"נ אין הולכין אחר הרוב לכן דוחה כו' אולם יש לדחות דכיון דבחולה איכא למיתלי דתונבא הוא דנקט לי' כמבואר בבבלי שם לכן אין הוודאי שלו נחשב וודאי כלל ואין כאן רק ספיקו של הרופא לבד ונזכרתי דהרא"ש פ' יוה"כ שם הביא ירושלמי הנ"ל ויל"ע בזה במש"ש ע"ז בשם הרמב"ן עש"ה

שם ב' הללו באין לירש והללו באין לירש ויחלוקו, נ"ב כל' זה ב"ב קנ"ח ב'

שם שטר העומד לגבות כגבוי דמי, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע ב"ב קכ"ד ב' סד"א מלוה כיון דנקיט שטרא כמאן דגבי' דמיא וע"ש עוד דאמר לעולם רבנן היא ומלוה כמאן דגביא דמיא וע' אריכות אי להלכה שטר העומד לגבות כגבוי דמי בשו"ת חיים שאל סי' פ"ג

ל"ט א' סד"א מצוה דרמיא רחמנא עלי' עבדה השתא תיקום עלי' באיסור אשת אח, נ"ב ע' ס' בכור שור סוטה י' ב' ד"ה ולא יסף עוד לדעתה

שם אשה הקנו לו מן השמים, נ"ב ל' המשנה נדרים ע"ד א'

שם כל שהויי מצוה לא משהי', נ"ב ע' שו"ת תה"ד ח"א סי' ל"ה וסי' רס"ט ועוד שם ח"ב סי' רל"ג ושו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף פ"ז ושו"ת צמח צדק סי' קכ"ז וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' נ"א וע' שו"ת משפטים ישרים סי' קמ"ד נ' טעם דבריו משום דשהויי מצוה לא משהי' דאל"כ אין לס"ס להועיל משום דאפשר להמתין עד שתלד אשתו ויתבררו הספיקות ול' ס"ס דנקט ז"ל קצת אינו מדויק דהוא רוב דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות וה"ל רובא לא ס"ס וע"ע שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ל"ד ומש"ש מהך דב"ק פ' א' מי שנדר ליקח בית כו' לענ"ד אינו עניין לכאן כלל דשם לא שייך עניין זריזין מקדימין כלל דבנדר יש בל תאחר וע' ריש נדרים דבאומר לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר עובר בבל תאחר אם אין מקבל נזירות מיד מחשש שמא ימות ע"ש והך דב"ק הטעם דלא הי' דעת הנודר רק על בית ואשה הוגנת לו וכ"ז שאין הגון אין ע"ז נדר כלל וז"פ וע"ע שו"ת חכם צבי סי' א' מש"ש בגוף דברי הגמ' כאן דשהויי מצוה כו' דאין הכוונה משום שהויי מצוה רק משום עיגון דידה עש"ה ואם שהביא כזה מן הר"ן מ"מ שטחיות דברי הגמ' לענ"ד לא משמעי הכי וגם מן הר"ן אין ראי' כ"כ דכוונתו דאף אם שניהם מרוצין שלא לייבם ושלא לחלוץ רשאין מ"מ היכא דהיא רוצה להתייבם כו' אז היבם מצווה שלא לעגנה רק או לייבם או לחלוץ וזהו מצות יבום