גליוני הש"ס נשים קלח

והנה על המל"מ ז"ל ג"כ יש לתמוה דכ' וזו לא שמענו כו' ועדיפא מיני' ה"ל להקשות דמפורש כאן להיפוך דשתה בכוס של זהב כו' כולן מעלו ואי נימא דאחרי שנשתמש בו הדיוט אסור להשתמש בו לגבוה ולהדיוט נמי הרי אסור להשתמש בו כיון שנשתמשו בו כבר לגבוה בהכרח דהא בכלי שרת דקדוש קדוה"ג איירי דמה"ט יש בו מועל אחר מועל וכ"ש הרי אין מקבלין קדוה"ג רק ע"י עבודה דעבודתן מחנכתן כמבואר בסנהדרין ט"ז ב' וא"כ הרי נשתמשו בו לגבוה ואסור להשתמש בו הדיוט עוד כמבואר בע"ז נ"ב א' וא"כ כיון דאינו ראוי לא לתשמיש גבוה ולא לתשמיש הדיוט הא ה"ל כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה משום דהואיל ואינן ראוין לא לגופן ולא לדמיהן לא קרינן בהו קדשי ד' כמבואר במעילה פ"ק וא"כ ה"נ ראוי שיצאו מידי מעילה ע"י שתיית הראשון מיד [ובלאה"נ כאן אין ראוי לדמיו דכלי שרת הא אין לו פדיון דלא נאמר פדיון אלא בבהמה כמבואר במנחות ק"א א'] וא"כ הרי מפורש בזה להיפוך דאין הכלי נאסר לגבוה ע"י תשמיש הדיוט

שם ב' וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג אי אומרים לו לאדם עמוד וחטא עתה בשביל שלא יעמוד בחטא כל ימיו עש"ה וע' רשב"א לקמן ס"ט א' דהביא ל' הגמ' כאן וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא כדי שיזכה חבירך

שם כחטאת כונסה לכיפה והיא מתה מאלי', נ"ב וברש"י לכיפה לאו דווקא או שמא כיפה הית' מתוקנת לכך, ע' רש"י סנהדרין קי"ב ב' בראש העמוד דכ' אלא מאיסותא הוא להקריב קרבנות של רשעים הללו שהודחו הילכך ימותו כונסין אותן לכופה ומאכילין אותן שעורין עד שכריסן נבקעת כו' ע"ש ברש"י דכ' שם כן דרך פשיטות ומ"ש דמאכילין אותן שעורין צ"ע דזה הוזכר רק באדם שם פ"א ב' והיינו משום דשעורים אינו מאכל אדם רק מאכל בהמה ואם כל אכילת האדם שעורים כריסו מתבקע עי"כ אבל בהמה דשעורים אכילתה הראוי מדוע יובקע כריסה ע"י האכילה ועמ"ש בגליון פסחים ג' ב' וע"ע ע"ז י"ג ב' דשם הוזכר נועל דלת לפני' והיא מתה מאילי' וע"ע כזה תמורה י"ז ב' רק קדשיך אלו תמורות אשר יהיו לך אלו הולדות תשא ובאת יכול יכניסנו לבית הבחיר' וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו כו' מנא תיתי הא כיון דגמרי' חמש חטאות מתות הנך מיקרב קרבי מהו דתימה ה' חטאות מתות בכל מקום והנך ימותו בבית הבחיר' כו' ומשמע לכאורה דגם ה' חטאות מתות מיתתן כך ע"י שמכניסן לבית ומונע מהם מים ומזון כו' דאל"כ הא יש שינוי בלא"ה בינם לבין ה' חטאות מתות ויש לדחות ובאתי רק להעיר וע' רש"י נזיר כ"ה א' ד"ה יכול יעלם כו' דכ' ג"כ ויכניסם לכיפה כו' עש"ה וע"ע סנהדרין ע"ט ב' ושם פ' א' דהוזכר שם ג"כ כניסה לכיפה בשור הנסקל שנתערב באחרים עש"ה וע"ש בתוס' וע"ש תוס' ישינים יומא נ"ה ב' ד"ה ונברור ד' זוזי כו' דכתבו ג"כ דיש מצות הכנסה לכיפה בחטאות המתות עש"ה [ומש"ש לסקול השור צ"ל ולסקול השור ע"ש ותבן] וע"ע בכורות ט"ו ב' דלאחר פדיונן מה תהא עליהן כו' כונסן לכיפה והן מתין כו' וע"ש ברש"י וע"ע רש"י בכורות ס"א א' ד"ה בזמן הזה

נ"ו א' היכא דאיכא איסורא התם קנסי', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת צמח צדק סי' ל"ו

שם המקדש בערלה כו', נ"ב ע' רשב"א דהקשה דתתקדש בהאפר אם הוא ש"פ דערלה וכה"כ מנשרפין דאפרן מותר ותי' דהשתא מיהת לית להו דמים דאסור למוכרן ואי משום אפרן הא אינו בעולם ולכי קלי לי' הו"ל כגופא אחרינא כו' ואע"ג דאסיקנא בפ' האומר כו' דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי התם הוא דאין הגוף משתנה כו' ועוד דהתם נמי דווקא כשאמר לכשיהי' כו' עכ"ל ולתי' הב' הנ"ל אם יקדש בפירוש בהאפר לכשיבא תהי' מקודשת ורק אם נותן לה הערלה ואומר לה הרי את מקודשת לי אז אמרי' דבגוף הערלה הוא מקדשה וגוף הערלה הא אינו שוה כלום ויל"ע בזה מתוס' גיטין מ"ג א' ד"ה מי איכא עבדא דלא מיזדבן לקנסא ע"ש שכ' ועוי"ל דאפי' מוכרו כולו לגמרי אינו מכור דהא אינו שוה כלום ואינו מוכרו אלא לקנס ולקנס אינו מכור עש"ה אלמא דכיון דאין העבד בעינו שוה כלום לכן המכיר' ממילא הוא לקנס וא"כ גם כאן אפי' במקדש סתם מ"מ כיון דאין הערלה בעינה. שוה כלום לכן הנתינה ממילא לאפר שבו והוי כמקדש בפירוש בהאפר ודו"ק

שם א"ק פן תקדש כו' נ"ב ע' ס' יריאים סי' קנ"ד דנלמד מכאן איסור הנאה ובכלל איסור הנאה יש בו איסור אכילה עכ"ל ולכאורה לפי"ז האוכל כה"כ כזית ואינו ש"פ יופטר ולהיפוך האוכל פחות מכזית והוא ש"פ יתחייב דשיעור הנאה הוא פרוטה וע' פסחים ל"ב ב'

שם אי מה קודש תופס את דמיו כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סוף סי' שכ"א עש"ה וע' ר"ן ע"ז ריש פ' השוכר את הפועל ד"ה גרסי' בירושלמי עלה דמתני' דתנן מכרן וקידש בדמיהן כו'

שם בעל השור נקי כו' כאדם שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו, נ"ב כעין דרש זה בשבת פ"ה א' חורי שנעשו בני חורין מנכסיהן

שם תוד"ה המקדש כ' וי"ל דבקדשים לא קמיירי, נ"ב ע' מהרש"א וע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קצ"ח

נ"ז א' כיון שהגיע לאת ד' אלקי"ך תירא פירש, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' א'

שם מאימתי אסורים, נ"ב בשאלתות פ' מצורע וז"ל ברם צריך צפורי מצורע מאימתי נאסרין משעת שחיטה או משעת לקיחה מי אמרי' משעת לקיחה איקציי להו למצותיהו והוי להו כהקדש ואיתסרו להון אבל משולחת דאיתעביד לה מצוה אמר רחמנא תישתרי א"ד הני לאו מיקדש קדישו ובשחיטה הוא דמיתסרן דקא מתעביד מצוה ת"ש דאיתמר צפורי מצורע מאימתי נאסרין ר' יוחנן אמר כו' עכ"ל ומ"ש דאיסור צפורי מצורע מפאת מוקצה מחמת מצוה, לו קצת ראי' בהך דלהלן ר' יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורא ואם דזהו לפי הסברא דאין נאסר מחיים מ"מ סבת האיסור הוא מפאת ההקצאה אלא דס"ל דאין הלקיחה הקצאה רק השחיטה ומ"ש דהיתיר המשולחת מפאת נעשה מצותו כן הביא הר"ש בנגעים פי"ד מ"ב בשם התורת כהנים ע"ש אולם בת"כ שלפנינו ליתי' ומ"ש השאלתות דמוקצה למצוה הוי כהקדש לו דוגמא ומקור בהך דדרשי' חג הסכות וגו' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה

שם רש"י ד"ה ולא פרכינן אי מה קודש כו', נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קצ"ט

שם תוד"ה שחטה כ' וקשה כי נמי נמצאת טריפה שניקבו הדקין כו', נ"ב ע' רוקח ה' טריפות סי' שפ"ו הביא באמת ראי' מכאן לאסור הגבינות מבהמה חולבת ושחטוה אח"כ ונמצאת טריפה דמוקמי' אחזקה דהשתא ואמרי' דהית' טריפה מאז ואסרי' להו עד י"ב חודש למפרע עש"ה

שם ב' שלא יעמוד כו' ויזרקנה לים כו' למדבר כו' בתוך העיר אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה, נ"ב כזה נגעים פי"ד מ"ד בא לו לשלח כו' אינו הופך פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר שנא' ושלח את הצפור החי' אל מחוץ לעיר.