גליוני הש"ס נשים קלז

הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח ומשמע דהי' ה"א שלא יהי' נעשה שליח אולי הטעם כנ"ל דאיתקש יציאה להוי' ובקידושין ה"א דקרוב של אשה אין נעשה שליח לאיש משום דלא שייך מיגו דזכי לנפשי' וא"כ ה"ה דאין נעשה שליח של האשה דכיון דכתי' כי יקח איש אשה מקשינן אשה, לאיש ובקרוב שלו גזרי' אטו שלה או הה"ה למיפסל משום דשליח נעשה עד ודילמא אתו למיסמך עלי' לצרפו לעד דוגמת הך דגיטין ה' ב' כיון דאשה כשיר' להביא את הגט זימנין דמייתי לי' איתתא וסמכי עלי' ע"ש וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שכ"ד דהובא שם ירושלמי גיטין הנ"ל ודקדקו ממנו דאב יכול ליעשות שליח לבתו לקבל לה גטה ע"ש וע' ש"ע אה"ע סי' קכ"ג סעי' א' בהג"ה וי"א דיש להחמיר שגם קרוב כו' עש"ה

נ"ב א' כל אחת ואחת צריכה ה' גיטין, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ד"ש ע"ש מש"ש השואל ואחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני דצריכה ה' גיטין מה יועיל המתנה בזה והם ה' ואפי' תמתין לא יודע אם מזה או מזה כו' ע"ש ולא ידענא מאי קשיא לי' עכ"פ הנושאה לאחר ג' מגט האחרון זרעו יהי' מיוחס אחריו דוודאי הוא ממנו ולא מאחד מהם

שם וחליצה מאחד מהן, נ"ב עמ"ש בגליון יבמות ל"ט ב'

שם אמר רב ש"מ ממתני' ארבע ונקיט רב בידי' תלת, נ"ב דוגמת זה יבמות כ"א א' אמר רב ארבעה נשים יש להם הפסק ונקיט רב בידי' תלת וע"ע ל' נקט בידי' בנזיר ל"ח א' ונקט ר' כהנא בידי' כו'

שם כי סליק כו' כו' אמרה להא שמעתתא קמי' דר' יוחנן א"ל מי אמר רב הכי והוא לא אמר והאר"י כו' הכי קא"ל מי אמר רב כוותי, נ"ב כזה גיטין ל"ט א'

שם ב' אתא כו' קמי דרבא אמר לית דחש להא דר' שמעון, נ"ב כזה כתובות צ"ח א' וע"ע ב"מ ק"ו ב' אתא לקמי' דרבא כו' א"ל לית דחש לה לדר' יהודה

שם כישא כי כישא, נ"ב כל' זה שבת ק"מ ב'

שם אינה מקודשת, נ"ב ע' רש"י מנחות ע"ג א' ד"ה לקדש בו

שם וכי אשה בעזרה מניין, נ"ב ע' ע' רש"י ותוס' וע' ס' בית מאיר ערכין ג' ב' וע' תשב"ץ מנהגים סי' שצ"ז דכ' וכה"ג פרכי' בפ' האיש מקדש אשה בעזרה מניין פן יתגרו בה פרחי כהונה עכ"ל

שם ר' יהודה אומר מקודשת, נ"ב ר' יהודה לטעמי' דמקיש שאור דאכילה לשאור דראי' אליבא דראב"י בפסחים כ"ט א' וא"כ הי' לו ראי' מדלא הביאו תודה בפסח דהוא עצמו הי' מקובל שלא הביאו ע' פסחים י"א ב' ועוד א"ר יהודה שתי חלות כו' ובגמ' שם י"ג ב' מתוך שהיו מרובות כו' ע"ש דלא אמרי' משלחן גבוה הוא דקזכי ואינו שלו דאל"כ הרי היו רשאין לאכול גם חמץ שבתודה בפסח ואמאי לא הביאו וע"כ דלא אמרי' משלחן גבוה קזכי וחשוב שלו וע"כ שפיר הי' אסור באכילה ופשוט

שם ר' יהודה סבר לך ולכל צרכיך, נ"ב כזה ביצה כ"ח ב', מכות י"ג א', ע"ש דבב' המקומות הנ"ל ר' יהודה הוא בעל הדרש ועוד דרש כזה לר' יוסי בסוכה מ' א' ולסתמא דגמ' בחולין קי"ח א' ולרבה בגיטין מ"ז א' ע"ש ברש"י ד"ה לבני אדם כ' לכל צורכיהן

שם תוד"ה וכי אשה בעזרה מניין כ' ולא דק דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות ליכנס בעזרה כו', נ"ב ע' ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ג דמשמע דאשה אסורה ליכנס לעזרה מה"ת

נ"ג א' מניין שאין חולקין כו', נ"ב דוגמתו ב"ק ק"י ב' אין חולקין אשם כנגד אשם

שם רש"י ד"ה ולא אשרו חומץ כו' כ' אלא בבא קמא כו', נ"ב צ"ע שלא נמצא דרש זה דאשרו חמוץ כו' בבבא קמא שם רק בסנהדרין ל"ה א' איתא להך דרשא ופירש"י שם דהדרש הוא לענין שנזקקין לתובע תחלה ע"ש

שם ב' נחזי אנן, נ"ב גיטין ל"ג ב', מ"ד ב', ב"ק נ"א ב', ב"מ ח' ב', עירובין מ' ב', ברכות כ"ז א', מ"ט ב', יומא מ"א ב', סוכה י"ב א', נדה ל"ט א'

נ"ד א' לפי שלא ניתנה תורה למה"ש, נ"ב ע' תוס' לקמן ס"ו א' ד"ה הקם וע' תה"ד סי' רע"ג ועמ"ש בגליון ברכות כ"ה ב' והנה מל' רש"י כאן שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו כהנים זריזין כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין עכ"ל הי' מקום לומר דהך סברא דכאן שלא ניתנה תורה כו' תליא בפלוגתא אם אפשר לצמצם או לא דסברא דלא ניתנה כו' הוא כסברא דא"א לצמצם דה"נ א"א להם לצמצם להפשיט מיד שלא יהיו עליהם הבגדים אחר העבודה כרגע אולם הא בורכא דע"כ הכוונה כאן דאפשר לצמצם רק שעכ"ז לא ניתנה תורה למה"ש להעמיס עליהם עול זה שיהיו כמה"ש זריזים תמיד לצמצם הפשיטה תיכף ומיד בלי שהי' רגע דאילו הי' א"א לצמצם כלל א"כ שוב הא הלבישה גם אחר העבודה באותה הרגע שא"א לצמצם הוי לה מצוה כמו בשעת העבודה ע' בכורות י"ז ב' שאני התם דרחמנא אמר עביד כו' ודו"ק היטיב ומצאתי בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' ל' בעניין מינקת חבירו שכ' שם תוך דבריו וז"ל א"כ תצטרך לומר ניתנה תורה למלאכי השרת ואפשר לצמצם כי תיכף אחר המיתה יבא הצימוק שדים שאם הית' ראוי' להניק שעה אחת יחול עלי' שם מניקה כו' עכ"ל הנה דלאפשריות הצמצום קרי לי' ניתנה תורה למה"ש ואולם וודאי רק שיגרת לישן הוא לו ז"ל ואין כוונתו באמת דחד טעמא נינהו דע"כ דאין זה תלוי בזה וכנ"ל

נ"ה א' בהמה שנמצאת כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' כ"ג, כ"ד

שם שותה בכוס של זהב כו', נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' מ' הביא קושית הפרשת דרכים דרך המלך דרוש י"א שהקשה לפמ"ש בירושלמי פ"ב דסנהדרין דכלי מלך שנשתמש בו הדיוט אסור למלך מק"ו ומה כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור למלך כלי מלך שנשתמש בו הדיוט לכ"ש והקשה דא"כ לגבוה נמי דקיי"ל דכלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור לגבוה א"כ כלי גבוה שנשתמש בו הדיוט נימא ג"כ דאסור לגבוה מק"ו זה וזו לא שמענו שיהי' כלי גבוה נאסר בתשמיש הדיוט והח"ס ז"ל שם תי' דהירושלמי לא קאמר אלא בהדיוט שנשתמש בכלי מלך ברשות כפלגשי דוד שקנאם אבשלום בשבי' שזה קניין גמור כדדרשי' מוישב ממנו שבי בגיטין ל"ח א' ומשא"כ הדיוט דעלמא המשתמש בכלי מלך שלא ברשות אינו אוסר דאין אדם אוסר דשא"ש וא"כ ה"נ בכלי גבוה כיון דלא נפקו לחולין ע"י מעילה דיש בהם מועל אחר מועל א"כ ג"כ הרי א"א אדשא"ש עכ"ד וצ"ע דהך דגיטין ל"ח א' אמרינ' שם כן רק למעשה ידיו דמהני קניין של כיבוש ע"ש אבל לא לעניין ביאה שיהי' רשאי לבעול פלגש הנכבשת בשבי מלחמה ולעיל כ"א ב' מצרכינן קרא דאשת ואפי' אשת איש להתיר אשת עכו"ם הנכבשת במלחמה ואם דיש לחלק מ"מ נ' דביאה לא הוי מעשי ידיו ולא שייכא בקניין דכיבוש וגם אין נ' כלל שיהי' דין כיבוש ועניינו בישראל לישראל וכמובן וגם מ"ש דאין אדם אוסר דשא"ש צ"ע דזה אמרי' רק בדבר התלוי במחשבה כמ"ש התוס' יבמות פ"ג ב' ד"ה אין ומשא"כ כאן דגוף התשמיש אוסר דכיון דנשתמש בו הדיוט לאו אורח ארעה לאישתמושי בי' לגבוה א"כ לא שייך סברא דא"א אדשא"ש