גליוני הש"ס נשים קלו

שם ב' שמא הרהר כו' נ"ב בשו"ת מים עמוקים סי' ל"א כ' דחששא בעלמא הוא ומשום חומרא דאשת איש מחמרינן כולי האי וכזה בשו"ת הרא"ש כלל י"ז סי' א' וסי' ב' וכ"כ עוד בשו"ת מהרי"ו סי' קס"ד עש"ה ולעניין עד פסול מחמת רשע ושב בלבו אי מיתכשר מיד אלא דאנן לא מהימנינן לי' עד שיעשה תשובה המבוארת בסנהדרין כ"ה ב' וכן בכל חטא עד שיעשה תשובה שלימה בפנינו א"ד אין מיתכשר עד שיעשה תשובה הנ"ל ואת"ל דבעי' תשובה שלימה להתכשר לעדות אם הוא מה"ת או מדרבנן נדבר מזה ג"כ בשו"ת מהרי"ו שם עש"ה בכל התשובה וע' שו"ת תה"ד ח"ב סי' ר"כ וסי' רכ"א ושו"ת מהר"י ברונא סי' כ"ח וסי' ל"ב ועמ"ש בגליון מכות י"ג ב' וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ק"מ ולא זכיתי להבין דבריו אעפ"י שכ' שדבר פשוט הוא דלפי דבריו אם יאמרו פסולי עדות לאחד קדש אשה זאת בפנינו כי צדיקים אנחנו והרהרנו תשובה בלבנו ראוי שיועיל זה לעשות ספק קידושין וזה וודאי אינו וצ"ע וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קצ"א כ' ועיקר תשובה בפה דכתי' והתודה והיא מ"ע כו' עכ"ל ולשונו צ"ע דאדרבה עיקר תשובה בלב שיקבל עליו שלא ישוב לכסלה עוד וכדאמרי' כאן שמא הרהר תשובה בלבו הרי דע"י ההרהור לבד מיקרי צדיק והוא פשוט והוידוי בפה מ"ע בעלמא הוא כשאר מ"ע ואינה מעיקר התשובה כלל וע' ל' פסקי ריקאנטי סי' ס"ז דמיד שהירהר תשובה הרי הוא צדיק גמור כו' ע"ש ולפי"ז אפי' אמר ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת וע"ע אריכות בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' ל"ז וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' י"א ושו"ת מהר"ם לובלין סי' פ"א

שם עשרה קבין זנות ירדו לעולם ט' נטלו ערביא כו', נ"ב הוזכר מזה דערביים שטופי זימה בכתובות ע"ב ב' חזיתי' לההיא ערביא כו' ע"ש ובע"ז כ"ב ב' אני ראיתי ערבי אחד שלקח ירך כו' ע"ש

שם ודברים שבלב אינם דברים נ"ב המבייש את חבירו וכדומה ומחל לו בפיו אעפ"י שלא מחל לו בלבו אמרי' בי' ג"כ דברים שבלב אינם דברים נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ע"ב דפוס קאפוסט ד"ה דין כיון שראובן וע' אריכות בכאן בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ד וסי' צ"ה וע' תוס' גיטין ל"ב א' ד"ה מהו דתימא וע"ע שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ג'

נ' א' כל דסליק אדעתא למידר הוא, נ"ב ע' שלטי הגבורים שבועות פרק ג' דף רצ"ג ע"ב מדפי הרי"ף שכ' וכן נמי נודר ללכת לא"י ולשוב הוי שלא כהוגן כו' ואל תשיבני הנה ההליכה מצוה אעפ"י שהיציאה עביר' וה"ל כנודר להתענות ימים רבים ופגע בו שבתות וימים טובים דמתירין השבתות ולא השאר כו' דז"א חדא דמעשה דיפתח נמי הוי עביר' ומצוה ואפ"ה היו מתירין לו כו' ועוד דהא ליכא מצוה כלל דאין מצוה ללכת לא"י ע"מ לשוב ואפי' למ"ד דהאידנא מצוה ללכת לא"י היינו דווקא ע"מ לדור אבל ההליכה ע"מ לצאת אין בה מצוה דכי היכא דהיציאה ע"מ לשוב אינה עביר' כך ההליכה ע"מ לשוב אינה מצוה דעיקר ההליכה והיציאה תלוי בדירה וכן יש בספר התשב"ץ בשם מהר"ם ז"ל ומילתא דמיסתבר הוא דמה מצוה יכול להיות להולך לא"י ע"מ לשוב מי בקש זאת מידו רמוס חציריו וכיון דאין נחת רוח לפניו ית' נ' דמצי שפיר מיתשיל עלי' עכ"ל ויש קצת ראי' לדבריו מגמ' דכאן כל דסליק אדעתא למידר ומשמע דשלא אדעתא למידר אינו מצוה כלל ומש"ה ודאי כל דסליק אדעתא למידר כו' ואולם מה שדן ז"ל דכי היכא דהיציאה ע"מ לשוב אינה עביר' כך כו' י"ל דרק ביציאה ע"מ לשוב כיון דדעתו לשוב לא"י מקום הקודש לכן הח"ל שהוא חול נגרר אחרי הקודש ואין נחשב נעקר מא"י גם כשהוא בח"ל וגם כשהוא בח"ל חשוב כאילו הי' בא"י מפאת הדיעה לחזור לשם ומשא"כ בהולך ע"מ לצאת אין אומרים כן דכיון דדעתו לצאת לכן גם בהיותו בא"י יוחשב כאילו הי' בח"ל דאין הקודש נגרר אחר החול ודו"ק ועמ"ש כזה בגליון ברכות כ"ו ב' עש"ה ועוד דכיון דהישיבה בא"י מצוה לכן גם בישיבה עראית המצוה אחשבתה לקבע ודוגמתו ברש"י סוכה ל"א א' ד"ה מפני תקנת מריש דמצות סוכה משוי לי' כל שבעה כבניין קבע ע"ש ולא דמי ליוצא ע"מ לשוב דאין ההוי' בח"ל מצוה לכן כיון דהיא עראית וע"מ לשוב לא חשיבא כלום ואולם במנחות מ"ד א' דשוכר בית בא"י עושה מזוזה לאלתר משום ישוב א"י ע"ש ברש"י ולא אמר טעמא משום דהמצוה אחשבתה לקבע וגם יוקשה דאי בהולך ע"מ לשוב חשוב קביעות בהיותו בא"י ומצוה א"כ תו הי' ראוי שיהא אסור לו לצאת משם דמבטל מצות ישיבת א"י ויש לדון עוד הרבה בזה

שם ב' תוד"ה ה"ג כ' דה"נ אשכחן כו', נ"ב ע' ס' הצבא שבסוף שו"ת תמים דעים במדה התשיעית

שם כ' מ"ד לא ניחוש למיעוטא, נ"ב הא דלא אמר מ"ד ניזיל בתר רובא כדאמר בעלמא ע' מהרי"ק שורש ק"ע וע' אריכות בכולה סוגי' דכאן בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתק"ס וסי' תתקע"ב וע"ע שו"ת מהר"ם פאדווה סי' כ"ח

נ"א א' אמר רבא בר אהינא אסברא לי, נ"ב דוגמתו נדרים ה' ב' אמר רבא ר' אידי אסברה לי ובחולין מ"ח א' אמר רבא רבין בר שבא אסברה לי ובב"מ ח' ב' אמר רבא אידי אסברא לי ועוד שם ע"ד ב' אמר רבא ר' אידי אסברה ניהלי ולעיל מ' א' אמר רבא ר' אידי אסברה לי וסוטה ל"ט ב' אמר רבא בר אהינא אסברה לי וזבחים ל"ח א' אמר רבא בר אדא מרי אסברה לי ושבת קכ"ה א' אמר רבא בר המדורי אסברה לי

שם תוד"ה קידושין כ' וק' דהא חייבי לאוין כו', נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שצ"ו

שם ב' הב"ע דשויתי' שליח מהו דתימא כו' נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ג' ע"ש שהביא דברי העיטור והוא פליאה עצומה שהי' לו להביא גמ' ערוכה דכאן [דנאמר ונשנית גם לקמן ס"ד ב'] דאב נעשה שליח לקבל קידושין לבתו בוגרת דגם בעיטור שם לא נאמר יותר מזה וע"ע לעיל ט' א' מדעתה והוא שבגרה ע"ש דגם שם מבואר דבת בוגרת עושה אבי' שליח לקבל שטר קידושין ופשוט דה"ה בכסף וע' נדרים ל"ח ב' ובבתו בוגרת ומדעתה ונ' ג"כ הכוונה דהאב נעשה שלוחה לקבל קידושי' מן המודר וע"ש ברא"ש דהתחלת דבריו אם האב יכול לעשות שליח לקדש בתו בשליחות המקדש ונ' הכוונה שאדם אחר עושה את אבי הבת שליח לקדש לו את בתו והוא שליח המקדש לא שליח הבת ואולם סוף דבריו כולם סובבים על היותו שליח הבת וכן דברי העיטור שהביא וע' שו"ת נוב"י חאה"ע סי' ס"ד ומהד"ות חאה"ע סי' ע' דדן אם יכול אדם להעשות שליח לאחר לקדש לו קרובת השליח דכיון דכל שליח קידושין חב לאחריני אלא דמיגו דזכי לנפשי' כו' ואם האשה קרובת השליח דלא שייך מיגו דזכי לנפשי' יש לדון אם נעשה שליח וע"ש שכ' שלא נמצא הדין מפורש בדברי הפוסקים והנה התחלת דברי הרא"ש הנ"ל אם האב יכול להעשות שליח לאחר לקדש לו בתו משמע דבקרובה אחרת פשיטא דנעשה שליח ובאב הוא דקמיבעי לא מטעם הנוב"י הנ"ל רק מאיזה טעם אחר פרטיי שיש בהכרח באב ובאב נמי השיב הרא"ש שם דאין שום טעם וסברא לומר דלא נעשה שליח עש"ה ושוב ראיתי שהדבר מפורש בר"ן במכלתין פ' האיש מקדש דף ר"ל ע"א מדפי הרי"ף ע"ש שכ' ויש שדקדקו מכאן שאדם יכול להיות שליח להוליך קידושין לקרובתו ולקדשה לאחר אעפ"י שאינו יכול לקדשה לעצמו כו' עש"ה וכנ' שנחית ז"ל ג"כ לחשש הנוב"י דכיון דלא שייך מיגו דזכי לנפשי' כו' ועכ"פ פליאה על הנוב"י שכ' שלא נמצא הדין מפורש והוא מפורש בר"ן ונזכרתי ירושלמי גיטין פ"ו ה"ב