גליוני הש"ס נשים קלה

וע' תוס' שם ה' ב' ד"ה אפי' וע' עירובין ע"ה א' דנאמר במשנה נתנו עירובן במקום אחד ומפרשי' לי' בגמ' אחיצונה ופריך שם במ"ט קרי לי' מקום אחד סתמא עש"ה וצ"ל דלא דמי להנך דמייתינא דאילו מסוימות בראשית ואחרית דשיטה ראשונה נכתבת קודם לאחרות וחציו ראשון קודם לאחרון וכן כאן האכילה בזאח"ז וע"כ שפיר יפול ל' סתמא הן על הראשית מפאת סיומו בראשית או על האחרית מפאת סיומו באחרית משא"כ שם דכמו שהוציא מפנים לחוץ הפנים הוא ראשון לו כן להיפוך הנכנס מחוץ לפנים החוץ הוא ראשון לו וא"כ שניהם ראשית ושניהם אחרית וע"כ שפיר לא יתכן לומר מקום אחד סתמא אם הכוונה רק אחד מינייהו אחרי שאיננו מסיום בדבר ודו"ק

שם תוד"ה אמר כ' שפיתה לשם אישות, נ"ב ע' מהרי"ק שורש קכ"ט

מ"ז א' ותסברא אימא סיפא ושוים במכר שזה קנה, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רמ"ד

שם ב' אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי כו' והה"ד כו' ואמינא להו כו' כ"ע לא פליגי כו', נ"ב דוגמת זה כתובות צ' ב' וע"ע כתובות כ"ה א' דא"ר הונא ברי' דר' יהושיע אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי' כו' ואמינא להו אנא כו' ובנדה נ"ג א' אמר רבא אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי כו' ואמינא להו אנא כו' וע"ע ב"ק פ"ה א' אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי' כו' ואמינא להו אנא כו' וכזה עוד סוכה י"ז א' ובב"ק שם כתוב בגליון הגרע"א ז"ל סוכה י"ז א' וש"נ ואולם בסוכה שם לא נמצאו דבריו כלום וע"ע ב"ק צ' ב' אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי כו' ואמינא להו אנא כו' ובנזיר מ"ד ב' אמר אביי אשכחתינהו לחברי' דר' נתן בר הושעיא דיתבין וקאמרין כו' אמינא להון אנא כו' ובפסחים קי"ז ב' אמר רבא אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי כו' ואמינא להו אנא כו' ובביצה י"ט א' אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי כו' ואמינא להו אנא כו' ובנדה כ"ז א' אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי כו' ואמינא להו אנא כו'

שם לעולם שט"ח דאחרים, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ה ספק בשמעון שקידש אשה בחוב שיש לו על ראובן ואח"כ בא לוי בע"ח של שמעון לגבות חוב זה שחייב ראובן לשמעון בשיעבודא דר' נתן אם נפקעין הקידושין למפרע או לא ע"ש ולענ"ד אפי' לא רצה לוי אח"כ בהתוודע לו לגבות אותו החוב ג"כ יש להסתפק די"ל דכיון דבשעה שקידש הי' החוב משועבד ללוי בשיעבודא דר"נ הרי קידש בדבר שאינו שלו ואי דהשתא אין לוי רוצה לגבות מאותו החוב מתנה בעלמא הוא דיהיב השתא לוי לאשה ואין כאן קידושין וי"ל ג"כ דכיון דבהתוודע לו אין רוצה לגבות הוכיח סופו על תחלתו שגם בשעת קידושין אילו הי' יודע הי' מסלק עצמו משיעבודו ואולי תלוי בפלוגתא דיאוש שלא מדעת ואכ"מ להאריך

מ"ח א' דמר אית לי' דשמואל כו', נ"ב ע' רא"ש ב"מ פ"ק סי' מ"ח רצה להביא ראי' מכאן דמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו א"צ לשלם ללוקח רק דמים שנתן לו ולא כל שיווי החוב דאי צריך לשלם כל שיווי החוב א"כ אמאי לא סמכא דעתה דאשה כאן הלא הבעל יוצרך לשלם לה כל החוב אם ימחול וע"כ דאין חייב לשלם אלא דמים שנתנה דהיינו פרוטה דמי הקידושין עכ"ל ע"ש והכוונה דכיון דאשה מתקדשת בפרוטה לכן נחשב שיווי האשה פרוטה ומה שנעשית אשתו בעד החוב נחשב זה שנתנה לו פרוטה ולכן אם משלם לה פרוטה חשיב דמים שנתנה וע"ע כזה נימוקי יוסף ב"ב פ' חזקת דק"פ ע"ח מדפי הרי"ף מש"ש וכ' הריטב"א ז"ל דכיון דבתר דעתי' דמוכר אזלי' כדאמרי' דאגב אונסי' דזוזי גמר ומזבין ליכא לדמויי לגמרי לאשה ולומר דכי היכי דאשה מתקדשת בפרוטה ה"ה אם קיבל פרוטה משדה זו דליהוי מכיר' דשאני אשה דהרי נתן לה דמי' דכל אשה מתקדשת בפרוטה כו' ע"ש תוכן הדברים דאף דבתלוה וזבין צריך שיתן שיווי הדבר ואי לאו הכי הוי כתלוה ויהיב דמה שעודף על השיווי הוי ככופו לתת מתנה מ"מ באשה בתלוה וקדיש שפיר מקודשת בפרוטה דפרוטה הוא הנחשב שיווי שלה כיון דאשה מתקדשת בפרוטה ואולם לולי דברי הראשונים לענ"ד אין נ' זה כלל לדון ממה דאשה מתקדשת בפרוטה דשיווי האשה פרוטה דקידושי כסף הם רק דרך הקניין שכך נתנה תורה קניין זה אבל אין אשה נישאת לאיש בשביל הפרוטה שנותן לה רק בשביל שרצונה בהאישות והוא כמ"ש תוס' ב"ב שם דמה שמתחייב בשאר כסות ועונה מפאת זה נחשבים קידושין תלוה וזבין והיינו דמה שנעשה אישה זהו הדמים שנותן לה וזהו שווי' דשיווי האשה הוא מה שעומדת להנשא לאיש ויהי' לה איש המחויב לה אישות וכן האשה לבעלה לא שייך כלל לומר שנתנה לו דמים רק שנתנה לו אישות וע' תוס' לעיל י"ט ב' ד"ה ולר"מ דייעוד לא הוי דבר שבממון וע"כ אם ימחול הבעל השט"ח אין שייך כאן תשלומין כלל דבעד אישות לא שייך כלל תשלומי ממון ונמצא דלא יהי' חייב לשלם ממון כלל וא"כ נמצא דבגוף הכסף קידושין לא סמכא דעתה כיון דלא יצטרך לשלם וא"כ אין כאן כסף קידושין ושפיר אינה מקודשת ובחידושי הארכתי מאוד

שם ב' דמ"ס מלוה ופרוטה דעתי' אפרוטה ומ"ס דעתי' אמלוה נ"ב בחידושי הרמ"ה סנהדרין י"ט ב' מ"ס דעתי' דמקדש אמלוה דחשיבא כו' ומ"ס דעתי' אפרוטה דאיתא כו' עכ"ל ומ"ש דחשיבא צ"ל משום דנפישא ומ"ש דאיתא הכוונה דישנה מיד בעין משא"כ המלוה תבוא רק לאחר זמן והוא כהך דכתובות פ"ג ב' בוצינא טב מקרא

שם ומ"ס דעתי' אמלוה, נ"ב בשו"ת מהרי"ו סי' קפ"א דמש"ה כשנותנין שני גיטין לאשה אחת מספק צריך ליתנם בזאח"ז דאילו בבת אחת דילמא דעתי' על הגט שהוא פסול כמו דאמרי' הכי במקדש במלוה ופרוטה דדעתי' אמלוה ואפי' החולק כאן היינו משום דאדם יודע דמקדש במלוה אינה מקודשת ודעתי' אפרוטה אבל התם לא שייך זה ע"ש ולפי"ז המניח ב' זוגות תפילין דרש"י ודר"ת ג"כ יותר טוב להניחם בזאח"ז מלהניחם בב"א דמקום יש בראש להניח ב' תפילין ויש שעושין כן כמובא בספרים ולהנ"ל אדרבה יותר טוב להניחם בזאח"ז דבב"א יש לחוש דילמא דעתי' על אותם שאינם תפילין כי היכא דחיישי' הכי בב' גיטין והא קיי"ל דמצצ"כ וכן בכל ב' מעשי מצוות שאדם עושה מספק יומצא להנ"ל דצריך לעשותם בזאח"ז ויש לדון מזה עוד לכמה דוכתי ואין להאריך וע"ע שו"ת תה"ד ח"ב סי' קס"ט מש"ש שמא דעת הנכרי אמשיכה ולא אקניין כו' עש"ה וע"ע שו"ת מהר"ם לובלין סי' ט' עש"ה

שם ר' יהודה הנשיא אומר באמת אמרו, נ"ב כל' וה ב"ב קמ"ה א'

שם ונמצא של דבש, נ"ב הא דלא תני והוא של דבש, היינו משום דאילו ידעה בו שהיא של דבש אף שאמר בכוס של יין מקודשת וכהך דלעיל ח' א' אי דידעה בי' סברה וקבלה וכן בב"ב ק"ו ב' סברת וקבילת כו' ע"ש, שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קכ"ו

שם מראה מקום הוא לו, נ"ב ע' גליון הרי"פ וע"ע סברא זו בב"ק ק"ב ב' אבל לסחורה לא אמר ע"ש דהטעם דלסחורה בכל מידי דאיכה רווחא ניחא לי' ומה שאמר לו חטים מראה מקום הוא לו ולא לקפידא

מ"ט א' מסאנא דרב מכרעי לא בעינא, נ"ב מעין דוגמא בשו"ת הרא"ש כלל א' אות ב' מש"ש יש מפני חשיבותו שאדם בוש ממנו: