גליוני הש"ס נשים קלד

שם ב' קטנה שנתקדשה, נ"ב ע' שאלתות פ' משפטים ד"ה ברם צריך אילו היכא דקדישא נפשה כו' ע"ש דדבריו צע"ג מסוגי' דכאן וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ח כי יש שם דברי חידוש עש"ה כל התשובה

שם אמר קרנא דברים בגו, נ"ב כזה כתובות קי"א א'

שם שמא כו' ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה, נ"ב דוגמתו ב"ב קמ"ה א' גזירה שמא יאמרו קידושין תופסין באחותה וע"ע דוגמא יבמות ל' ב' זימנין דאזיל הוא ומקדש לה לאחותה כו'

שם רש"י ד"ה קטנה כ' ולא ידע, נ"ב ולקמן מ"ה ב' ד"ה ונישאת שלא לדעת כ' לא הודיעתו ע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג

מ"ה א' אלא לאו דקדיש איהי נפשה וקא קרי לה אלמנה, נ"ב כאן לא הי' יכול לתרץ כגון שנעשו לה מעשי יתומה כו' דא"כ אכתי הא אין מוכר לשפחות אחר אישות ואולם ק' דהו"ל לשנויי דאיירי כגון שסילק האב עצמו מזכות שיש לו בבתו לקדשה דסילוק כזה הא מהני כדמוכח מרש"י לקמן מ"ו א' ד"ה הואיל ונעשה בה כו' דכ' או הפקיר זכות שיש לו בה [וע"כ אין כוונתו אהפקר ממש דנימא דמהני רק בנערה דהבת זוכה בזכות שהי' לאבי' בה לקדשה ומשא"כ בקטנה דאין לה יד להתקדש ואין מי שיזכה בזכות זה לא שייך הפקר דז"א דהפקר ממש גם בנערה לא שייך דזכות שיש לאב בבתו לקדשה ליתי' במכיר' וה"ה דליתא בהפקר וע"כ דכוונתו אסילוק וקצ"ע מכתובות פ"ג א' דלא מהני סילוק בדבר שברשותו] וא"כ אחרי הסילוק הו"ל הבת הקטנה כשאר קטנה שאין לה אב דתקינו לה רבנן קידושין וקידשה את עצמה ושפיר הו"ל אלמנה מדרבנן ואעפ"כ האב שפיר יכול למוכרה כיון דהוא לא מסרה לאישות מעולם ולדעת הגהות אלפסי המובא בש"ע אה"ע סי' קנ"ה סעי' ב' דקטנה הנישאת שלא מדעת אחי' ואמה אינה צריכה למאן א"כ פשוט דלפי"ז כשיש לה אב אלא שסילק האב זכותו אזי עכ"פ צריך דעת אבי' לעניין הקידושין דרבנן וא"צ מיאון רק כשנישאת מדעת אבי' דרק באין לה אב תלוי באחי' ואמה ומשא"כ כשיש לה אב וודאי דתלוי באבי' וכמובן וא"כ י"ל דכיון דקידשה אבי' לקידושין דרבנן מיהת כיון דיש להם עניין ומציאות גם מדאוריתא לעניין שלא יחשב זנות ולא יעבור הבעל על לא תהי' קדישה לרמב"ם ואינה נעשית זונה גם לר' אלעזר דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה [ע' יבמות נ"ט ב' בממאנת] ע"כ שוב גם מה"ת אינו יכול למוכרה דחשיב גם מה"ת שמסרה כבר לאישות ואין יכול למוכרה לשפחות אחר אישות ובפשיטות י"ל כן דכיון דהלימוד מבבגדו בה כיון שפירש טליתו עלי' היינו שמסרה למי שנתחייב בשארה כסות ועונתה שוב א"י למוכרה כמבואר לעיל י"ח ב' א"כ י"ל דאישות דרבנן נמי חשוב פרישת טלית ושמסרה למי שנתחייב כו' כיון דנתחייב עכ"פ בכך מדרבנן ואולם י"ל דכיון דכשסילק האב זכותו אזי לעניין הקידושין דרבנן הרי צריך גם דעתה וכמו באחי' ואמה דאם השיאוה שלא לדעתה א"צ למאן כמבואר ביבמות ק"ז ב' וא"כ כיון דבעי' גם דעתה ה"ל אבי' והיא שנים שעשאוהו דבעלמא כה"ג אין המעשה מתייחסת לכל אחד לבדו רק לשניהם יחד דמש"ה פטורין עלי' בשבת ושאר חייבי חטאות וא"כ האב לבדו לא מיקרי שמסרה כו' ולא קרינן בי' בבגדו בה ושפיר רשאי למוכרה אח"כ דזה זכותו לבדו והרי הוא לבדו לא מסרה לאישות ודו"ק וע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג מה שדן שם בלשון האב אם הוא ל' שליחות מועיל והנה נזכר שם ג"כ שאמר האב ואין לי עסק בה וזה הוא ל' סילוק כמבואר בכתובות פ"ג א' וא"כ ראוי שיהי' גם ל' זה בכאן עניינו סילוק כיון דסילוק מועיל וכנ"ל עש"ה בריב"ש דלא נחית לזה כלל שם והנה מאי דהקשיתי דהא לא מהני סילוק בדבר שברשותו הנה להמבואר גיטין כ"א א' דמה דאב מקבל גט לבתו קטנה הוא מטעם שליחות ולפי"ז גם קבלתו קידושי' עניינם כן ע' כתובות מ"ז א' איתקוש יציאה כו' עש"ה וא"כ י"ל דשפיר מועיל סילוק כמו בכל שליח דיכול לומר אינני רוצה היות שלוחה ולא דמי כלל לשאר סילוק בדבר שברשותו ודו"ק ואולם נ' דגם שליחות כזה דעשאתו תורה לשליחה ממילא ג"כ לא שייך סילוק דאל"כ יבם החולץ שיאמר אני חולץ עבורי לבד ואינני רוצה להיות שליח האחים תהי' יבמתו זקוקה עדיין לאחים ע' יבמות י' ב' ואינו נ' כלל כן רק נעשה שליחם על כרחו וה"נ דכוותה ודו"ק וראיתי דיש לעיין בזה עוד ברא"ש במכלתין פ"ק סי' כ"ה ובקרבן נתנאל שם ס"ק ק"י ודברי הק"נ במחכת"ה מעורבבין דכ' דהאב הפקיר כו' והרא"ש אין כוונתו להפקר וסילוק רק כוונתו שהאב נתן זכותו אל הבת ומ"ש הק"נ דכיון דהפקיר כו' שוב אין לו זכות למוכרה אין מובן דבסילוק הרי יכול להסתלק מזכותו לקדשה ולא מזכותו למוכרה רק כך הל"ל דהואיל ונתן לה זכותו לקדשה ובכח מה שנתן לה היא מתקדשת ה"ל כקידשה אבי' דאין רשאי עוד למוכרה ודו"ק ובגוף דברי הרא"ש שם יש לעיין טובא וע' תה"ד ח"ב סי' מ"ט עש"ה וע"ק לגמ' הנ"ל לעיל י"ח ב' כיון שמסרה אבי' למי שנתחייב בשארה כסותה ועונתה שוב אין רשאי למוכרה ומשמע דאם קידשה האב למי והתנה המקדש ע"מ שאין לה עליו שאר כסות ועונה (דגם בעונה מהני תנאי אם מתנה קודם הקידושין כמבואר בהגהות החות יאיר על הרי"ף ב"מ פ' השוכר את הפועלים דקי"ט ע"א עש"ה] אזי רשאי האב למוכרה אחר אישות כזה וא"כ הא משכחת בפשיטות בקידשה בתנאי כה"ג ומת המקדש דה"ל אלמנה ועכ"ז רשאי למוכרה ועיין

שם ב' רבא אמר כו', נ"ב לאו משום דלית לי' לרבא סברא דשארית ישראל כו' רק דכיון דכפתי' והכריחתו להתרצות לקריבה וע"כ לא הי' נראה לרבא שהי' עושה איסורא אם הי' מערים ומקדשה לקרוביו דכאשר עשתה לו אשתו לדחקו לעבור על רצונו כן יעשה לה, שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתרט"ו ע"ש ולענ"ד ראי' לזה מב"מ מ"ח ב' דמחמיר רבא בהך דשארית ישראל וגו' יותר מאביי דרבא חושבו לאינו עושה מעשה עמך משא"כ אביי ע"ש רש"י ד"ה בעושה מעשה עמך וע' תוס' לקמן נ"ב א' ד"ה והלכתא ועמ"ש על הגליון ב"מ ע"ד א' וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' פ"א וסי' קל"ה וע' חידושי הר"ן ב"מ צ"ד ב' ד"ה פרה במשיכה ובעלים באמי' וע' בגמ' שם ק"ו ב'

שם עד שיבא אבי' וימחה, נ"ב הא דלא אמר עד שישמע אבי' וימחה ע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג

שם רש"י ד"ה כפתי' כ' ועשו סעודה לחיבת חיתון כו', נ"ב אם סעודה כזאת היא סעודת מצוה ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' כ"ב

שם תוד"ה בפירוש כ' ועוד פסק בשאלתות כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף ל"ט

מ"ו א' בזו ובזו כו', נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' ד' ומש"ש דנ"מ טובא לעניין אם אינו דבר המתקיים להוליכו למדי כו' יש עוד נ"מ יותר גדולה דהך דחיישי' שמא ש"פ במדי הוא רק חומרא דרבנן לרוב ראשונים דמה"ת אין לכסף אלא מקומו ושעתו ע' לעיל י"ב א' בראשונים ומשא"כ ספיקא דאו או קאמר הוא ספיקא דאוריתא

שם עד שיהי' באחת, נ"ב מפרשי' בגמ' דהכוונה אאחרונה אף דנאמר סתם ודוגמתו במשנה גיטין ט"ו א' בפני נכתב חציו ומפרשי' לי' בגמ' אחציו אחרון אף דנאמר סתם ואולם בגמ' שם אפי' לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה נאמר ג"כ סתם ושם הכוונה אשיטא ראשונה דייקא ע"ש ברש"י וע' תוס'