גליוני הש"ס נשים קכח

אד רבה ור' הונא רבי' דרבה כו' שדיבר ממנה בשו"ת רד"ך שם ע"ש

שם גדול מצווה כו' נ"ב יש לספק אי גם קטן המקיים מצוות מעלתו זוטר כשאר אינו מצווה ועושה די"ל דכיון דבר תקלה וקלון הוא ורחמנא הוא דחם עלי' לפי שעדיין אין בו דעת וכח לקיים ע' סנהדרין נ"ה ב' ע"כ אם מתרצה בכך ומקיים שוב לא שייך חסיון ושפיר מצווה חשוב ודו"ק ומצאתי בשו"ת מהר"י מינץ סי' ט' שכ' בעניין עיבור השנה שב"ד מעברים וע"י כך מתאחרת גדלות הקטן חודש אחד וז"ל ואמרי' נמי לתא דידי' גרם לו שנתעברה השנה ואע"ג דגדול המצווה ועושה כו' וא"כ נאמר דחוב הוא לו שאנו מאחרים גדלותו וי"ל דה"מ גדול שיש לו דעת וכח והרגל גדול משא"כ בזה שעדיין רך בשנים ובכל אלה עכ"ל ז"ל והם דברי חידוש

שם א"ר יוסף מריש ה"א כו', נ"ב ע' חידושי הר"ן ר"ה ל"ג א' הביא מדרש דר' יוסף סימא את עצמו משום שלא הי' יכול לעמוד בעצמו שלא להסתכל חוץ לד' אמותיו ע"ש והוא חידוש

שם תוד"ה כבד כ' בירושלמי דורש כו' עד והיכא דלית לי' חייב לחזר כו', נ"ב ע' לקמן ל"ב א' תוד"ה אורו הביאו ג"כ ירושלמי זה ולא כתבו זה הסיום דהיכא דלית לי' חייב לחזור כו' וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרס"ג

שם ב' דכל אימת דהות בעי למיסק לפוריא גחין וסליק לה, נ"ב כזה ע"ז י' ב' כי הוי בעי רבי למיסק לפוריא היי גחין קמי פורי' א"ל סק עילואי לפוריך

שם ומכבדו במותו, נ"ב עניין אמירת קדיש על אב ואם נוחי נפש הוא משום שחייב הבן לכבד אביו ואמו במותם ובחייהם כדאמרי' בקידושין ואין לך כבוד גדול מזה שיזכה אותו ועדיף ממה שיאמר הריני כפרת משכבו, ל' שו"ת הרד"ך בית י"א חדר א' ולפי"ז חיוב אמירת הקדיש הוא דאוריתא משום כיבוד וע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"ב דדן לומר דכל אמירת קדיש הוא רק מספק דשמא אביו צדיק וא"צ לקדיש ואם יש עוד ספק ה"ל ס"ס להקל ואין חייב לומר קדיש ע"ש ולדבריו הנ"ל לכאורה אין בקדיש משום כיבוד דאדרבה מראה שחושש עליו שאינו צדיק וגס גוף ד"ז דאמירת הקדיש רק מספק שמא אינו צדיק צ"ע דמדוע נחוש לזה ולא ניקום לי' בחזקת צדיק ובזכרוני משו"ת חתם סופר חיו"ד דיש לכל אדם חזקת צדיק גמור שאין עצמותיו מרקיבין ואולם לפי"ז הרי לא הי' ראוי לשום מת שיטמא למ"ד דקברי צדיקים אין מטמאין וע"ע בשו"ת שבות יעקב סי' צ"א דכ' בשם מפרשי התורה בטעם הזאת ג' וז' לטומאת מת דשמא הי' המת צדיק ואינו מטמא ונטמא המוזה בהזאה א' שביום ג' ולכן צריך הזאה ב' והיא מטהרתו מטומאת הזאה א' ע"ש מש"ש בזה וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג דלא פשיטא לי' שתהי' חיוב כיבוד אב לעניין חיוב לקיים דבריו וכ"ש אחר מיתתו עש"ה כל התשובה וע' שו"ת שבות יעקב סי' קס"ח

שם הריני כפרת משכבו נ"ב עתה נוהגין לכתוב כן אחר מיתת אביו תוך שנה אף כי בזכיר' בפה לא נהגו ועפ"י הדין נהפך הוא ל' שו"ת חות יאיר סי' ע"א

שם מאכיל ומשקה מלביש ומכסה, נ"ב ל' רש"י פ' קדושים מלביש ומנעיל וע' שו"ת חיים שאל סי' ע"ו בשם שו"ת שבות יעקב דדקדק מזה דמנעל אינו בכלל מלבוש ודחי דהא קתני נמי מאכיל ומשקה אע"ג דשתי' בכלל אכילה עש"ה ובמחכת"ה נ' דאין דחייתו דחיי' דבל' חכמים אין שתי' בכלל אכילה ע' ב"ב קמ"ו א' דאדתנן במתני' ואכל שם סעודת חתן אמר בגמ' אכל תנן שתה מאי ובחידושי הארכתי ועמ"ש לעיל כ"ב ב' בגליון וע' שבת י"א א' לא יאכל הזב כו' ושם שתי' בכלל וכדמוכח מהך דשם י"ג ב' אכל עמי ושתה עמי וכמ"ש הפוסקים ע' ביריאים סי' קצ"ב ורוקח סי' שי"ז בה' נדה דלא יאכל תנן וה"ה לא ישתה ע"ש והגיע לידי שו"ת שבות יעקב וראיתי שבסי' כ"ד כ' כן בשם השערי אפרים דמנעל אינו בכלל מלבוש ודחה דבריו ובמהדורא בתרא לשבות יעקב שם בסי' כ"ד הנ"ל הביא ראי' הנ"ל מכאן ודחאה כנ"ל דהא קתני נמי מאכיל ומשקה אע"ג דשתי' בכלל אכילה ע"ש וע"ע בדברי הימים ב' ה"ח וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום וג' וא"כ אפי' לא יהי' בל' חכמים שתי' בכלל אכילה מ"מ י"ל דאין לדקדק מן הגמ' דהש"ס לישנא דקרא נקט מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל ממש כלישנא דקרא וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום וע' ירושלמי ב"ק פרק א' הלכה א' כמה דאישתעי קרייא אישתעיית מתניתא וכזה בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"י וכ"ה עוד בכ"ד דדרך הש"ס למינקט לישנא דקרא

ל"ב א' דמחל לי' ליקרי' נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' ס"ט

שם האב שמחל על כבודו כבודו מחול נ"ב ה"מ כבודו אבל הכאתו וקללתו לא, שאלתות פ' משפטים וע"ע שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקכ"ד דהא דכבודו מחול היינו רק ליפטור מעונש אבל מצות כיבוד אב אכתי איכא אם מכבדו ולא הוי כמכבד איניש דעלמא ע"ש ובזכרוני מאחד מספרי החיד"א ז"ל שהביא בשם גדול אחד דהא דאב שמחל על כבודו כבודו מחול ה"מ כבודו אבל בזיונו לא ואולם לענ"ד דבר זה מיפריך מגמ' ערוכה בסנהדרין מ"ח א' ת"ק סבר כי בזו לי' אחולי מחיל זילותי' גבי יורשין עש"ה דמפורש דגם על בזיונו מהני מחילתו

שם תוד"ה אורו כו' ופסק היכא דלית לי' לאב כו' נ"ב שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקמ"א וע' שו"ת ח"ד סי' נ"ו

שם ב' מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כו', נ"ב ע' רש"י סנהדרין מ"ז א' ד"ה על מטה של חבלים דכ' ולכבוד עצמו לא חש כו' ואולם שם הי' במקום קידוש השם ועדיף עוד מהך דמצוה שאני דסוטה מ"א ב'

שם מפני שיבה תקום כו', נ"ב בשאלתות פ' קדושים ומיחייב בר ישראל למיקם מקמי רבנן כו' ומאן דלא קאים מוקמינן לי' בעל כרחי' למיעבד יקרא דאוריתא עכ"ל ובשאילת שלום כ' דהרבותא דה"א הואיל ואמרי' לקמן ל"ג ב' כל שאין עומד כו' אינו מאריך ימים שנא' וטוב לא יהי' לרשע ולא יאריך ימים ומינה דכל שעומד מאריך ימים דמדה טובה מרובה ע"כ ה"א דהוא כמ"ע שמתן שכרה בצדה וככיבוד או"א דאין כופין מפאת דכתי' בי' למען יאריכון ימיך כמבואר בחולין ק"י ב' עכ"ד בקצת תוספת הסברה ואינם נראים דהרי נאמר שם ל' שמתן שכרה בצדה וכאן הרי לא נכתב בצדו דהמ"ע כתובה בתורה והשכר בקהלת וא"כ אכתי פשיטא ועוד דא"כ מ"ש השאלתות "למיעבד יקרא דאוריתא" עדיין מיותר שהרי הכפי' בפשיטות לקיים מ"ע ולענ"ד כוונת השאלתות דכאן לא שייך עניין כפי' כבשאר מ"ע דכאן אם יעמוד ע"י כפי' עדיין אין זה כבוד והידור כלל והרי כל המ"ע רק משום כבוד והידור וכדאמרי' כאן לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור וקימה שע"י כפי' לא הוי הידור כלל מצד הקם ורק דעכ"ז מוקמינן לי' על כרחי' משום יקרא דאוריתא המוטלת עלינו וע"כ זהו ג"כ מעניין היקרא דאוריתא להקים על כרחו את הבלתי רוצה לקום ולכבד התורה כמו שנתחייב ודו"ק

שם ואין זקן אלא חכם, נ"ב מעניין זה בסנהדרין מ"ב א' ומאי נזדקן הדין חכם דינא: