גליוני הש"ס נשים קכז

למחר ה"ז חייב א"ל ר"י לא אם אמרת בנותר שאינו בקום אכיל בו ביום תאמר במילה שכל היום בקום מול עכ"ל התוספתא ומבואר דר"א מדמה שכח ומל את של ע"ש בשבת לנותר ששכח ואכל מפני טירדת מצוה שהית' עליו אתמול לאוכלו וס"ל בהכרח דכמו דנותר אין בו מצוה עתה בשעת אכלו שכבר הוא נותר ה"נ מילה של ב' בשבת אין אז המצוה כלל דארי' דאיסורא מסלק עניין המצוה בו ביום לגמרי וע"כ כי היכי דמתחייב חטאת בנותר ה"נ יש לו להתחייב במילה של ב' בשבת ור"י מחלק דנותר שאני שאינו בקום אכול משא"כ מילה של ב' גם בשבת ישנו בקום מול היינו דהמצוה הוא גם בשבת אלא דארי' דאיסורא הוא דרביא עלי' ולפי מה שהוכחתי באתוון דאוריתא שם מהך דכריתות ז' ב' דב"ה ס"ל דארי' דאיסור שבת מסלק השם זמן מן המצוה שאינה דוחה שבת כגון קרבן יחיד ואף אם היא מתקיימת בשבת בחלק מה היינו בקרבנות ציבור וב"ש ס"ל דאין ארי' דאיסור שבת מסלק השם זמן בכה"ג ומילה של"ב נמי הא להא דמיא דהא יש מילה מתקיימת בשבת ההוא היינו מילה בזמנה וא"כ נמצא דר"א בשיטת ב"ה ור"י בשיטת ב"ש קאי וזו תימה דהחליפו כאן שיטתם מבכל מקום דבכ"מ ר"א בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה הוא דקיימי ע' תוס' סוטה ג' א' ד"ה רבי ישמעאל וגמ' ערכין כ"ג א' ובחידושי הבאתי עוד כזה מקומות רבות מאוד דר"א קאי בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה ונודע מ"ש האחרונים דכיון דר"א שמותי מתלמידי ב"ש ור"א הרי לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם לכן תמיד שיטתן כשיטת ב"ש בהכרת וא"כ צ"ט מה שראו דעתו מבוארת להיפוך כדעת ב"ה ולא כב"ש והנה י"ל עוד בהבנת פלוגתת ר"א ור"י הנ"ל דר"י הי' לו הוכחה דארי' דאיסור שבת ע"כ דאין מסלק עניין המצוה במילה של"ב דאי איתא א"כ מילה של"ב שעבר עלי' שבת לא תהי' עוד המצוה כלל גם אח"כ מטעמא דדיחוי וס"ל לר"י דיש דיחוי אצל מצוות וע"כ דגם בשבת יש עניין המצוה אלא דארי' כו' ור"א לטעמי' דלית לי' דיחוי גם בקדשים כמבואר בזבחים ע"ד א' לכן פליג שפיר על יהושיע וכמובן ויש לי להאריך בזה הרבה עוד ואין הגליון מספיק

שם ב' ת"ר לפדות את בנו ולעלות לרגל, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' י"ח

שם אין מצווה ללמד א"ע, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקפ"ח דאע"ג דאשה פטורה מת"ת מ"מ אם למדה שכר יש לה ע"ש וע' סוטה כ' א' ומש"ש בגליון

שם בניכם ולא בנותיכם, נ"ב כדרש זה ב"ב ק"י ב'

שם אם בנו זריז וממולח, נ"ב בגליון יש נוסחא וממולא והיא נראית יותר שכן גם בסנהדרין ע' ב' יש כל' זה ואני נדרתי ואמרתי יהא לי בן זריז וממולא בתורה

שם משתבח לי' ר"ח לר"ה כו' עד כשיבוא לידך הביאהו לידי נ"ב כזה ברכות ל"ח א', ב"ק מ' א', נדרים כ"ב ב', נדה י"ד ב', וע"ע ע"ז ד' א' משתבח להו ר' אבוה למיני בר' ספרא דאדם גדול הוא כו'

ל' א' מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני נ"ב כל' זה מנחות ל' א'

שם אנן לא בקיאינן, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' י"ד כ' דבתיבות נמי לא בקיאינן ע"ש

שם ה' אלפים תתפ"ח פסוקים הוו פסוקי ס"ת כ"ו, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' רל"ה

שם ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך נ"ב בס' יריאים סי' ל' כ' יש לשאול למה לא הצריכו חכמים מצות ושננתם בשכיבה ובקימה כק"ש למ"ד ק"ש דבשכבך ובקומך אתרוייהו קאי דכתי' ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עכ"ל ונ' דאחרי תיבות "למד" "קש" "צ"ל "דאוריתא" וכוונת הקושי' דיהי' חיוב לשנן לבנים בכל בוקר וערב כמו ק"ש ולמ"ד ק"ש דרבנן לא קשיא דחייבו רק פרשיות אלו לכל אדם בעצמו מפני שיש בם מלכות שמים ועוד כמה דברים עמ"ש בגליון ברכות כ"א א' משא"כ למ"ד ק"ש דאוריתא קשה ויוקשה עוד דיהי' חיוב לשנן לבן בלילה מוטה ובבוקר מעומד לב"ש דס"ל בפ"ק דברכות כן בק"ש מפאת דובשכבך ובקומך היינו ממש שכיבה וקימה עש"ה

שם ב' להשיאו אשה מנלן כו', נ"ב ע' דברי חידוש בשו"ת הרד"ך בית י"ז חדר ז' וע"ש דיוצא מדבריו דגם אשה חייבת להשיא בתה משום שבת או משום איסור לעמוד בלא איש דאיתי' באשה משום הרהור או חשד עש"ה וצ"ע דהי' ראוי שתהי' מחויבת להשיא גם בנה מטעמים הנ"ל דנהי דלא מיפקדא במצות פ"ו דידי' מ"מ הא חיובים הנ"ל בי' נמי איתנהו ומדוע לא תתחייב מחמתיהו בבנה כמו בבתה וצ"ל דאע"ג דמחויבת מ"מ מתני' לאו בהכי איירי רק בהחיוב מפאת פ"ו דחיוב זה ליתי' באשה וצ"ע בזה שם בכל דברי הרד"ך עש"ה

שם ללמדו אומנות כו' דא"ק ראה חיים כו', נ"ב כזה מכות ח' ב' חיותא הוא דלמדי' ע"ש ברש"י

שם אם אשה ממש הוא, נ"ב הוקש האומנות לאשה דכתי' ראה חיים עם אשה וכן בסנהדרין פ"א א' ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חבירו דהאומנות קרוי אשה וכן קרוי הזיווג דעת כדכתי' והאדם ידע וכן האומנות ע' ב"מ ל' ב' והודעת להם זה בית חייהם וברש"י ללמוד להם אומנות להתפרנס בו כו',

שם כל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות, נ"ב דוגמא לזה סוטה כ"א ב' כל המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות תפלות ס"ד אלא אימא כאילו למדה תפלות

שם א"כ מת"ל איש איש סיפק בידו לעשות כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' מ"א ואין נ' לענ"ד דכאן אמרי' כן רק מפאת דכתי' תיראו לרבות אשה

שם נתגרשה שניהם שוים, נ"ב אולי אשמעי' דלא פטרינן לה מטעם דיחוי אצל מצוות

ל"א א' אסור לאדם שיהלך ד' אמות בקומה זקופה כו', נ"ב ע' גליון הרי"פ והוזכר עוד מזה סנהדרין פ"א א' ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה ומשמע דהוא כאילו עובד ע"ז עש"ה

שם לא מסגי ד' אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי נ"ב מעין דוגמא סנהדרין ק"א ב' ומאי וזה אשר הרים יד במלך כו' שחלץ תפיליו בפניו וברש"י חלץ תפילין אין נכון להיות בגילוי הראש לפני המלך כו' עכ"ל ולפני ממ"ה הקב"ה עאכ"ו וע"כ מפאת דמלא כל הארץ כבודו ית' ושכינה למעלה מראשי אין להיות בגילוי הראש וזהו דהוסמכה הך מימרא למימרא הקדומה דהוא משום מלא כל הארץ כבודו

שם שאת ואמך חייבים בכבוד אביך נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' כ"ז וע' שו"ת שארית יוסף סי' י"ט דדקדק מכאן שחייב אדם בכבוד רבו של רבו יותר מבכבוד רבו עש"ה וצ"ע דלא דמי כלל דכאן חיוב כיבוד האב הוא אותו החיוב אשר בכיבוד האם וע"כ סברא דאתה ואמך חייבין כו' מכרעת לתת קדימה לכיבוד אב משא"כ ברבה דרבי' דאין חיוב לכבדו מתורת רב רק מתורת ת"ח וגם חידוש דאישתמיטתי' שו"ת רד"ך בית כ"ב חדר י"ג דכ' בקצרה וז"ל דנראה שהתלמיד הוא חייב בכבוד רבו מרבו דרבו דלא דמי לההיא דקידושין אבא אומר השקיני מים וכו' עכ"ל ופשוט דכיון לחילוק הנ"ל וגם צ"ע דלא העיר בשו"ת שארית יוסף הנ"ל כלל בעניין זה מגמ' כתובות ס"ט א'