גליוני הש"ס נשים קכט

שם אין זקן אלא מי שקנה חכמה, נ"ב פי' מי שקנה ממנו חכמה דהקונה חכמה מאחר היינו תלמיד לרב צריך לקום מפניו ולהדרו והיינו דאמרי' לקמן ל"ש אלא ברבו שאינו מובהק כו' הרי דרבו בעי' כו' ואמרי' נמי ת"ח שבבבל עומדין זה מפני זה פי' משום שלומדין זה מזה אבל שאר בני אדם לא, ס' יריאים סי' ל"ו ע"ש

שם אפי' כל שיבה במשמע, נ"ב פי' עכו"ם המקיים ז' מצוות ב"נ דהיינו חסידי אומות העולם, ס' יראים שם

ל"ג א' דילמא לאונסי' שאני, נ"ב ע' שו"ת תה"ד ח"א סי' מ"א

שם הלכה כאיסי בן יהודה, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' כ"ח בדבריו שם בנידון אחד שהכה איש זקן וכ' שם בתוך הדברים שפורט את חטאיו שעשה בזה וז"ל ואם הזקן הוא בן שבעים עבר גם על מ"ע מפני שיבה תקום וגו' דהלכה כאיסי בן יהודה דאמר כל שיבה במשמע עכ"ל וזה חידוש דין דהמכה לזקן מלבד לאו דחובל בחבירו עובר גם על מ"ע דמפני שיבה תקום דחזינן מזה שציותה תורה לכבדו וא"כ זה כולל ממילא שלא יכנו ולפי"ז עשה דמפני שיבה תקום יש לה קולא דהותרה מכללה בב"ד כי היכא דאיתי' לקולא זאת ללאו דחובל בחבירו כמבואר ריש אלו נערות דכיון דגם זקן המתחייב מלקות ב"ד מכין אותו א"כ הרי הותרה העשה מכללה בב"ד ומ"ש המהרי"ו בן שבעים הוא פשוט עפ"י משנה אבות בן שבעים לשיבה

שם אביי יהיב כו', נ"ב ל' השאלתות פ' קדושים אביי כי חליף ואיכא סבי דיתבי ולא מצו קיימו [מפני חולשתם] יהיב להו ידא וקיימו מקמי' רבא משדר שלוחה ומוקמין ציבורא כשהי' בא אל הציבור שלח שליחו תחלה להודיעם כדי שיכינו לעמוד מפניו כי בבואו פתאום העמידה מפניו פתאום טורח יותר] ר' נחמן משדר גוזאי [ג"כ לציבור וכנ"ל] כי מטי [אל הציבור] אמר כמה נחמן איכא בשוקא כי קייימיתו לאו מקמאי קיימיתו אלא מקמי תורה הוא דקיימיתו עכ"ל וקצת ראי' לפי' השאלתות בהך דאי לאו תורה כמה נחמן כו' מהך דמועד קטן כ"א ב' מעשה ומתו בניו של ר"ע נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול בשעת פטירתן עמד ר"ע כו' ואמר אחינו בית ישראל שמעו אפי' שני בניו חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק אלא כך אמרתם תורת אלקיו בלבו וכ"ש ששכרתם כפול וע' פסחים ס"ח ב' ר' יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדו לי עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא ולולי פירש"י שם י"ל ג"כ הכוונה דאמר כן לתלמידיו או אל הציבור שיעשו לו עגלא כו' על היותו לומד עמם תוה"ק שניתנה ביום זה וע"כ פירש ואמר שאין כוונתו שיעשו לו לכבוד עצמו רק לכבוד תורה שניתנה ביום זה והוא לומדה עמהם אבל מפאת עצמו כמה יוסף איכא בשוקא ואין חשוב יותר מהם ממש דוגמת דברי ר"נ כאן לפי' השאלתות ולפי"ז היו דברי ר' יוסף הנ"ל ענוה גדולה וסרה קושית העולם מהך דסוף סוטה

שם תוד"ה אין בעלי אומניות רשאין לעמוד כו' כ' וי"ל דמיירי בעוסקין במלאכת אחרים והשתא שייך לשון רשאים, נ"ב ע' ח"א למהרש"א תענית כ"ג ב' ד"ה אמינא לא איפגר ודבריו צ"ע מכאן ומ"ש דפועל יכול לחזור כו' נ' פשוט דזהו רק מדינא אבל אסור לו לחזור משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב

שם ב' זאת אומרת רכוב כמהלך דמי, נ"ב ה"נ בלשון מצינו דקרינן לרכוב מהלך ע' חגיגה י"ד ב' מעשה בר' יוחנן בן זכאי שהי' רוכב על החמור והי' מהלך בדרך כו'

שם מהו לעמוד מפני ס"ת, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקס"ד אם צריך לעמוד מפני חומש וע' ר"ן כאן מה שהקשה מהך דמכות כמה טפשאי כו' וע' שו"ת הרא"ש כלל י"ג או י"ד דפסק הלכה עפ"י הך דמכות עש"ה ועמ"ש בזה בשב דנחמתא ועמ"ש בזה בהקדמת ס' שב שמעתתא וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' י"א

שם חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח, נ"ב דוגמא לזה בכורות מ"ה ב' מר סבר בגנותי' מישתעי ומ"ס בשבחי' מישתעי

שם שנא' והביטו אחרי משה וגו', נ"ב צ"ע דמה ראי' ממשה הרי משה הי' מלך כמבואר בזבחים ק"ב א' ונשיא מעלתו פחותה ממלך כדאמר לעיל ל"ב ב' וע' שו"ת תה"ד ח"ב סי' רנ"ב דקדק מכאן דלאו דווקא בעניין עמידה מלפניו רק כל מצות כיבוד ומורא יש בנשיא יותר מבתלמיד לרב ע"ש

ל"ד א' תוד"ה ותפילין כ' דהכי אמרי' בירושלמי כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית כו', נ"ב ע' תוס' מנחות מ' ב' ד"ה משום וע' רא"ש שם ה' ציצית סי' א' וע' טא"ח סי' י"ח וע' בכור שור חולין פ"ט א' דכ' דבר נחמד בפלוגתת הירושלמי והבבלי בזה דלבבלי ביום ולילה ממש הוא דתלוי לא בכסות יום וכסות לילה וכמ"ש הטור שם בשם הרא"ש וכ' דבתכלת דציצית יש ב' טעמים א' טעם הגמ' מנחות מ"ג ב' לפי שתכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, ב' מ"ש ברש"י סוף פ' שלח דהטעם לזכור מכת בכורות דתכלת ל' תיכלא שהוא שכול הבכורות ורמוז זה הטעם בב"מ ס"א ב' ולפי"ז פליגי בב' הטעמים הנ"ל דלטעם הא' ראוי שתהי' לילה פטורה מציצית לפי מאי דמשמע בע"ז ג' ב' דביום הקב"ה יושב על כסא כבוד ובלילה רוכב על כרוב קל שלו כו' משמע דאינו יושב כביכול בלילה על כסא הכבוד אבל לטעם הב' אדרבה מכת בכורות הא נעשה בלילה אלא דהיו אז מלובשים כסות יום וכמ"ש מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם וגו' ופי' במכילתא שהיו מלובשים כיוצאים לדרך דאין דרכם בכסות לילה המיוחד לשינה ולכן החיוב שפיר בכסות יום אפי' לובשו בלילה עכ"ד

שם תוד"ה אלא כ' הוו כמו מיעוטא, נ"ב ע' חידושי רמ"ה סנהדרין מ"ה ב' מש"ש א"נ להכי כתב בתרוייהו כו' דלפירושו הראשון ס"ל דב"כ הוו מיעוט בהדיא דבעלמא יהי' להיפוך וכתוס' כאן ולפי הא"נ אינו מיעוט רק שאין יכולין ללמוד משם לעלמא ובזה הוא שחלוק שם הא"נ מן הפי' הראשון עש"ה

ל"ה א' כי יעשו כו', נ"ב ע' פתיחה כוללת להפמ"ג חלק שני אות י"ד וכבר קדמוהו בשו"ת תשב"ץ סי' ג'

ל"ו ב' תוד"ה חוץ כ' א"נ י"ל כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוו מחוסרי בגדים, נ"ב ע' תוס' זבחים י"ג אי ד"ה בכהן והנה מ"ש התוס' בתי' א' דמיירי שלבשו את הבגדים לכאורה יש בזה משום לא יהיו כלי גבר על אשה אולם לפמ"ש המהרש"א בח"א נדרים מ"ט ב' ד"ה ברוך שעטני מעיל בכסות המיוחד לאיש ולאשה לית בי' משום לא ילבש כו' עש"ה א"כ ה"נ אילו היו כהנות כשירות לעבודה והיו מחויבות בעבדן ללבוש בגדי כהונה ככהנים זכרים ממילא ה"ל הבגדים מיוחדים לאיש ולאשה ולית בי' משום לא ילבש כו' וז"פ

שם תוד"ה מכניס כ' דהכא ה"ט דלא הוי חציצה בכה"ג לפי שהוא גזה"כ דבעי' כהן ובעלים, נ"ב דוגמת סברא זו בתוס' פסחים קי"ד א' ד"ה אעפ"י ע"ש וכהך דתוס' פסחים הוא ג"כ ברוקח סי' שע"ח דכ' בפרק ב' דסוטה דם ציפור שיהא ניכר לרבנן לרבנן ברביעית משערינן כו' מאחר דמצותו בכך לא בטיל עכ"ל וצ"ע לדבריו דא"כ איך דייקי' מדם הפר ודם שעיר דמב"מ לא בטל או דעולין לא בטילי וע"ע שו"ת