גליוני הש"ס נשים קכו

דסתם עבד הוא עבד כנעני וצע"ק מש"ס ב"מ דצ"ט ע"א וע"ע רש"י כתובות ק"י ב' ד"ה לאתויי עבדים ובגוף דברי מהר"ם הנ"ל ע' בש"ע ח"מ סי' ת"ך וע' שו"ת צמח צדק סי' נ"ד

שם ממזר סופג את הארבעים, נ"ב ע' פסקי תוס' מועד קטן סי' ע"א וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ח הביא ג"כ מנהג לנדות על קריאת ממזר ועש"ה כל התשובה

שם רשע יורד עמו לחייו, נ"ב בנימוקי מהור"ר מנחם כו' שם כ' הוא רצה להפסיד פרנסתו דכתי' כי ימוך אחיך והחזקת בו פרט לרשע שאין אחיך לפיכך יורד עמו לחייו ועוד שם האומר לחבירו ממזר או עבד או רשע לוקה מ' מן הדא דכתי' ופי כסיל מחתה לו האומר לחבירו נואף או פסול או נבל לוקה מ' מן הדא דכתי' ומהלומות לגיו כסילים כו' ועוד שם קראו רשע יורד עמו לחייו פי' ר"י להכותו הואיל ולא נזהר בלאו לא תונו (ר"ל אונאת דברים) וע' רש"י תענית ז' ב' ד"ה העז איש דמביא גמ' דכאן דקורא לחבירו רשע הוא במלקות עש"ה אולם דבריו כאן ד"ה רשע אינם כן וצע"ק וע"ע שו"ת לחם רב סי' ו' הביא ג"כ מן המרדכי בפ' הזהב דיש על אונאת דברים מלקות דאוריתא מלאו דלא תונו וגו' וע"ש מה שתמה ע"ז וע' אריכות בעניין קריאת שמות גנאי לחבירו בשו"ת חות יאיר סי' ס"ה וע' שו"ת מהרי"ו סי' כ"ח וע"ש שכ' ועל מה שאמר ראובן לבנו של שמעון מוכה שחין ומצורע נ"ל שאין זה בושת כל כך שכן דרך נערים קטנים שיש להם שחין על ראשם ועוד מאן לימא לן דמיכלמו לי' ומיכלם עכ"ל ועש"ה כל התשובה וע"ע שם סי' נ"ט בעניין האומר לחבירו אתה מכחש כמו ממזר ע"ש אריכות וע' בזה בשו"ת ח"צ סי' ע"ז וע"ע שו"ת הר"י מגא"ש סי' צ"ד עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ק"א אות א' ועמ"ש בגליוני כתובות צ"ו א' לקמן פ"ב א' שבת ק"נ א' בשם שו"ת מהר"י ברונא ועש"ה בגוף התשובות וע"ע בשו"ת מהר"י ברונא שם סי' קצ"ט וסי' ר' וסי' ר"ב וסי' ר"ג וע' שו"ת חוט השני סי' נ"ז מש"ש בסוף התשובה לעניין הוצאת דיבה דאפי' ע"א ואשה וקטן נאמנים ע"ש וע"ע שו"ת שבות יעקב סי' קע"ט ושם ח"ב סי' קל"ו וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תצ"ב עש"ה בסוף התשובה וחידוש על הרדב"ז ז"ל שדבריו היפוך הזוהר משפטים ד"ה ואנשי קודש תהיון לי וע"ע שו"ת נחלת שבעה סי' ס"ו עש"ה

שם הישבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי, נ"ב ע' ירושלמי שבועות פ"ז ה"ח ומאי דמשמע שם דאין כהן נמכר בע"ע צ"א מלעיל כ"א ב' דרק אין נרצע אבל נמכר שפיר

שם האי טענתא מעלייתא היא ממונא אית לי' גבי', נ"ב כל' זה ב"מ ע"ט ב'

שם א"ה היינו קרקע, נ"ב ע' תה"ד סי' שי"ח

שם תוד"ה הקורא כ' והיינו מדה כנגד מדה, נ"ב ע' ביאור קישור הדברים בשו"ת מהראנ"ח סי' כ"ה

שם ב' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' צ"ב עש"ה כל התשובה וע' עוד שם סי' קכ"ד וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קכ"ד וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ת"ג דהמקדיש שטר חוב אין ההקדש חל דמכירת שט"ח הוא בכתיבה ומסיר' ואמירתו לגבוה הוא רק כמסירתו להדיוט אבל לא ככתיבה ומסיר' ע"ש ואולם בחלק ב' שם סי' תשל"ח כ' וז"ל ולעניין המקדיש שט"ח שיש לו על חבירו אם שכ"מ הוא הקדישו הקדש דדבריו ככתובין וכמסורין ואם הי' בריא אין הקדישו הקדש דגוף השטר אינו ממון שיחול עליו ההקדש וקיי"ל דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה עכ"ל הנה דפה כ' טעם אחר מבחשובה הראשונה הנ"ל וגם גוף דבריו פה צ"ע דמה בכך דאין גופו ממון הא איתי' במכיר' מה"ת או מדרבנן וכי היכי דיכול למוכרו ה"נ ראוי שיוכל להקדישו וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תצ"ג וע' פסקי ריקאנט"י סי' תע"ד דדן דאפי' מלוה ע"פ אשר לו ביד חבירו יחול עלי' הקדש כשיקדיש בפני הלוה דכיון דמלוה נקנית במעמד שלשתן א"כ הקדש נמי הא הוי מעמד שלשתן דשכינה בכל מקום וע"ש שדן לסתור זה דכיון דמעמד שלשתן חד מג' מילי דשוינהו כהילכתא בלא טעמא לכן אין לך בו אלא חידושו ובהדיוט הוא דקונה ולא בהקדש ע"ש וצע"ק הא דאמר בסוגין לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש וע"ע בדין מקדיש מלוה בשו"ת חוט המשולש טור ב' סי' ז' וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קע"ג דכ' ומ"מ בין כך ובין כך אילו הי' לו מלוה ביד אחרים לא חל עלי' הקדש מדר' יוחנן דאמר מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו עכ"ל ע"ש וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ו דבמכירת ונתינת מצוות שהציבור מוכרים ונותנים כקריאת ס"ת ואחיזתו וכדומה אמרי' ג"כ אמירתו לגבוה כמסיר' להדיוט וקונה הקונה באמירה בעלמא ע"ש

כ"ט א' משכו במנה ולא הספיק לפדותו כו', נ"ב ע' מע"ש פ"ד מ"ו והובא להלן נ"ד ב' וע' תוספתא מע"ש פרק ד' פדה הימנו מעשר בסלע כו' שמע"ש פדייתו היא משיכתו רשב"ג ור' ישמעאל בנו של ריב"ב אומרים אף הקדש פדייתו היא משיכתו ומוכח לכאורה דלת"ק לא אזלי' בהקדש בתר פדיי' רק בתר משיכה כבהדיוט וצ"ע דכל עיקר הסברא דניזיל במע"ש בתר פדי' היינו רק משום דהוא ממון גבוה והוי כהקדש דכתי' בי' ונתן את הכסף וקם לו כדלקמן נ"ד ב' וא"כ איך אפשר שינהוג זה במעשר ולא בהקדש ואולי כוונת הת"ק דבהקדש אזלי' בתר תרוייהו פדי' ומשיכה דאותו שהוא לטובת ההקדש אזלי' בתרי' וכדאמר כאן וע"ז פליגי רשב"ג כו' וס"ל דגם בהקדש אזלי' רק בתר פדי' לבד

שם וכל מ"ע שהז"ג כו', נ"ב ע' במהרי"ל סוף ה' ערב יוה"כ וז"ל מהר"ז קיצינגען דרש דנראה אליו דלהכי נשים פטורות מן נרות האלו (שמדליקין לכבוד יוה"כ) דאנשים חייבים רמ"ח מ"ט שבתורה ועוד שני לאוין שחשובין כמו עשה והן לאו הניתק לעשה לאו הבא מכלל עשה היינו ר"ן (נ"ר) ומכל אלו הנשים פטורות ואינן חייבות כ"א בלאוין עכ"ל והדברים מדרש פליאה ואולי ט"ס יש וצ"ל דהנשים אין חייבות בכל אלו רק במקצתם היינו מ"ע שלא הז"ג ולהנל"ע ולהבמכ"ע וע"כ בטל אצלם מניין נ"ר עכ"פ וגם מאי דחשב כל לאוין הנל"ע בחד וכן כל לאוין הבמכ"ע בחד ג"כ צריך טעם

שם האב חייב בבנו למולו כו', נ"ב צע"ק מאי דלא חשיב נמי דמחיוב להביא קרבנות מחוסרי כפרה שלו כמבואר בנדרים ל"ה ב' זאת תורת הזב כו' ע"ש בפי' הרא"ש

שם אותו ולא אותה, נ"ב כדרש זה סנהדרין מ"ה א', מ"ו א'

שם תוד"ה אותו כ' וי"ל דאתי' כמ"ד כו', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' ל"ד וסי' ל"ו עמש"ש בסי' ל"ו בעניין הקושי' הא מילה של"ב אינה דוחה שבת ואכתי ה"ל ז"ג ותי' דכיון דארי' דאיסור שבת הוא דרביא עלי' כו' והדברים עתיקין והארכתי בהם גם אני באתוון דאוריתא כלל כ"ב וכעת מצאתי בתוספתא שבת פרק י"ו לא נחלקו ר"א ור' יהושיע על מי שהי' לו למול אחר שבת ומל בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהי' לו למול בע"ש ומל בשבת שר"א מחייב חטאת ור"י פוטר א"ל ר"א אי אתה מודה דמי שהי' לו למול אחר שבת ומל שבת שהוא חייב אף מי שהי' לו למול בע"ש כו' א"ל ר"י לא אם אמרת במי שהי' לו למול אחר שבת ומל בשבת שאינו בקום מול תאמר במי שהי' לו למול ע"ש ומל בשבת שהו בקום מול א"ל ר"א נותר יוכיח שמאמש בקום אכול ואם אכלו