גליוני הש"ס נשים קכה

מום שבגלוי ואינם חוזרים אף כל כו' אי מה הפרט מפורש מומין שבגלוי ובטל ממלאכתו ואינו חוזר כו', נ"ב ככל ל' זה בבכורות ל"ז א'

שם הואיל וקנס כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ו משמע שם מרהיטות דבריו דמה שעבד כנעני יוצא גם בזה"ז בשן ועין אע"ג דהוא מטעם קנס ואין דנין דיני קנסות בזה"ז היינו משום דגם בזה"ז אף דאין דנין דיני קנסות מ"מ אי תפס לא מפקינן מיני' כמבואר סוף אלו נערות וע"כ הוא תמיד כתפס כיון שהוא מוחזק בעצמו עש"ה וע' ריטב"א ור"ן כאן ועין ש"ע יו"ד סי' רס"ז סעי' מ'

שם הואיל ומדרש חכמים הוא, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קכ"ה מש"ש בשם שו"ת הרי"ף על דברי ר' אחאי גאון דה"נ קרא דלא יומתו אבות על בנים וגו' נמי אין פשוטו של פסוק אלא דלא יומתו אבות בעון בנים כו' ומקרא מלא (מ"ב י"ד) ואת בני המלכים לא המית ככתוב בספר תורת משה לא יומתו וגו' ולא באו פסולן של קרובים אלא ממדרש חכמים וה"ל כשאר איברים דכאן וא"כ המקדש בעדות קרובים תצטרך האשה גט ע"ש ומש"ש הרשב"א ע"ז דכאן הטעם דכיון דאין מפורש בתורה חששו שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה וכמ"ש התוס' כאן לכאורה אין זה מספיק דא"כ ה"נ במקדש בעדות קרובים תצטרך גט מחשש שמא ימצאנה בשוק ויאמר לה אשתי את וצ"ל דחכמים ידעו בפרטיות כאן שאין דין זה נודע לעולם ועכ"ז תלי לי' בהיותו מדרש דאילו הי' כתוב בתורה א"א שלא יהי' נודע ואה"נ דאילו הי' כזה בדין המפורש בתורה שלא הי' נודע הי' ג"כ הדין כן

שם עד שיתכוין לשחתה, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ט ח"ב סי' י"ו וע' שו"ת ח"צ סי' א' וע' רשב"א כאן

שם יבשה גפה, נ"ב בשו"ת חסל"א מובא בס' מנחת פתים על או"ח סי' כ"ז דקדק מכאן דמי שיבשה ידו השמאלית כחסרה דמיא ויניח תפילין בימין וגוף ס' חסל"א אין בידי וע"ש בס' מ"פ הנ"ל דסתר דבריו לפי דברי הרשב"א בסוגין בשם הראב"ד דכ' טעם יבשה גפה כיון שכל כחו של עוף בכנפיו כו' וא"כ אין ראי' ליבשה זרוע אדם וע"ש עוד שהעיר מירושלמי יומא פ"ב ה"ג מעשה באחד שיבשה זרועו ולא הניחה לקיים מה שנא' ברך ד' חילו וגו' הרי דאף שיבשה זרועו הקטיר קטורת ואפי' בע"מ לא חשוב וכ"ש שאינו מחוסר אבר ע"ש ואין זו ראי' של כלום דשם בירושלמי הכונה שהקטיר קטורת באותה היד שיבשה ע"ש וע"כ דלא יבשה לגמרי מדהי' יכול להקטיר בה רק יבשה קצת והי' קשה לו להקטיר בה ועכ"ז מחמת חבת הקטורת לא הניחה וז"פ ומש"ש עוד בשם ס' קנאת סופרים דיבשה גפה דכאן שאני דמ"מ בע"מ הוא משא"כ באדם דאין מום פוטר מתפילין ותפש עליו דאין תמות וזכרות בעופות י"ל דחשוב מום מגונה דפוסל שפיר בעוף כמבואר ברש"י זבחים פ"ה ב' ד"ה הואיל וכשירין בעופות ומשא"כ באדם גם מום מגונה אין פוטר מתפילין ודע דראב"ד הנ"ל דטעם יבשה גפה לפי שכל כחו של עוף בכנפיו הנה בב"מ צ"א ב' מוכת דכנפים דעוף לא חשיבי כל כחו ורגליו הוא דחשיבי כל כחו ע"ש בתוד"ה דש בתי' הא, ויש לדחות דהתם כל כחו לעניין דישה קאמר ודו"ק

שם תוד"ה מיבעי כ' דאיכא תרתי לטיבותא שהוא מתכוון לטובה ולא נתכוון לעין, נ"ב מעין דוגמא בגיטין נ"ד א' ע"ש ברש"י ד"ה ואנן ניקום וניקנסי' דנהי דקנסו שוגג המנו רק בלא נתכוון לרעה לבד אבל בנתכוון לטובה דאיכה תרתי לא נתכוון לרעה ונתכוון לטובה לא קנסו ע"ש וה"נ דוגמתו בשן ועין דהוא ג"כ קנס

כ"ו א' בכסף ובשטר ובחזקה, נ"ב בשאלתות פ' בהר ודוכתא דרגילין לאחזוקי לא קנה אע"ג דיהב כספא וכתב שטרא עד דמחזיק עכ"ל וע' כתובות צ"ג א' ובתוס' שם ד"ה ומאימת

שם שטר ראי' בעלמא, נ"ב בשאלתות פ' בהר הוסיף ועצה טובה הוא דקמסיב להו כדכתי' ונחתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים עכ"ל ודוגמתו גיטין כ"ב ב'

שם במוכר שדהו מפני רעתה, נ"ב ע' מסורת הש"ש וכל' זה עוד ב"מ ע"ז ב' סוף העמוד

, שם רש"י ד"ה ויתן להם אביהם כ' וסיפי' דקרא עם ערי מצודות ביהודה, נ"ב נ' דלא הי' גירסת רש"י בגמ' תיבות עם ערי מצודות ביהודה והי' כתוב בגמ' רק דא"ק ויתן להם אביהם מתנות וגו' ולכן הוצרך רש"י לפרש וסיפי' דקרא עם ערי מצודות ביהודה וע' שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' כ' מ"ש לפרש דברי רש"י אלה ולפירושו אצל דהי' לרש"י גירסא אחרת אולם פירושו דחוק בעיני

שם ב' א"ר אשי מאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא דשווי' אלפא זוזי, נ"ב דוגמתו ב"ב קמ"ו א' א"ר אשי מאן לימא לן דלא שחקי לי' מרגניתא דשויא אלפא זוזי

כ"ז א' דאפסירא דארעה הוא, נ"ב כל' זה ב"ב נ"ג ב'

שם אגב, נ"ב מלה מורכבת היא על גב מעניין על גבי חרשו חורשים, שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ש"א

שם תוד"ה מעשה בסה"ד כ' וי"ל דודאי תרומה הפריש בעודה בשדה דרגילות הוא להפריש בגורן כו', נ"ב יש ראי' לזה ג"כ מן הפסיקתא רבתי פיסקא יהודה וישראל אות א' אמר בלעם מי מנה עפר יעקב מי יכול למנות מצוות שישראל עושים זורע ומקיים מצות לא תזרע כרמך כלאים וחורש בשור ומקיים לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו העמיד הכרי נותן תרומה עכ"ל הפסיקתא ומדנקט רק תרומה ולא מעשרות משמע דרק תרומה דרכה להפריש מיד שמעמיד הכרי ולא מעשרות

כ"ח א' ספק מנלן, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רע"ב וז"ל ושבועת השותפין אי דאוריתא או דרבנן פשיטא דרבנן הוא דהא ליכא שבועה דאוריתא אלא במודה במקצת ועוד דאמרי' בכולי' תלמידא אצטריך קרא למעוטי ספיקא וכ"ש דלא ריבתה תורה שבועה לספק עכ"ל ונ' דמפרש הך דאמרי' בכולי' תלמודא איצטריך קרא למעוטי ספיקא דהכוונה דאין התורה חוששת לספק [והוא כדעת הרמב"ם ז"ל דסד"א מה"ת שריא] וע"כ אם אין התורה חוששת לספק באיסורין כ"ש שלא תחייב לאדם לישבע על הספק וחידוש גדול על כל האחרונים שהאריכו בהך דאצטריך קרא למעוטי ספיקא אם הכוונה כדעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל וכנ"ל ולא ראיתי לשום אחד מהם שהביא תשובת המהר"ם ב"ב הנ"ל ובגוף הך דמהר"ם ב"ב חידוש שלא הביא גמ' ערוכה בשבועות מ"ח ב' דשבועת שותפין היא רק דרבנן וגם צ"ע מ"ש דאין סברא שתחייב תורה שבועה על הספק שהרי בסוטה חייבה כן שבועה על הספק וא"ל דשאני סוטה דעשה ספק כוודאי דז"א דא"כ הדרא לדוכתה קושית רש"י ותוס' כאן אהך דספק מנלן

שם תניא רשב"י אומר נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כוודאי כו', נ"ב דוגמת לימוד זה לקמן נ"ז א' נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר כו'

שם עבד יהא בנידוי, נ"ב ואין יכול להתנצל דכוונתו הי' עבד עברי או עבד לוה לאיש מלוה, נימוקי מהור"ר מנחם מירזבורק הנדפסים עם מהרי"ו דפוס קאפוסט דס"ו ע"א ומוכח