גליוני הש"ס נשים קכד

דאל"כ לא היינו מתירין הרציעה במועד אי משום דמצער עצמו ומבטל שמחת יו"ט ואי משום דהוי מלאכה וגם פרקמטיא שקונה עבד בכך וע' מועד קטן י"ד ב' וע"ש תוד"ה מימנעי

שם תוד"ה אשת כ' ואעפ"י דאין אישות בעכו"ם כו', נ"ב בס' יריאים סי' רי"ד כ' דהא דדרשי' בסנהדרין שם אשת רעהו פרט לאשת אחרים מקידושין הוא דממעטינן להו דאין קידושי כסף ושטר לעכו"ם אבל ביאה לשם אישות אית להו דכתי' והיא בעולת בעל וישראל הבא על אשת עכו"ם שנעשית אשתו ע"י ביאה לשם אישות חייב עלי' חנק כעל אשת ישראל ומש"ה בעי' כאן קרא למישרי זה ביפת תואר ע"ש בארוכה

שם כ' מ"מ איכא עשה כו', נ"ב ע' תרגום יונתן וירושלמי במדבר פרשה כ' פסוק י"ז

כ"ב א' לו אשה ובנים ולרבו אין כו' לרבו אשה ובנים ולו אין כו', נ"ב ע' מס' עבדים פרק ג' דזו שם דעת ר' ישמעאל ור"ע פליג וס"ל דבין כך ובין כך נרצע

שם מכאן אמרו כל הקונה ע"ע כקונה אדון לעצמו, נ"ב ע' ב"מ ע"ה ב' קונה אדון לעצמו מאי היא כו' וצ"עק דלא מפרש הכוונה אקונה ע"ע

שם תוד"ה שלא כ' דבירושלמי מצינו מחלוקת אמוראים בדבר זה כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' צ"ד אות ב' ועוד שם ח"ב סי' ל"ח אות נ"ב

שם ב' אוזן ששמעה קולי כו', נ"ב למ"ד דמוכר עצמו אינו נרצע יתכן ג"כ הדרש הזה דלדידי' רק על ב' שמיעות דחמירי טפי נענש והכי דרשי' אוזן ששמעה קולי שאמרתי לא תגנוב והלך וגנב ושמעה קולי שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו ירצע, ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש"ח

שם ת"ל לעולם בהם תעבודו, נ"ב ק' דנימא לעולם לעולמו של יובל ע' ריב"א עה"ת פ' בהר ד"ה לעולם בהם תעבודו

שם מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני, נ"ב ע' בשו"ת חיים שאל סי' ע"ו וע"ש אריכות בכולה סוגי' דכאן

שם בשערה באוכף שעלי' בשליף שעלי' בפרומביא שבפי' ובזוג שבצוארה, נ"ב כסדר זה הוזכר גם בב"ק י"ז ב' וע"ע שם ג' א' דהוזכר ג"כ סדר זה וחסר אוכף שעלי'

שם או שהכישה, נ"ב ב"ק נ"ו ב' ע"ש ברש"י ד"ה ולסטים וע"ע ב"מ ל' ב' הכישה חייב בה וע"ע ב"ב פ"ח א' וע"ע ב"ק ע"ט ב' והא לא משך א"ר חסדא שהכישה במקל וע"ע ב"מ מ"א א' שהכישה במקל ורצתה לפניו

שם הלבישו הנעילו, נ"ב בשו"ת חיים שאל סי' ע"ו שם דקדק מכאן דמנעל אינו בכלל מלבוש לעניין המתחייב להלביש את חבירו אי צריך לקנות לו מנעלים ויש כזה בסנהדרין ס' ב' במשנה והמלביש והמנעיל ושוב ראיתי שבתשובת שער אפרים הביא זה וע' קהלת יעקב חלק לשון בני אדם אות מ' ערך מנעלים וע' שו"ת הרא"ש כלל ע"ה אות ה' וע' שבת ק"כ א' דחשיב שם ג"כ מנעלים ושוב ראיתי אריכות בזה ג"כ בשו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ד ועמ"ש בגליון ברכות מ"א א'

שם דתקיף לי' עלמא נ"ב כל' זה בגיטין ע"ז ב'

כ"ג א' זה פירש למיתה וזה פירש לחיים נ"ב חולין ל"ח ב' וברי"ף כאן איתא זה פירש למיתה וזה פירש לעבדות

שם כסף קבלת רבו גרמה לו נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קע"ז בנידון שראובן הלוה מעות לשמעון לעשות לו טובה ובא לוי לראובן ואמר לו אל תעשה לו טובה לשמעון להלוות לו כי יבא לי היזק מזה שיהי' לשמעון המעות ע"ש הנידון וכן הי' שבא היזיק ללוי עי"ז וכ' שם המהר"י ברונא וז"ל נ"ל דראובן פטור דגרמא בניזוקין פטור כו' ועוד דפ"ק דקידושין אמר כסף קבלת רבו גרמה לו פי' האחרים נותני מעות לאדון ופודין את העבד להוציאו לחירות אע"ג דר"מ סבר חוב הוא לעבד שיוצא לחירות מ"מ חבין לו שלא בפניו כיון שהאחרים עוסקים בטובת האדון ואם ממילא יצא חוב לעבד אין לחוש ע"ש בפירש"י ויש לחלק עכ"ל המהר"י ברונא ז"ל עש"ה כל התשובה

שם ב' דאי ס"ד שלוחי דידן כו' מי איכא מידי כו', נ"ב ע' רש"י מנחות ס"א ב' ד"ה שהתנופה בכהנים

שם ואין קניין לאשה בלא בעלה נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ' דגם בכותית אשת כותי אמרי' דמה שקנתה אשה קנה בעלה ע"ש וכל דבריו שם תמוהים דהך דמה שקנתה אשה קנה בעלה הוא מתקנתא דרבנן ולא עשו חכמים תקנותיהם לעכו"ם ומה שהביא מהך דעירובין דאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו אינו ראי' כלל דשם הא אפי' שכירו ולקיטו נותן עירובו ומשכיר ולכן אשתו נמי כיון שמתעסקת בצורכי הבית וחפצי' מונחין בביתו ג"כ משכרת ולא גרע מהך דעירובין ס"ד א' ליזול חד מינייכו ולישאל מיני' דוכתא ולינח בי' מידי כו' והרי האשה כל חפצי' ברשותו ומתעסקת בכל ענייני הבית ולכן יכולה להשכיר ומה ראי' מזה שיהיו נכסי' שלו וגם מה שדן שם כזה ג"כ לעניין ישראל הנשוי כותית וודאי אין לו התחלה דרק כותי בכותית הוא דיש לו קניין ביאה משא"כ ישראל בנכרית זנות בעלמא הוא ואין לו בה אישות כל דהו וע"ש עוד בתשובה הנ"ל לעניין מה שקנה עבד קנה רבו אי אמרי' כן היכא דהאדון אין רוצה לקנות עש"ה

שם ואמר לי' ע"מ כו' נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תשנ"ג דמוכח דהנותן מתנה לאדם שיש עליו חוב ואמר לו הריני נותנה לך ע"מ שאין לבעל חובך רשות בו דינו כנותן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלך רשות בו ותלוי בפלוגתא דכאן אם תנאו חל ואין הבע"ח יכול לגבות ממנו עש"ה וע' אריכות בשו"ת הרא"ש כלל ע"ד אות ד' עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל פ"א אות א' מש"ש דדבר זה אין כח בידו להתנות דאם המתנה קיימת יעשה בה מה שירצה וע' ריטב"א בסוגיין שכ' דתנאי דממילא הוי שיור לא תנאי אף שאמרו בלשון תנאי עש"ה

שם תוד"ה מהו כ' וא"כ אם הוא עומד וצווח לא מהני קבלתו, נ"ב ע' ר"ן על הרי"ף במכלתין דף רט"ו ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ובכסף ע"י אחרים וע' ר"ן גיטין דף קס"ג ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ומסתברא דמאי דאמרי' מזכהו בשדהו כו' וע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"כ מש"ש אבל אם הוא עומד וצווח כו' ולא הביא כלל תוס' דכאן ודיבורי ר"ן הנ"ל ואולם בזכרוני משיטה מקובצת כתובות פ"ק בהך דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד דכ' דבזכות גמור אפי' עומד וצווח להיפוך מ"מ זכין לו ואינו כעת לפני

כ"ד א' רש"י ד"ה איש אמר רחמנה כ' דאשה כאחר דמיא, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהר"י ברונא סי' קע"ט

שם תוד"ה אלא כ' דס"ד הואיל וכתי' בי' במעשר למען תלמד ליראה ודרשי' מיני' בסיפרי דגדול מעשר שמביא לידי תלמוד כששוהא בירושלים לאכילת מעשרו כו', נ"ב ע' סיפרי זה וכוונתו בביאור יותר בתוס' ב"ב כ"א א' ד"ה כי מציון

שם ב' כלל ופרט וכלל אי אתה דן כו' מה הפרט מפורש