גליוני הש"ס נשים קכג

לו הרי היא מקודשת לך בביאה שבעלת אותה וצ"ל דכיון דצריך רצונו של האב לא מפאת תנאי רק בעצם לכן צריך שיאמר ל' קידושין וה"נ כאן כיון דאינו תנאי רק צריך התרצות בעצם צריך שיאמר הרי את מקודשת במעות שנתתי לאביך ומקודשת בכך למפרע וגם צ"ע בלא דכיון דמקודשת למפרע איך עבד בה עד עכשיו הרי עבד בבת חורין ובאשתו ואף דגם אשה מעשה ידי' לבעלה ואפי' קטנה אם היא בעלת מלאכה כמבואר בכתובות ק"ז א' מ"מ כאן הרי הית' רק ארוסה עד עכשיו וארוסה אין מעשה ידי' לבעלה אולם הא בורכא דאם אין מעשה ידי' לבעלה הרי הן לאבי' וא"כ שפיר יכול אבי' להקנותם לו והיא משעת מכיר' עד שעת יעוד ארוסה וגם קנוי' למעשה ידי' היינו אמה ונזכרתי דנדבר מזה בירושלמי כאן עש"ה ומאי דדנתי במה שהייעוד צריך עדים הנה אם ייעוד נישואין עושה ניחא ויהי' ראי' מכאן דנישואין צריכים עדים אולם אי אירוסין עושה צ"ע כנ"ל ומה דעמדתי אהך דלקמן מ"ו א' צריכה קידושין לדעת אבי' מצאתי שוב נדבר מזה בשו"ת הריב"ש סי' קצ"ג עש"ה

שם שיחק באדון, נ"ב כל' זה לקמן כ"ד ב'

שם מפני שהתנה עמש"ב, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ה אות ה'

כ' א' שאינו יוצא כו', נ"ב יש לדקדק מכאן דילפי' מקנסא בק"ו מדבעי' קרא שאין ע"ע יוצא בראשי אברים משום ה"א למילפי' בק"ו מעבד כנעני כמ"ש התוס' ואע"ג דקנס הוא בעבד כנעני וע"כ דבק"ו ילפי' גם מקנסא ובחידושי הארכתי

שם יש לו אשה ובנים כו', נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה ס' נ' דורש טעמא דקרא שלא יטמע בשפחה כנענית אם אין לו אשה וכ"ה בחזקוני משפטים וע"ש ספק אם הי' נשוי ישראלית בשעת מכיר' ואח"כ נתאלמן כו' וכן להיפוך כו' אי רבו מוסר לו ש"כ עש"ה סי' נ' ונ"א

שם כיון שעבר אדם עביר' ושנה בה כו', נ"ב משו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ"ו נ' דאין זה תלוי בפלוגתא דרבי ורשב"ג אי בתרי זימני הוי חזקה או בתלת רק דלכ"ע בתרי זימני נעשה לו כהיתיר ע"ש וע"ע שם ח"ג סי' קנ"ח דכ' שנים ושלשה פעמים ומשמע ב' לרבי ג' לרשב"ג והוא סותר לתשובתו הקודמת

שם תוד"ה כל כ' די לו להיות כאדונו, נ"ב ל' גמ' ברכות נ"ח ב' דיו לעבד שיהא כרבו

שם ב' א"ר יוסף דרשינהו ר' נחמן כו' להני קראי כסיני, נ"ב כזה סוטה כ"א א' א"ר יוסף דרשי' ר' מנחם בר יוסי להאי קרא כי סיני

שם ואי אמרת אין נגאל לחצאין הנך מאה פקדון נינהו גבי', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"צ ועש"ה כל התשובה וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ל"ז

שם תוד"ה גאולתו כ' נ' לר"ת דלאו ג"ש גמורה היא אלא גילוי מילתא בעלמא הוא כו', נ"ב כזה בחידושי הר"ן ב"מ פ"ז ב' ד"ה אתיא קמה קמה וע"ע דוגמתו סנהדרין פ"ה א' דקרי למה מצינו היקיש ע"ש ברש"י ד"ה מקשינן וע' תוס' יומא מ"ט ב' ד"ה שאני מש"ש אבל תימא דרבא קרי לי' בניין אב ובן בג בג פ"ק דבכורות קרי לי' ג"ש כו' ובכללים הארכתי

כ"א ב' אין לי אלא מרצע מניין לרבות הסול כו', נ"ב למ"ד בסנהדרין מ"ה ב' דלא בעי' קרא כדכתי' ק' דל"ל קרא לרבויי סול כו' וכן לקמן תיפוק לי' דבעינא אהבתי את אדוני ואת אשתי וגו' משמע דבעי' קרא כדכתי', שו"ת חות יאיר סי' קס"ז וע"ש וע' מס' עבדים פרק ג' דלכתחלה מצות רציעה במרצע ובדיעבד אפי' במספר

שם אין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום, נ"ב יל"ע בזמן היתיר הבמות אם הי' נוהג בו רציעה לגמרי אפי' בישראל דבזמן היתיר במות הוי הרציעה פגם בישראל כמו בכהן כיון שנפסל מלעבוד דזר כשר בבמה ובע"מ פסול בבמה ע' זבחים ט"ז א' ודין רציעה דנאמר בתורה י"ל דקאי רק אזמן איסור במות ואולם דרשא דושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו לא משתמעא כ"כ אזר כמו אכהן דהוא משפחה מיוחדת משפחת כהונה ואפי' לפמ"ש במ"א בחידושי דהכשר זר בבמה היינו משום דלגבי במה חשיב כהן דגם במה צריך כהן ורק דלגבי במה גם הישראל חשוב כהן וכמו שהארכתי שם בזה עכ"ז אכתי לא שייך בי' ל' משפחה וכמובן וע' מגילה ג' א' משפחה ומשפחה כו' להביא משפחות כהונה ולוי' כו' ומדלא חשיב נמי ישראל [היינו ישראל במעמדן עש"ה] משמע דאישראל לא שייך ל' משפחה ואולי רק משום דכתי' ב"פ משפחה דריש לי' רק אכהונה ולוי'

שם המיומנת שבירך, נ"ב דוגמת ל' זה סוטה ל"ד ב' מיומן שבאחיו

שם הואיל ואישתריא אישתרי, נ"ב ע' אריכות בשו"ת חיים שאל סי' פ"ט והמקומות שהביא עירובין צ"ג ב' שבת כיון שהותרה הותרה ויבמות כ' ב' גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ורא"ש חולין י"ז א' באיברי בשר נחיר' ומשנה פ"ח דתרומות רא"א יגמור כו' וחגיגה כ"ו א' ר' יהודה אומר יגמור ויומא י"ג ב' ר' יוסי אומר יגמור ויבמות נ"ט א' כ"ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו כו' ופסחים צ"ה ב' מדאישתרי טומאת עזרה אישתרי נמי טומאת היכל כו' ע"ש באריכות ובחידושי הבאתי עוד הרבה ואין הגליון מספיק ועמ"ש על הגליון סנהדרין ס"ג ב' בשם השאלתות ובגליון גיטין ס' ב' בשם הכלבו וע"ע כלאים פ"ג מ"ב גבול שהי' גבוה טפח כו' וע"ע ביצה י"ז ב' נקטינן התחיל בעיסתו כו' וע"ע ב"ק ע"ט ב' לא נימא תלתין מישרי שרי לי' כו' וסברת ה"א הנ"ל הוא ג"כ סברא דהואיל ואישתרי כו' כהך דחגיגה כ"ו א' דו"ק וע"ע בדינין והלכות שבסוף שו"ת מהרי"ו סי' ל"ו ושם ג"כ הטעם הואיל והתחיל בהיתיר וע"ע רוקח סי' שט"ו והא דאמר בירושלמי עד כדי נושאי המטה בשכבר נטפל לו קודם שבאו בני העיר ואינו מושך ידו עד שיבואו כדי נושאי המטה אבל לכתחלה אין מיטפל לטמא אם יש אחר עמו כו' ועוד שם באותו סי' ובמקום שנטמא למת מצוה אינו מושך את ידו עד שיבואו נושאי המטה וחילופיהן אבל לכתחלה אם יש אדם אחר עמו אינו מטמא עכ"ל והוא ג"כ מעין הנך הנ"ל דאמרי' דיגמור הואיל והתחיל בהיתיר ועמ"ש בגליון עירובין מ"א ב' וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ט דגם נידון דידי' הוא סברא דהואיל ואישתרי כו' עש"ה ובתשובה הארכתי לעניין חדר"ג בנושא אשה על אשתו בהיתיר ב"ד כגון בנשתטית וכדומה ואח"כ נרפאה הראשונה אי רשאי לקיים שתיהן הואיל ותחלת הנישואין היו בהיתיר וכעת ראיתי בשו"ת ח"צ סי' קכ"ד ע' מש"ש וגם הראשונה תהא מותרת לכנוס אחר נישואי שני' שהרי בהיתיר נתקדשה לו כו' ע"ש וע"ע מנחות ע"א א' דס"ל לר' יהודה דאם התחיל עד שלא הביא שליש מותר לגמור אף משהביא

שם מוטב שיאכלו כו', נ"ב עמ"ש בגליון נדרים כ' א'

שם רש"י ד"ה ויעשה כ' והלא רציעה מצוה היא, נ"ב ע' סוטה ח' א' דמשום דאין עושין מצוות חבילות אין רוצעין ב' עבדים כאחת וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש"ח דהביא בשם הרשב"א דאסור לע"ע למכור עצמו לאדונו בסוף שש כדי להנצל מרציעה משום דמבטל מצות רציעה ועש"ה בכל התשובה וע"ע שם ח"ג סי' אלף ל"ח עש"ה כל התשובה וע' תוספתא מועד קטן פרק ב' שרוצעין עבד עברי במועד ומשמע ג"כ דהוא מצוה