גליוני הש"ס נשים קכב

דיתכן היותו חושבם לבנים מפאת הלידה דהית' באמת כבר בקדושה ואין נראה היותו מחשיב הכותיות הקדום להווה עדיין אחר הגירות וע"כ שפיר רוח חכמים נוחה הימנו כנלענ"ד

י"ח א' עכו"ם יורש כו' דכתי' כו', נ"ב ע' מרדכי במכלתין רמז תצ"ב וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקכ"ח ע"ש אריכות

שם בגניבתו טובא משמע, נ"ב דוגמתו חולין פ"ו ב' דמו טובא משמע

שם משום פגם משפחה, נ"ב במסורת הש"ס ציין ב"ק פ"ו ב' ושם נאמר משום בושת משפחה אך בב"ק צ"ג א' איתא משום פגם משפחה וע"ע חשש משום פגם משפחה בגיטין כ"ו ב' רש"י ד"ה ה"נ וע' שו"ת ח"צ סי' מ"ח וע' עוד ב"ב קנ"ד ב' ה"נ מסתברא מדקאמר להו אי אתם רשאים לנוולו ואישתיקו אא"ב בני משפחה קמרערי מש"ה אישתיקו ע"ש דמשמע דבני משפחה צריכים להפסיד ממונם בשביל שלא יונוול קרוביהם עש"ה וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ל"ט שכ' דמי שנתפס לעכו"ם פודין אותו על כרחו מממונו והביא ראי' מכאן דכופין האב לפדות את בתו וא"ל דשאני הכא דפשע האב במכירת בתו ולהכי כופין אותו דהא ע"ע נמי אמר דהו"ל לכוף לבני משפחה אע"ג דלא פשעו אי לאו משום דהדר אזיל כו' עכת"ד ועש"ה בכל התשובה וע"ע בשאילת יעבץ סי' א' תשובת אביו הגאון ז"ל ועוד שם סי' ב' ג' תשובת היעב"ץ ז"ל עש"ה בג' התשובות וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' א' וע"ע הגהות אשיר"י בהג"ה ראשונה שבפ' שבועות העדות וע' מס' עבדים פרק ב' שהי' ר' ישמעאל אומר ומה אם אחרים מצווין לפדותו הוא אינו מצווה לפדות את עצמו כו' וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' של"ט וע"ע שם סי' תקמ"א וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ח לעניין מי שפדה בת קטנה של איש דמחייבין האב לפרוע לו כל יציאותיו כו' עש"ה

שם מוכר אדם כו' רש"א כו' נ"ב נ' עניין הפלוגתא דלת"ק רק אין רשאי להורידה דשפחות הוא פחות מאישות ולכן לא נתנה לו תורה כח למוכרה לשפחות אחר אישות ולר"ש צריך לעלויי' לא לבד שלא להורידה ולכן גם לשפחות אחר שפחות אין רשאי כיון דאפשר לו לעלויי' למוכרה לאישות אחר השפחות ורק לאישות אחר אישות לכ"ע רשאי כיון דליכא לעלויי' עילויא אחרינא דוגמת הך דמגילה כ"ז א'

שם בבגדו בה כיון שפירש טליתו כו' דברי ר"ע רא"א בבגדו בה כיון שבגד בה כו', נ"ב ע' כזה סנהדרין ל"ז א' דמפרשי' בגד מל' בגידה ושם אמרי' לי' בל' אל תיקרי ע"ש דאמר וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו

, שם ב' יש אם למסורת, נ"ב ע' מה שפי' בזה בס' הצבא שבסוף שו"ת תמים דעים במדה שמינית ע"ש שכ' דלמ"ד כיון שפירש טליתו הי' ראוי להיות במקרא בפרשו בגדו בה וחסר מן הכתוב מלת בפרשו אבל היא מסורת בידינו וזהו אם למסורת דכאן עש"ה

י"ט א' בנו דומי' דידי', נ"ב דוגמת זה לקמן ע"ז א' זרעו מקיש זרעו לו וע' בכור שור חולין ע"ט ב' ועמ"ש על הגליון יבמות ס"ט א'

שם א"כ מצינו אישות לקטן, נ"ב ע' נוב"י מהדו"ת חאע"ע סי' נ"ד ד"ה והנה קשה לי על כל הקטנים כו' דהקשה דמדוע אין קידושין לקטן הרי בדעת אחרת מקנה יש זכי' לקטן מה"ת והרי האשה מקנה את עצמה לו והביא ראי' לקושי' זאת ממה שהקשה כזה הה"מ בפכ"ט ממכיר' אהך דהפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר מתקנת חכמים והקשה דלגבי מקח ל"ל התקנה הרי המוכר מקנה לו החפץ ותי' דדעת אחרת מקנה שייך רק במתנה אבל במקח דמקנה רק עבור מעות א"כ כיון שאין הקטן יכול להקנות למוכר המעות ממילא אין הקטן קונה החפץ וכ' הנוב"י דלפי"ז גם בקידושין צ"ל כן דכיון דאין האשה קונה הכסף כו' ואולם בקידושי ביאה הרי הקושי' במק"ע דיוכל קטן לקדש בביאה וזה א"א מהך דכאן ועוד מכ"ד ע"ש שהאריך בזה מאוד ולענ"ד הה"מ שפיר הקשה אבל קושיתו במחכת"ה לק"מ דכיון דאין לקטן זכי' מן ההפקר ורק בדעת אחרת מקנה אותו הוא דיש לו זכי' א"כ חזינן דקטן מצד עצמו אין לו כח קניין דאל"כ הי' לו לקנות גם בהפקר וע"כ רק דבדעת אחרת מקנה אותו בא לו כח הקניין מן המקנה אשר הוא גדול ויש לו כח שניהם להקנות ולקנות ונמצאת איפוא הקנאת המקנה וקניינו של קטן הקונה גם שניהם באים מכח המקנה וא"כ בקידושין כה"ג דכל הקידושין באים מכח האשה ה"ז בכלל כי יקח ולא כי תקח ע' לעיל ד' ב' ואין כאן קידושין ולא דמי לשאר קידושין דאף דבעי' דעתה ושתקנה עצמה לו מ"מ הוא כשקונה קונה מכח עצמו שאילו הית' הפקר ג"כ הי' יכול לקנות וקרוי כי יקח מפאת קנייתו ומשא"כ כאן דגם קנייתו רק מכחה היא אין זה כי יקח רק כי תקח וז"פ מאוד ולר"ן נדרים ל' א' דהאשה מפקרת א"ע בכל קידושין בלא"ה קושיתו לק"מ וכמובן ועי"ל דכיון דאין לקטן קידושי כסף ושטר אין לו גם קידושי ביאה דאיתקוש הוייות להדדי ע' כזה ממש ברש"י יבמות ס"ח ב' ד"ה עבד כנעני כו' ומ"ש הנוב"י שם דמכי יקח איש אשה נפיק איש ולא קטן ק' דא"כ לעיל ד' ב' ה"ל למיעבד זה הצריכות וגם ק"ק לעיל ז' א' מ"ש חצייך מקודשת לי דאשה אמר רחמנא ולא חצי אשה התקדשי לחציי נמי איש א"ר ולא חצי איש ומאי קושי' הא איש מיבעי למעוטי קטן משא"כ אשה דלא מיבעי למעוטי קטנה דקטנה מסברא אין מתקדשת דאין האיש מקנה עצמו להאשה רק האשה לאיש וכמ"ש הנוב"י שם בארוכה ולכן שפיר דרשי' לי' למעוטי חצאין ודו"ק אולם הא דדרשי' אשה ולא חצי אשה לאו מיתורא הוא דאין כאן ייתור וע"כ משמעות התיבה הוא כך וא"כ גם תיבת איש אע"ג דמיבעי למעוטי קטן מ"מ מישתמע נמי שפיר איש ולא חצי והנה גברא רבה אמר מילתא כו' נזכרתי כי כדברי הנוב"י דקטן אין לו קידושין מקרא דכי יקח איש כן הוא ברש"י כתובות ע"ג ב' ד"ה קטן ע"ש

שם אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך כו', נ"ב ע' בראשונים מה שדנו כאן אם הוא בתורת שליחות או מטעמים אחרים וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קע"ד דכ' דרך פשיטות דהוא מתורת שליחות עש"ה

שם ב' אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי, נ"ב קצ"ע דכיון דמעות הראשונות לקידושין ניתנו הי' ראוי שיהי' צריך עדים בשעת מכיר' ולא שיהי' צריך בשעת יעוד דכיון דמעות המכיר' לקידושין ניתנו ה"ל כמקדשה אז מעכשיו לכשירצה והיעוד הוא רק התרצות וכאומר ע"מ שירצה אבא או שאר תנאי דלא מצינו שיהי' צריך עדים בשעת קיום התנאי ולא יועיל שניהם מודים וע' רא"ש פ' האיש מקדש סי' כ' בהגהות אשיר"י שם דכ' דאע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ בשעת חלות הקידושין לא בעינן שנים ע"ש ויש לחלק וגם הלשון שאומר בשעת יעוד הרי את מקודשת לי צ"ע דהא כבר נתקדשה בשעת המכיר' והי' לו לומר רק הריני רוצה עתה שיהיו המעות למפרע לקידושין וכזה צ"ע גם לקמן מ"ו א' צריכה קידושין לדעת אבי' ול"ל קידושין הרי צריך רק שיתרצה האב שתתקדש בביאה שבעל אותם לשה אישות ול' צריכה קידושין משמע דצריך האב לומר