גליוני הש"ס נשים קכא

לעשות מלאכתו כדרך ששולחין עבדים זכרים אלא תשמשנו בבית כי גנאי הוא לאשה לצאת לחוץ ע"ש בדברי מהר"י ברונא דדן הלכה מפי' זה עש"ה וצ"ל כוונתו דנהי דחכמים דרשו שלא תצא בראשי אברים כעבד מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו

שם ובשטר נ"ב ע' מס' עבדים פרק א' הכותב שטר גירושין לשפחתו ר' חנינא בן גמליאל אומר אינה בת חורין וחכ"א ה"ז בת חורין וצריך ביאור דא"ל דפליגי בדין האומר כאן דיוצא בשטר דא"כ ליפלגו בע"ע ואולי פליגי בגירש לשפחתו בלשון גירושין הרי את מותרת לכל אדם אי מהני והוא דין המבואר לעיל ו' ב' ועוד נ' דתיבת גירושין דשם טעות וצ"ל אירוסין ופליגי בפלוגתא דגיטין מ' א' הכותב שטר אירוסין לשפחתו כו' אלא דבגיטין הפלוגתא לעניין אי מקודשת וכאן אי משוחררת ושניהם אחד דהא בהא תליא עש"ה בגיטין

שם ע"ע גופו קנוי, נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם מע"ש פ"ד מ"ד וע"ע ס' המקח והממכר לר' האי ז"ל שער ב' ע"ש דמוכח דאילו לא הי' ע"ע גופו קנוי לא הי' אפשר היותו מכור כלל וצ"ע דא"כ ל"ל לרבא לומר זאת חומרת תיפוק לי' דגוף עניין ע"ע מכריח לומר כן וע' בס' קרבן חגיגה סי' מ"ט רמז יליר, אהך דע"ע גופו קנוי ע"ש וע' ס' הצבא שבסוף שו"ת תמים דעים במדה שביעית שפוסק להלכה דע"ע אין גופו קנוי ע"ש ולעניין מה שדנתי בחידושי בארוכה אם מכירת ע"ע עצמותה אלעולם ורק דשנה שביעית ויובל כו' מוציאים אותו מגזה"כ א"ד מיד אין נמכר רק לשש שנים כו' ראיתי כעת בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' י"ד דכ' שכל שאין גופו קנוי מחילה שייכא בי' וכדאמרי' בפ"ק דקידושין ע"ע גופו קנוי כלומר דמכיר' ליומי' הוא כעבד בעלמא דאי לא לימא לי' באפי תרי זיל כו' עכ"ל ע"ש ומשמע מלשונו זה דמיד נמכר רק לזמן ואולם אף אם מיד נמכר רק לזמן מ"מ לריטב"א גיטין פ' המגרש בהך דהיום אי את אשתי כו' דגם במקנה דבר לזמן פשטה הקני' אלעולם ע"ש א"כ ה"נ בלא"ה המכיר' מצד עצמה חלה אלעולם ואולי באדם לא שייך סברא דכיון דפסקה פסקה דכ' הריטב"א שם כיון דאדם הוא ממילא של עצמו ולא דמי לשדהו דאמרי' דכיון דפסקה מהיותה שלו תו אינה שלו עוד לעולם ודו"ק ועוד דא אין שנה השביעית מוציאה רק שאין מנחת להתפשט דהוא מכר עצמו רק לשש שנים אלא דלולי הגזה"כ הית' הקני' מתפשטת ונמשכת גם אח"כ ויש הגזה"כ שאין מניח להתפשט ואכתי שפיר עצם המכיר' רק לזמן השש וגזה"כ שאין מתפשט יותר ודו"ק היטיב

י"ז א' חלה שלש כו', נ"ב ל' מסכת עבדים פרק ב' לקה או שחלה אינו מחשב לו את בטלונו וע' שיטה מקובצת כתובות נ"א א' לקתה חייב לרפאותה פי' רבינו דלהכי קתני לקתה ולא קתני חלתה לאשמעי' שאם חלתה בפשיעתה אינו חייב לרפאותה עכ"ל ולפי"ז כאן דקתני לקה או שחלה אפי' חלה בפשיעה נמי אינו חייב להשלים

שם כמה מעניקים לו כו', נ"ב ע' מס' עבדים פ"ב דנאמר שם ראב"ע אומר אם מתברך הוא על רגלו מעניק לו ואם לאו אינו מעניק לו ר"ע אומר בין כך ובין כך לא יפחות מחמשים זוז ושיעור חמשים זוז מצינו בכתובות ס"ד ב' במשנה וע"ש ס"ה ב' בגמ'] ועוד שם ס"ז א' במשנה וע"ש בגמ'] ואינו עניין לכאן

שם אי כתי' ריקם לבסוף כדקאמרת השתא דכתי' ריקם ברישא שדי ריקם אצאן ריקם אגורן ריקם איקב, נ"ב ע' לקמן מ"ד א' פלוגתא בזה בל' בני אדם באומר שבועה לא לך לא לך כו' אי באומר תיבת שבועה מעיקרא הכוונה שבועה בפ"ע לכאו"א או באומר לבסוף עש"ה

שם יצאו כספים כו' יצאו פרדות כו' נ"ב ע' מס' עבדים פרק ב' שם בכל מעניקין חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות

שם יצא פרדות, נ"ב שאינן מולידים וכ"ה במגילה י"ג ב' מפורד כפרידה זו שאינה עושה פירות

שם תוד"ה חלה כ' דאין לדמותם כלל לע"ע דע"ע גופו קנוי כו', נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ר"ז שכ' כן מסברא דנפשי' ולא הביא תוס' דכאן וע"ש לשונו שכ' לא דמי' לע"ע כלל שבשעה שקנאו נתן לו כל שבח עבודתו מתחלה ואין שום חיוב ממון עליו דע"ע גופו קנוי אך גזה"כ הוא שיוצא בגרעון כסף כו' עכ"ל וע' לקמן י"ט א' האי הלואה גופה היא והיא גופה משכון הוא וע"ש תוד"ה במלוה וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ע"ב וסי' ע"ז וסי' פ"ה וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קל"ד

שם ב' דברה תורה כלשון בני אדם, נ"ב ע' מסורת הש"ס וגליון הרי"פ שציינו כל המקומות שנמצא כזה וע"ע סנהדרין ג' ב' ור' יונתן לישנא דעלמא נקט כדאמרי אינשי כו' והוא ג"כ עניין דברה תורה כל' בני אדם

שם הרי רציעה אמור, נ"ב ל' זה משונה מבכל דוכתא דיש כזה דבכל דוכתא פירושו הרי דבר פלוני כבר אמור ואם אינו עניין לדבר פלוני כו' ואילו כאן הוא כוונה אחרת לגמרי הרי רצועה אמור שאינה נוהגת באמה וא"א לאוקמי קרא דכן תעשה ארציעה דהא אמור להיפוך וע' כזה ב"מ קי"ג ב' כשהוא אומר לא תבוא אל ביתו כו' הרי בע"ח אמור כו' עש"ה דהוא דומה ממש להך דכאן וע"ע כזה חגיגה ז' א' הרי עולות ושלמים אמור דשם ג"כ הכוונה הרי עולות כו' אמור להיפוך דבהו לא אמרי' הוקר כו' רק הבאתם רצוי' עש"ה וע"ע סנהדרין ט"ז א' הרי דבר קשה אמור הוא דאמר כי האי תנא כו' ע"ש דהאי הרי דבר קשה אמור הוא ג"כ משונה מבכל מקום דאין פירושו שם הרי דבר קשה אמור ואם אינו עניין כו' רק הכוונה בניחותא הרי דבר קשה אמור היינו דלמדנו דקרא איירי בדבר קשה כי אידך קרא עש"ה וע"ע כזה שם נ' ב' הוי כל אדם אמור עש"ה

שם עכו"ם יורש את אביו כו', נ"ב יל"ע אם רק בן או גם שאר קרובים יורשים אותו כשאין לו בן וע' גיטין מ' א' כלו מרוותא בתראי משמע דאין שאר קרובים יורשין בעכו"ם דאל"כ לא משכחת כלו כ"ז שיש עכו"ם אחד בעולם והרי הוא קרובו ויורשו ורק אם הבן לבד יורש משכחת כלו במת בלא בנים

שם משבאו לרשות גר אסור נ"ב ע' תוספתא ע"ז פ"ק ושם נאמר ג"כ יורש עבדים מן העכו"ם עד שלא באו לרשותו מותר למוכרן לעכו"ם משבאו לרשותו אסור למכרן וצ"ל דהאי משבאו לרשותו היינו במילה וטבילה דמקמי הכי הא מותר למוכרן

שם ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו, נ"ב לולי פירש"י ותוס' הי' נלענ"ד הטעם דהחזרה הוא בזיון בקדושה הישראלית דטעמא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי לפי שאין שייכות לכותיות בקדושה הישראלית וכדכתי' ואבדיל אתכם מן העמים וע"כ כיון שנעשה ישראל ההכרח שפסק כל מציאות הכותיות שלו דא"א שיהי' כותי' בישראליות וע"כ זה המחזיר לבניו שהם בנים רק מפאת שהולידם בהיותו עכו"ם א"כ מראה בזה שיש עדיין גם עתה בו ובניו מציאות הכותיות הקדום שמחמתו חושבם גם עתה לבנים ומחזיר להם חוב אביו וזהו בזיון בקדושה הישראלית מה שמורה שיתכן היות כותיות בישראל ולכן אין רוח חכמים נוחה הימנו וע"כ היכא דלידתו בקדושה