גליוני הש"ס נשים קיט

לשון שאומר וע"ע כזה בתוס' נזיר ל' ב' ד"ה בעי רבא מש"ש ג"כ חילוק בין אומר ל' חולין לאומר ל' הקדש אף דחלות וגוף הדבר הוא אחד בעינו עש"ה

ח' א' מדמקרבא הנאתיהו, נ"ב כל' זה לקמן מ"ו א', תענית כ"ג ב', כתובות ס"ז ב' וע' ר"ן פסחים פרק בתרא דקנ"ט ע"א מדפי הרי"ף ד"ה הכל מודים

שם דגברא רבה הוא, נ"ב פירש"י ולא אזיל בגילוי הראש, ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קס"ה

שם אי משום הא לא ארי' תנא סיפא לגלויי רישא, נ"ב כזה ב"מ ק' א', חולין קי"ג א'

שם ב' מנה אין כאן משכון אין כאן, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' צ"ד במשתעבד לתת מנה לאשה ומקדשה בשיעבוד זה וע"ש שסיים דליכא למיטעי למימר דבההיא הנאה דקמשתעבד לה מיקדשא לי' עכ"ל ונ' שאפי' אמר התקדשי לי בהנאת השיעבוד ג"כ אינה מקודשת דכיון דאם לא יהיו קידושין יובטל השיעבוד שהרי נשתעבד רק עבור היותה אשתו ובהבטל השיעבוד הרי אין כאן הנאה נמצא שאין כאן נתינה רק ע"י שהיא מקודשת ומה שהיא מקודשת הרי הוא רק ע"י הנתינה ונמצא דאין כאן כלום לא נתינה ולא קידושין דאין לדמותו להך דגטה וחציר' באין כאחד ועש"ה בשו"ת התשב"ץ

שם התם במשכון דאחרים וכדר' יצחק כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ב' תשובת ר' אביגדור כהן צדק ז"ל ע"ש כמה דברי חידוש ומהם מ"ש דטעמא דבע"ח קונה משכון דשעת הלואה דכיון שהלוהו עליו ומסרו לו על מלוה זו זכו מעותיו להיות שלו דדבר תורה מעות קונות כו' ומשמע דלר"ל דמשיכה קונה מה"ת אין בע"ח קונה משכון בשעת הלואה לקדש בו כו' וצ"ע דל"ל להך דדבר תורה מעות קונות הרי גם משיכה הי' כאן שהמשיך הלוה המשכון למלוה ועש"ה בכל דבריו

שם נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד, נ"ב כלשון זה בגיטין י"ט ב' וע' שו"ת ח"צ סי' קט"ו

שם א"ד מצית אמרה לי' מדאוריתא חיובי מחייבת לאצולן, נ"ב עמ"ש בגליון סנהדרין ע"ג א' וצ"ל דאע"ג דחוזר ומוציא ממנה דמי הככר שהצילה בו [עש"ה בגליון] מ"מ כיון דגוף הככר מחויב הוא לתת לכלב מפני ההצלה ונמצא שאין לו אצלה רק דמי הככר וא"כ ה"ל מקדש במלוה ולכן אינה מקודשת אולם קצ"ע מלקמן מ"ח ב' דעושה שירים נזמים כו' ונותנן לה מקודשת אי אינה לשכירות אלא לבסוף והטעם משום דהמלוה חלה בשעת הנתינה וכשמוחל לה אז בשעת הנתינה לשם קידושין הוי כנתינת כסף ואף דבלא"ה הי' מחויב לתת השירים כו' אלא שהי' מגיע לו חוב דמי המלאכה וכשמוחל לה החוב בשעת הנתינה לשם קידושין מקודשת עש"ה ברש"י ריש העמוד ד"ה אינה לשכירות אלא לבסוף וא"כ ה"נ כיון דהחוב חל בשעה שנותן הככר לכלב ועם הנתינה הוא מוחלו לה לשם קידושין ראוי ג"כ שתתקדש וצ"ע וע"ע ריטב"א כאן

שם אינה מקודשת כו' מ"ט א"ל כי היכי כו', נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' א' תשובת אביו הגאון ז"ל דאפי' בעני קרובה הדין כך וע"ע שם סוף סי' ג' ד"ה וכן יש להוכיח וע' פסקי ריקאנט"י סי' נ"ו

ט' א' ה"נ קרי בי' כי יקח, נ"ב פי' קרי בי' כי יקיח היינו שהאב מקיח את בתו לבעל ע' רש"י וכזה ע"ז כ"ג א' בסוף העמוד רש"י ד"ה יקחו כ' ימכרו קרי בי' ויקיחו עכ"ל ע"ש

שם ב' אימא טעמא דידהו ואימא טעמא דידי, נ"ב כזה עירובין ח' ב', פסחים קי"ז ב', מנחות פ"א ב'

י' א' כל הבועל דעתו על גמר ביאה, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות בלקט הקמ"ח בנזירות סי' נ"ט

שם ב' ואתה אי אתה אומר כן, נ"ב כל' זה זבחים ס"ב ב', מעילה ז' ב', וע"ע סנהדרין ק' א' ואתה אי אומר כן

שם גבי שפחה כנענית לא שייר בקניינה הכא שייר בקניינה, נ"ב כזה בגיטין מ"ג א'

י"א א' תוד"ה קוביוסטוס כ' פר"ח, נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' ע' כ' דצ"ל פר"ת וע"ש מש"ש בגוף ביאור תיבת קוביוסטוס

י"ב א' כיון דאפיקתי' וכו', נ"ב דוגמתו ברש"י עירובין ה' א' ד"ה גזירה שמא יפחת ובתוס' סוטה ל' א' ד"ה הא שכתבו כיון דנחית לשיעורי' וכו' וע"ע דוגמא בש"ס סוכה מ"ג ב' כיון דקא מפקת לי' מראשון אוקמה אשביעי ובתוס' ר"ה ג' א' ד"ה מכלל הואיל דאפיקתי' מניסן אוקמי' אתשרי ובתוס' יומא ל"א א' ד"ה אמה כיון דאפיקתא מג' אמות אוקמא אד' אמות וברשב"א נדרים ע"ו א' ד"ה א"ר חסדא ביחיד מומחה דכיון דאפיקתי' מיחיד אוקמי' אתלתא כעין ב"ד ע"ש ובתוס' ב"ב קי"א א' ד"ה קל וחומר דכיון דאפיקתי' מהסגר אוקמי' אשני הסגירות

שם כיון דנפקא להו מפלגא קרוב לאלפים קרי לי', נ"ב מעין זה סנהדרין צ"ז ב' בחידושי הרמ"ה דתנא כל היכא דהוי טפי מחמש מאה אלפים קא חשיב לי' עכ"ל וע"ע ילקוט ויקרא רמז תע"ח ע"ש בז"ר ד"ה קרוב לאלפים

שם חיישינן שמא ש"פ במדי, נ"ב ע' תוספתא יבמות פרק ה' איזהו ספק קידושין כו' ע"ש וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קל"ב

שם לא קשיא הא בקידושי וודאי הא בקידושי ספק, נ"ב כזה לקמן ס' ב'

שם ב' אמרה לי אם כו' לאו כל כמינה כו', נ"ב לעניין אם היא אומרת שנתקדשה בעצמה לאחר לפני קידושיו ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ד' עש"ה ונ' דמ"ש דאמרי' שויא כו' היינו רק היכא דבא אדם ואמר קדשתיך תחלה והיא מודה לו אבל אם אומרת בעצמה לבד אז מותרת לגמרי למשנה אחרינא דאמרי' מטעמא דשלא תהא כאו"א נותנת עיני' באחר כו' ורק באחד אומר קדשתיך אז לא שייך האי טעמא דכל ישראל מי הוחזקו ולכן שפיר מהני הודאתה לומר שויא כו' ודו"ק וע' רש"י גיטין פ' א' ד"ה לאבד זכותו של שני עש"ה ויש לחלק בין שם דהית' אשת הראשון פעם לאיש דעלמא וכמובן וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ט וע"ע כל' דכאן לאו כל כמינה דאימך דאסרת לך עלואי לקמן ס"ג ב' לא כל הימני לאוסרה עליו וע"ש

שם אמאי הא איכא סהדי נ"ב וגי' אחרת הא אמרי דאיכא סהדי כו', ע' שו"ת הריב"ש סי' קכ"ג וע' שו"ת חוט השני סי' נ"א ד"ה ועוד יש לומר

שם ועל דמקדש בלא שידוכי, נ"ב מלבד הפריצות יש עוד איסור לפמ"ש בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקצ"ח דהא דמברכי' ברכת אירוסין עובר לעשייתן ולא חיישי' שמא לא תרצה לקבל הקידושין והוי ברכה לבטלה היינו משום דכבר שידכו ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ע"ש וא"כ המקדש בלא שידוכי ממ"נ עבד איסור דאם לא בירך ביטל חיוב הברכה ואם בירך אחר קידושין נמי הא בעי' עובר לעשייתן ואם בירך לפני הקדושי חשוב מוציא שם שמים לבטלה מחשש שמא לא תרצה לקבל הקידושין דאפי' רצתה אח"כ מ"מ בשעה שבירך עביד איסורא וכמובן וגדולה מזו אפי' אומר לד' קרבן הוי איסור דילמא לא אמר קרבן והוי מש"ש לבטלה וכ"ש כאן שבדעתה הדבר תלוי: