גליוני הש"ס נשים קיז

דחליפין קונין אלאחר זמן והטעם משום דקניין חליפין הוא מתורת כסף עש"ה ברשב"א

ד' א' יציאה דכוותה קא ממעט נ"ב ע' מהרי"ק שורש קל"ט אי יש לדון מכאן לדרוש יבמה יבא עלי' ולא אחר אחר דומי' דידי' ע"ש מה שחילק בזה וצע"ק מזבחים ג' ב' דדריש הכי וכפר עליו ולא על חבירו חבירו דומי' דידי' כו' וע' תוס' חולין ל"ב א' ד"ה אבל וע"ע מעין דוגמא לזה דאמרי' דל' אחר (שהוא במשמע ובא מן הכלל אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר יבמה יבא עלי' ולא אחר והוי כאילו הי' כתוב בהדיא ולא אחר) משמעות תיבת אחר דומי' דזה גם בל' חכמים בתוס' ב"ב מ"ז א' ד"ה קבלן בסה"ד דכתבו א"נ ארעא אחריתי דכולא שמעתין כיוצא בו קאמר עכ"ל ואף דאמר שם סתם ארעא אחריתי מ"מ משמעות תיבת אחריתי סתמא כיוצא בזו משמע בינינית דכוותה או זיבורית דכוותה עש"ה ותבן

שם לא נצרכא אלא דעיקר זבינא דאילונית סד"א דאתי' סימני נערות הוי זבינא דלא אתי' כו' לא הוי זבינה זבינא כו' י"ל טעם הה"א הזאת דס"ד דאיילונות כיון דאין לה סימני נערות לכן אין בה חילוק קטנות ונערות ומלידתה היא כנערה ואין האב יכול למוכרה כמו שאין יכול למכור בתו נערה מטעמא דמכורה כבר יוצאה כו' וע' כזה בתוס' כתובות ל"ו א' ד"ה וליתני קטנה דכ' שם ג"כ סברת ה"א כזאת בגמ' דה"א דאף דקטנה בעלמא אין לה קנס מ"מ דווקא קטנה בעלמא דיש לה נערות לכן בקטנותה חשיבא קטנה ואין לה קנס ומשא"כ אילונות דאין לה נערות ה"א דיהי' לה דין נערה מתולדה לעניין קנס ויהי' לה קנס שפיר עש"ה

שם ב' תוד"ה מעיקרא כ' ורבינו נתנאל תי' כיון דלא ידענו כו', נ"ב ע' ברמב"ם ה' עכו"ם פי"ב ה"ב דוגמת הך דכאן

שם תוד"ה אמר כ' וי"ל כו', נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' רע"ט

ה' א' באישות מיהא לא אשכחן, נ"ב דוגמתו פסחים כ"ג ב' בבהמה מיהת לא אישתרי וע"ע זבחים י' א' השתא מיהא בשלמים קיימין ובנדה ל"ו ב' השתא מיהא באשה קיימינן וע"ע נדה ל"ד ב' וב"ה קיימי במצורע ופרכי' מילי דזב וב"ש שום טומאה פרכי וע"ע זבחים ט"ז א' אי פרכינן שם יושב עש"ה וע"פ פסחים ס"ב א' שם טומאה קא פריך וכזה שם ב' עש"ה ובנדה נ"א א' שום טומאה חמורה בעולם כו' וע"ע יומא ל"ג א' שום עצים ושם ל"ד א' שום מנחה

שם תוד"ה שכן כ' דאדם יכול לקדש אשה בקרקע, נ"ב האחרונים האריכו בזה אי מחובר ראוי לקידושי כסף וגם אני הארכתי בחידושי וע' תוספתא במכלתין פרק ד' המקדש בעיר הנדחת ויושבי' כו' פי' יושבי' מטלטלין שבה שהם של יושבי' ועיר הנדחת היינו הקרקע גופה ומבואר דמקדשין בקרקע וע"ע שם באשיר' כו' עש"ה ושוב ראיתי שכבר הובא תוספתא הנ"ל בראשונים כאן ובגוף הדבר וודאי הסברא מחייבת דמחובר ראוי לקידושי כסף דכל שמותרת כסף אין הקניין בגופו של דבר רק בשויו והשיווי הרי אינו מחובר ודו"ק וע' נימוקי יוסף ב"מ פ' הזהב דפ"ח ע"ב מדפי הרי"ף אהך דאין מטבע נעשה חליפין משום דדעתי' אצורתא וצורתא עבידא דבטלה דאף דבקניין כסף לא אמרי' כן היינו משום דקניין כסף אינו בגוף המטבע רק בשויוה וע"כ אף שהצורה עשוי' להתבטל מ"מ כפי מה שהיא הרי יש בה השיווי ושפיר השיווי קונה ורק בחליפין דהוא החלפת גופי הדברים זה בזה לכן כיון דמחליף בגוף המטבע וצורתה והיא הרי מתבטלת לכן לא מהני עש"ה שכן כוונתו וע"ע רשב"א לקמן מ"ח ב' ד"ה ולית לי' לר"ש יין ונמצא חומץ מש"ש וא"נ איכא למימר דלגבי קידושין שאינה מחזרת להתקדש במין ידוע אלא שהוא אומר לה התקדשי לי בכך אין קפידתה אלא בתועלת הדבר והנאתו והילכך כו' עש"ה וא"כ ה"נ במתקדשת בקרקע כיון שבתועלת הקרקע והנאתה היא שמתקדשת ותועלתה של הקרקע והנאתה הרי אינן מחוברין דרק גוף הקרקע הוא שמחובר אבל לא תועלתה והנאתה וא"כ הרי אין כאן קידושין במחובר כלל ודו"ק היטיב

שם תוד"ה על מנת כו' וי"ל דבית אבי' קרו כל יוצאי חלציו של אבי' אע"ג שמת כו', נ"ב ע' ר"ן נדרים ע' א' ד"ה בנעורי' בית אבי'

שם תוד"ה שכן ישנן בעל כרחה כ' דהא דאמר לקמן כו', נ"ב ע' מ"ש בזה בס' הצבא שבסוף שו"ת תמים דעים במדה השני' בארוכה עש"ה

שם ב' תנא מילתא דכתיבה בהדיא קתני מילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני, נ"ב כזה ב"מ צ"ה א' תנא מילתא דכתיבא בהדיא קתני מילתא דאתיא מדרשא לא קתני

שם הרי את מקודשת לי, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' כ"ג דאם אמר את מקודשת לי אינה מקודשת דבעי' לשון המוכיח על להבא כמו בביטול הגט ריש השולח דאם אמר חרם הוא לא מיבטל דאינו ל' להבא אבל אמר הרי הוא חרס מהני דמ"ש מהרי הוא הקדש ע"ש וע"כ גם כאן בעי' שיאמר תיבת הרי דרק על ידו משמעות הלשון להבא עש"ה וע' שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' ד' בטעם הד' שם ע"ש

שם ואיב"ע כו', נ"ב הכוונה דאין כוונת הדיוק הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת רק הדיוק נתן הוא ואמר הוא מקודשת וודאי הא נתן הוא ואמרה היא מקודשת רק מספק וכן בסיפא ומעתה לא סתרי תו דיוקי דרישא לסיפא ע' ריטב"א וע' כזה לקמן מ"ח א' אם יש בו ש"פ מקודשת פי' וודאי ואם אין בו ש"פ אינה מקודשת פי' אינה מקודשת וודאי אלא מספק עש"ה ברש"י ותוס' וראשונים וע"ע כזה בירושלמי דמאי פ"ה בסופו דקמפרש מתני' עציץ נקוב מקדש, וודאי ושאינו נקוב אינו מקדש וודאי רק מספק עש"ה וע' שו"ת חיים שאל סי' ל"ח דן מזה דלשון הנכתב בגט אנת אנתתי דמתקריא אבגלי אינו מחייב דיש לה שם אחר רק ה"ק דמתקריא אבגלי וודאי הא שם אחר מספקא לי עש"ה ויש לדון מזה לכמה דוכתי וע' לקמן ע"ג א' ממזר וודאי א"ר ולא ממזר ספק וכהנה רבות והוא מעין הנ"ל דתיבת ממזר אינו ממעט לבד אינו ממזר רק גם ספק ממזר וע' חו"ד סי' ק"י ודבריו נודעים וע' שו"ת ח"צ סי' ס"א מש"ש ולענ"ד דכל שכ' אם ישאר לא יחזיר ה"ל כמתנה בהדיא דאם יהי' ספק יחזיר כו' עש"ה כל הדיבור בארוכה דכ' שם ממש סברת החות דעת סי' ק"י הנ"ל אלא דהוא ז"ל כתבה לעניין ל' בני אדם אבל הוא אותה הסברא ממש וחידוש על החו"ד ז"ל שלא הביא דברי הח"צ הנ"ל ובזכרוני מס' אחד דכ' בהך דריש ברכות אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות ולא אמר להיפוך אם עלה פטורים אתם דהוי ל' קצר טפי היינו משום דיש נ"מ לספק דאם לא עלה בעי' וודאי לא עלה אבל בספק פטורים ומשא"כ אילו אמר להיפוך היו חייבים בספק ע"כ בזכרוני ואולם אינו נ' דא"כ ימצא דבא לפוטרם באמת בספק ואמאי הא הוי סד"א וגם הם בחזקת חיוב וא"ל דל"א בכה"ג סד"א לחומרא כיון דאפי' יקראו יצאו רק מספק ולא דמי לספק קרא ספק לא קרא דחוזר וקורא דאם יקרא שנית יצא ודאי ידי ק"ש דז"א דגם בכה"ג אמרי' ספיקא דאורייתא לחומרא כדמוכח להדיא בר"ן סוכה פ' לולב וערבה דף רנ"ד ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה א"ר יוחנן אתרוג בשביעי כו' עש"ה ובגוף הך דכאן דלשינויא קמא אמרי' נעשה כו' ולאיב"ע אמרי' דספיקא הוא יל"ע מה יש לנו לומר להלכה בעלמא היכא דסתרי דיוקי דרישא לסיפא וע' תוס' ב"מ ל"ד א' ד"ה אלא וע' חידושי רמב"ן